אחד בספטמבר השנה, אולי יותר מתמיד, מציב זרקור כאוב על מצבה העגום של מערכת החינוך. ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים, עדיין לא ברור אם היא תיפתח כסדרה. המו"מ בין ארגון המורים העל-יסודיים לבין משרדי האוצר והחינוך נמצא במבוי סתום. בארגון נערכים לשביתה ממושכת בתיכונים, אבל גם בשאר המסגרות המצב אינו מזהיר, והמחלות ארוכות השנים של המערכת עדיין לא קרובות לפתרון. על רקע המשבר, שלושה מומחים בעלי ותק רב במערכת החינוך מתגייסים להציע פתרונות.
פרופ' מיכל בלר: לקדם את מעמד המורה
"משבר החינוך אינו חדש והוא אינו תוצאה של מחדל של שר מסוים", קובעת פרופ' מיכל בלר, נשיאת המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. "המשבר הוא תוצאה של הזנחה מתמשכת, רשלנית ומכעיסה של המערכת האזרחית החשובה והגדולה ביותר.
"שכר המורים בכלל, ושכר המורים המתחילים בפרט, אינו שכר הולם והוא גורם מרכזי בקביעת מעמד המורה ובהחלטה לבחור בהוראה, בוודאי כשמדובר באקדמאים החושבים על קריירה שנייה בהוראה. עם זאת, השכר לבדו אינו הגורם היחיד בקביעת מעמד המורה. את המעמד החברתי של המורה צריך לקדם לא רק בכיתות, אלא גם בתרבות ובשיח הציבורי. חיזוק המעמד יוביל גם להגברת האמון בעובדי ההוראה ובמנהלים, מצד המערכת, מצד ההורים ומצד התלמידים.
"גם ההתנהלות עם ההורים, שהם כולנו למעשה, חייבת לעבור מהפכה. יש לחזור לדיוני ועדת דוברת, שהייתה הניסיון הרציני האחרון לפתור בעיות עומק במערכת, ולדבר גם על הסוגיה של התאמת החופשות של הילדים וההורים.
"לאוטונומיה בית ספרית ולהעצמת המנהלים משקל מכריע בשביעות הרצון של המורים ובתפקודם. ההבדל בין בית ספר טוב לבית ספר מצוין נעוץ במידה רבה באיכות עבודתם של המנהלים. המנהלים בונים ומובילים צוות הוראה איכותי במטרה לקדם את התלמידים בכיתות.
"ברור ששכר עובדי ההוראה אינו מכבד את מעמדם ואת חשיבות שליחותם וחשוב לשפרו. אולם, ישנן בעיות עומק נוספות ורבות שצריך לטפל בהן ואינן דורשות השקעות עתק. פתרונן יכול להגיע, למשל, מהגברת האמון בעובדי ההוראה, ממתן אוטונומיה למורים ולמנהלי בתי הספר, מקידום מקצועי של עובדי ההוראה לא רק על בסיס ותק אלא גם על בסיס הוכחת יכולות ומיומנויות מקצועיות, ממניעת אלימות בכיתה, משיפור היחסים עם ההורים, מהקטנת הכיתות, מצמצום פערים ומעידוד יזמות ומצוינות".
8 צפייה בגלריה
מנכ"לית משרד החינוך לשעבר מיכל כהן. "מערכת החינוך זקוקה לתוכנית ארוכת טווח"
( צילום: ניב אהרונסון)
מיכל כהן: חוק שיגן על המורים
"למרות הישגיה של מערכת החינוך, יש לה גם בעיות אקוטיות", אומרת מיכל כהן, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך ומנכ"לית קרן רש"י. "מערכת החינוך בישראל ריכוזית מדי, מעמד המורה אינו מוסדר בחוק, זו מערכת שבנויה על מערכת שכרית יותר מאשר על חוזים אישיים, מה שבין השאר מוביל למשברים החוזרים מדי שנה.
