שר המורשת עמיחי אליהו האשים הערב (יום ד') את ראש האופוזיציה יאיר לפיד באנטישמיות באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית, בצל גל ההפגנות הפרו-פלסטיניות בקמפוסים האמריקניים. "המתקפות האנטישמיות בקמפוסים בארה"ב מגיעים כי לפיד עומד ותוקף את נצח יהודה. עליו נאמר, 'מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו'", האשים אליהו בריאיון ליעקב גורדקה ברדיו "קול ברמה". לטענות הזו אין כל ביסוס במציאות, ולפיד יצא בפומבי נגד הכוונה - שכנראה בוטלה - להטיל סנקציות על הגדוד.
בלשכת לפיד מיהרו להגיב ומסרו: "השר אליהו הוא שקרן ומסית. הוא שגורם נזק לישראל באמירותיו הקיצוניות בהן הציע כשר בממשלה להטיל פצצת אטום על עזה. לפיד הגן על גדוד 'נצח יהודה' בפומבי ובקולו והממשל האמריקני הודה שלהתערבותו בנושא הייתה השפעה על ביטול הסנקציות עליהם. יש גבול לשקרים, להכפשות ולשנאה שהממשלה הזו מפזרת".
האמירה הנוכחית של אליהו מצטרפת לשלל אמירות שנויות במחלוקת שניפק השר שחבר במפלגת עוצמה יהודית. את השערורייה הגדולה מכל ניפק כאשר לא שלל אפשרות של הטלת פצצת אטום על עזה. בנובמבר האחרון, גם אז בריאיון ל"קול ברמה", נשאל אליהו אם הציפייה שלו היא להטיל "איזו פצצת אטום מחר בבוקר" על עזה, מכיוון שלשיטתו אין שם בלתי מעורבים, והשיב: "זו דרך אחת. הדרך השנייה זה לבדוק מה חשוב להם, מה ייצור להם את ההרתעה הבאה".
בעקבות האמירה הזו ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע אז כי "ישעה" אותו מישיבות הממשלה, אף שבתקנון הממשלה אין בכלל סעיף שמאפשר להשעות שר. האמירה של אליהו נכללה גם בציטוטים של פוליטיקאים ובכירים ישראלים שצורפו לתביעת דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, כחיזוק לטענתה לרצח עם נגד הפלסטינים.
עמיחי אליהו על נעם תיבון: "שם רשעים"
בינואר האחרון השמיע אמירה קשה גם נגד אלוף במיל' נעם תיבון, שב-7 באוקטובר זינק ליישובי עוטף עזה, חבר לכוחות צה"ל בשטח, הצליח לחלץ את בנו ונכדותיו שהיו נצורים – וסייע גם בחילוץ פצועים. כל זה לא הפריע לשר אליהו להשתמש בפסוק "שם רשעים ירקב", כששמו של תיבון הוזכר במהלך סיור שקיים בחברון.
בתיעוד מהסיור נשמע אדם אחר מזכיר את שמו של אלוף במיל' תיבון, ואז אליהו משיב לו: "שם רשעים...", כשההמשך הידוע מספר משלי הוא "ירקב". הביטוי, השמור לגרועים שבאויבי ישראל, דומה במהותו ל"יימח שמו": הכוונה היא ששמו של האדם המקולל יימחק מהארץ ולא ייראה עוד. זוהי קללה נפוצה מאוד בשפה היהודית, אך גם חריפה מאוד – שעיקרה הוא שאחרי מותו של המקולל, שמו יימחה ויישכח.
