שתי בעיות עיקריות מאיימות על המדינה, ולאף אחת מהן לא קוראים איראן, חמאס, חיזבאללה או כל קבוצת מחבלים ותומכי טרור אחרת. שום איום חיצוני על ישראל לא מתקרב אפילו בקצת לאיום הפנימי. הבעיה הראשונה היא אובדן הביטחון האישי, חוסר המשילות באזורים רבים בארץ, הפשע והאנרכיה שמתפשטת כמו גידול ממאיר. הבעיה השנייה היא חינוך לקוי במגזרים שונים בחברה, שהתוצאה שלו היא הבעיה הראשונה.
שני נושאים אלו צריכים לקבל טיפול מיוחד: תוספות משמעותיות לשכר, גיוס אנשים איכותיים למשטרה ולמערכת החינוך, והצבת שני הנושאים במרכז תשומת הלב. אם החינוך הוא הגזר שיבטיח עתיד טוב לאזרחים, הרי שהמשטרה הפרקליטות ובתי המשפט הם המקל, שאמור להפוך את המשפט "הפשע לא משתלם" מבדיחה גרועה למציאות. נתרכז הפעם במקל.
הנה שני מקרים שמשקפים את המצב: לפני שבועות אחדים פגשתי קצין מג"ב, שסיפר לי על כנופיית גנבי נשק שאותה לכד עם אנשיו. חברי הכנופיה נהגו לפרוץ לבתים של חיילים שיצאו לשבת, ולגנוב את נשקיהם. "תשעה סופי שבוע", סיפר לי, "נשארתי עם הצוות במארבים". אחרי מאמץ עצום נלכדה החוליה על חם, כולל צילומים וכל מה שנחוץ להרשעה. מה העונש שהטיל עליהם בית המשפט? ארבעה חודשים, זהו.
"הם השתחררו עוד לפני שגמרתי למלא את הניירת", אמר לי הקצין במרירות. לכמה מוטיבציה אפשר לצפות עכשיו מהקצין הטוב הזה ומאנשיו? אני לא יודע מי זה השופט שמזלזל ככה בעבודה הקשה של השוטרים, וגם אינו מתרשם ככל הנראה ממאות אלפי הנשקים שבידי עבריינים ומחבלים. יש להניח שבאזור מגוריו של כבוד השופט לא יורים ברחובות. מאחר והשופטים לא תמיד מבינים שהפשע, האלימות וההפקרות הן מכות מדינה, צריך לעזור להם ולקבוע עונשי מינימום. אם גנב נשק יישב עשר שנים ולא ארבעה חודשים הוא יחשוב אחרת.
אבל הבעיה אינה נחלת בתי המשפט בלבד, גם לפרקליטות ולקציני המטה במשטרה יש אחריות. לפני מספר חודשים תפסתי בדואים שגנבו חציר משדה שלנו. צילמתי אותם, את כלי־הרכב העמוסים ביבול הגנוב, הזמנתי שוטרים ומג"בניקים, מילאתי טופסי תלונה בלתי נגמרים, והמתנתי. והמתנתי, והמשכתי להמתין. ואחרי חודשים ארוכים, ורק לאחר שפניתי מספר פעמים, הודיעו לי שהתיקים נגד הגנבים נסגרו. למה? אולי כי שווי הגניבה היה "רק" כמה מאות שקלים בכל פעם. אולי בגלל מצוקת כוח אדם, אולי מפני שהם יודעים שהעונש בבית המשפט יהיה מגוחך. נכון, הנזק לא של מיליונים, אבל כמה כבר משאיר דונם פלחה? ועד שכבר יש שרשרת ראיות, ועד שכבר תופסים גנב. מה זה משדר לאזרח? שאכפת למדינה ממנו? זה משדר אנרכיה, חולשה, הנזק שלך לא מעניין אף אחד. ועוד לא כתבתי מילה על כל מעשי הרצח הלא נגמרים, דמי החסות, ההשתלטות על אדמות המדינה, נהיגה מסכנת חיים, ועוד. גן עדן לעבריינים. צריך עוד עשרות אלפי שוטרים בשטח, בשדות, ברחובות, בכבישים, באתרי הבניה, בכל מקום. שיהיו מג"בניקים, שוטרים, משמר לאומי, לא חשוב. העיקר שילבשו מדים ויאכפו את החוק כל הזמן.
האחריות לאנרכיה היא בראש ובראשונה של הדרג המדיני. נבחרי הציבור אמורים להבין מה הבעיות ולטפל בהן. ממשלות הליכוד לא עשו דבר בעניין. ממשלת השמאל לא עשתה ולא יכולה לעשות דבר, בגלל תלותה במפלגות הערביות הלאומניות, שרוצות כסף רב מהמדינה אבל לא רוצות ריבונות ישראלית ומשילות.
גלעד שרוןהפתרון שלי שונה מזה שמציע נתניהו. כשהחלומות שלך קטנים, תגיע למשהו קטן ולא יותר. לחלום על קואליציה של 61 חברי כנסת, זה לחלום בקטן. להיות תלוי בתאב כוח יומרני כמו סמוטריץ', שמנופף במיליטנטיות בידיו שמעולם לא אחזו בנשק, זה לחלום בקטן. הביטחון האישי והמשילות אינם נושאים של ימין ושמאל, כל מפלגה ציונית אמורה להיות רתומה לכך בכל כוחה. צריך ממשלת אחדות רחבה בראשות הליכוד, שאליה יצטרפו כמה שיותר מפלגות ציוניות, רק ככה אפשר לעשות שינוי אמיתי. אנחנו יכולים לחלום בגדול, מגיע לנו לחלום בגדול, ולהגשים.
גלעד שרון מועמד ברשימת הליכוד לכנסת