"מה צריך לעשות בכדי לחתור לפתרון כולל ולא רק לכיבוי שריפות רגעי? מערכת החינוך זקוקה לתוכנית ארוכת טווח, שתטפל בראש ובראשונה בנושא מעמד המורה. גם שכר ותנאים קשורים לכך קשר הדוק, אך לא רק. התוכנית הזו צריכה לכלול את החוק, שיעניק הגנה על המורים מחד, ויגדיר את מעמד הפרופסיה מאידך, בתוך כך גם לכלול את ההתייחסות לסוגיה מי ראוי להיות מורה, לבנות מסלול הכשרה ברמה גבוהה יותר, עם פרקטיקות הוראה רלוונטיות למאה ה-21.
"לצד זאת יש לייצר מנגנון פרישה דינאמי, שיאפשר פרישה בכבוד ואפשרות לרענן את שורות המערכת. זאת יכולה להיות תחילת הדרך לטיפול בבעיות האקוטיות, הקשורות לתדמית המקצוע וליכולת להשיב את תחושת הגאווה לעוסקות ולעוסקים בו ולהפוך אותו לנחשק ומבוקש הרבה יותר".
אביב קינן: שכר התחלתי של 15 אלף
"מורים נוטשים את מקצוע ההוראה או מדירים את רגליהם ממכללות ההכשרה משתי סיבות מרכזיות: הראשונה היא שכר ותנאי עבודה, השנייה היא יכולת ההשפעה", אומר אביב קינן, מנכ"ל ברנקו וייס, רשת בתי ספר שש שנתיים לנוער אתגרי.
"מורים צריכים להרוויח שכר גבוה. שכר התחלתי של 15 אלף לפחות. מערכת החינוך תמיד תתבסס על אנשים ואנו צריכים שם אנשים מעולים ומחויבים. מאיפה הכסף? הנוסחה פשוטה בעיניי: משכורות גבוהות למורים הלוקחים אחריות על תוצאות הלמידה ופחות מורים ושעות הוראה במערכת. ועכשיו נתרגם את זה לעקרונות:
1. חתירה למשרה גלובלית למורה. לא עוד בניית משרה לפי מספר השעות אלא לפי משימה.
2. פיתוח מקצועי. המורים, כמו במדינות מתקדמות, צריכים זמן בתוך משרתם לפתח חומרים, ללמידת עמיתים ולהתעדכנות מקצועית.
3. שכר גבוה במיוחד למנהלים. שכר מינימום של 25 אלף שקל. בנוסף - לפתוח את שערי הניהול לאנשים ממגוון רקעים. מתן אוטונומיית יתר למנהל בית הספר וכלי עבודה על מנת שהאנשים הכי טובים יבואו לניהול בית הספר.
4. תמריצים לפי הישגים וחוזים אישיים. מנהל בית הספר יוכל להעסיק מורים בחוזים אישיים ולתמרץ מורים בנוסף לשכרם על הישגים ייחודיים.
5. מורה ראשי. לבסס מעמד של מורים ראשיים או בעלי תפקידים משמעותיים בבית הספר שיועסקו במשרה מלאה".
ד"ר טל סלע, מורה: עוסקים בעתיד
במסגרת שיעורי התגבור שאני מעביר לקראת פתיחת שנת הלימודים, ישנה תלמידה שמקפידה לשאול אותי על גורל השביתה. התלמידה לא רוצה שהלימודים ייפתחו כסדרם, היא רוצה להישאר בבית ושהחופשה תימשך לעד. אפשר להבין אותה, בית הספר דורש ממנה דברים: היא צריכה להכין עבודות, ללמוד למבחנים, להשתתף בשיעורים, להציג מצגות. בנוסף, היא צריכה לסגל מיומנויות חברתיות ולפתח חשיבה ביקורתית, לטפח קשרי חברות וללמוד את רזי עבודת הצוות.
התלמידה שלי צריכה לוותר על שגרת החופש לטובת מסגרת קפדנית כדי שהיא תוכל בעתיד לחיות חיים מלאים בתוכן ובאהבה, ולהגשים את כל חלומותיה כאישה וכאזרחית. לפני חמש שנים, כשהתחלתי ללמד בבית הספר אחרי שנים ארוכות באקדמיה, נדהמתי לגלות כמה כישורים נדרשים ממורה שמבקש לייצר עבור תלמידיו את התנאים האופטימליים להצלחה. לצד השליטה בחומר הנלמד וניהול הכיתה – אומנות בפני עצמה – המורה נדרש לאמץ ולפתח כלים פדגוגיים כל הזמן, נדרשים כישורי ניהול פרויקטים קצרי וארוכי טווח, כמו גם כישורים של עבודה בצוות ההוראה.
בנוסף, המורה חייב לטפל ביראת קודש בצרכים הרגשיים של כל תלמיד ותלמידה ולהיות קשוב לאלה של הוריהם, עליו לציית להוראות הנהלת בית הספר וגורמי הפיקוח השונים ממשרד החינוך – כשלכל גורם צרכים שונים, לעיתים מנוגדים. בשביל זה, על המורה להיות מנהיג, פסיכולוג וקוצ'ר, מוביל דעת קהל ותהליכים ארגוניים, איש טכני וידען טכנולוגי, ועוד היד נטויה.
כשהתלמידה שלי שאלה אותי אתמול אם אני חושב שהלימודים ייפתחו בסוף השבוע, עניתי לה שאני מאוד מקווה שכן, לא רק בגלל שאני מאוד אוהב את המקצוע המטורף שנקרא חינוך, אלא גם בגלל שאני לא יכול להרשות לעצמי את אובדן ההכנסה. "אבל אתה לא מרוויח כלום", אמרה לי התלמידה, "בשביל 8,500 שקל? עדיף כבר להישאר בבית...".
אדירים הם האתגרים העומדים לפתח נשות ואנשי החינוך העושים מאמץ הרואי לעצב את אזרחי העתיד של מדינת ישראל. בפועלם הם מכשירים את נשות ואנשי הצוות בכלל מערכות המדינה, בהייטק וברפואה, בתעשייה ובשירות הציבורי, בצבא ובמשטרה, בתקשורת ובמדע. בהצלחתם טמון המפתח לחברה אזרחית בריאה ולמשק כלכלי צומח.
חייבים להגדיל את שכר המורות והמורים ומוכרחים להפנות תקציבים לחינוך. ללא הגדלת שכר משמעותית, לא רק עתיד החינוך לוט בערפל, אלא גם עתידה של המדינה.
יו"ר הנהגת ההורים מירום שיף - הקורבנות השקטים
תלמידי הגנים, בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים הנרגשים כבר מארגנים את ספרי הלימוד, הילקוטים והתלבושת ליום הראשון – ורק תלמידי התיכונים נמצאים בסימן שאלה גדול, אם שנת הלימודים שלהם תיפתח והאם עליהם להיצמד לטלוויזיה והרשתות החברתיות בליל ה-31 באוגוסט בכדי לדעת מה יהיה.
אבל לפני שנדבר על מה שיהיה, בואו נדבר לרגע על מה שהיה, או ליתר דיוק מה שלא היה בחודשיים האחרונים. אם נאמר שהמו"מ בין ארגון המורים למשרדי החינוך והאוצר התנהל בעצלתיים, נחטא לאמת. הוא פשוט לא התנהל. כל אחד מהצדדים התבצר בעמדתו וסירב להתפשר. בשיח חירשים כזה, הכתובת הייתה רשומה, אבל אף לא אחד מהגורמים הרלוונטיים לא היה שם בכדי לקרוא אותה.
ובואו נזכור עוד כמה פרטי מידע חשובים. הילדים שלנו יצאו לחופש הגדול מבלי שקיבלו תעודות, ללא מסיבות סוף שנה וללא טיולים. ההתעללות המתמשכת בילדינו נמשכת תקופה ארוכה, ואסור לשכוח שאנחנו מדברים כאן על ילדים, שיצאו משנתיים וחצי של קורונה – אסור לפגוע בהם ולו רגע אחד נוסף.
הבעיה היא שזה לא בוער לאף אחד. נוצרה איזו הנחת עבודה קוסמית שהכול יסתדר איכשהו בשבוע האחרון של החופש הגדול, בימים האחרונים. אני רוצה להזכיר לכל המאמינים בכך, שאנחנו חיים במדינת ישראל, שהתקבע בה נרטיב קלוקל, שכל שנת לימודים חייבת להיפתח באיומי שביתה או עיצומים של אחד מארגוני המורים. אותו נרטיב שהתגבש גם קיבע את התובנה שהדרך הטובה ביותר להפעיל לחצים על מקבלי ההחלטות היא ללחוץ עוד קצת על החלשים בחברה הישראלית – ילדי ישראל והוריהם.
לילדינו אין קול במהלך השנה. נזכרים בהם רק בסמיכות לתאריכים קדושים כמו אחד בספטמבר. לנו כהנהגת ההורים הארצית, המשחק הציני הזה, שבו מזיזים מספרים על לוח האקסל ושוכחים שיש פה מאות אלפי הורים וילדים שנמצאים בחוסר ודאות משווע, הספיק ואנחנו אומרים די! אני פונה מכאן לראש הממשלה ומבקש – תיכנס לאירוע. רק לחץ של ראש הממשלה על המשרדים והארגון יוכל לגשר על הפער הכספי הלא גבוה, שנכון להבוקר – ישאיר את ילדי התיכונים בבית בשישי הקרוב.
יו"ר מועצת התלמידים הארצית ספיר מוספי - "קחו אחריות"
עוד שלושה ימים מגיע אחד בספטמבר, התאריך הרשמי לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ד, רק שכל אחד מאיתנו - תלמידי התיכון - מוצא את עצמו שואל את המחנכת אם שנת הלימודים באמת תיפתח כרגיל. כבר חודשים שמתנהל משא ומתן בין ארגון המורים ומשרד האוצר בנוגע להסכם שכר המורים בתיכונים ונזרקים הרבה מספרים לאוויר, אבל אין אף סיכום אמיתי. המורים שלנו חייבים לקבל שכר ראוי הרבה יותר מהיום, בכך אין שום ספק, אבל עכשיו - שנייה לפני האחד הספטמבר - הגיע הזמן לשים אותנו בראש סדר העדיפויות.
הכישלון במשא ומתן הביא לכך שבשנה האחרונה לא קיבלנו ציונים, השביתו לנו את הלימודים (גם בתקופת הבגרויות), לא יצאנו לטיולים שנתיים, לא חגגנו את סוף השנה בטקסי סיום ולא קיבלנו את תעודת סוף השנה. אחרי הסיוט שעברנו השנה – לא אמור להפליא את ארגון המורים ואת משרד האוצר שמשחקי הכוחות ביניהם לא מעניינים אותנו במיוחד ושהדבר היחיד שאנחנו שואפים אליו זו שנה יציבה ונורמלית.
אני כתלמידה לא חוויתי שנה נורמלית מכיתה ח', מהשגרה עברנו לסגרים, מסגרים לקפסולות, מקפסולות למסכות ועכשיו עיצומים. שנה יציבה במערכת החינוך הפכה למותרות. מבחינתנו אין אשם אחד – כולם אשמים, שר האוצר, שר החינוך ויו"ר ארגון המורים - כל אחד מהם אחראי במידה כזו או אחרת לכך שהשנה הקרובה ככל הנראה תהיה זהה או אפילו גרועה יותר מזו שהייתה השנה שעברה.
אני חושבת שהגיע הזמן שמישהו ישים לזה סוף. אנחנו רוצים לראות את ראש הממשלה בנימין נתניהו מתערב. אנחנו מצפים ממנו שידאג לעצור את הטלטלות הנוצרות במערכת החינוך בעקבות המשא והמתן שלא מסתיים. על ראש הממשלה לכפות על הצדדים להבין את האחריות שיש להם כלפינו – התלמידים. ובינתיים, כל עוד לא ייחתם הסכם שכר למורי התיכונים – אנחנו נתראה ביום רביעי 30 באוגוסט בשעה 16:00 בקריית הממשלה בתל אביב להפגנת תלמידים והורים. לא ניתן להם להפוך אותנו לדור אבוד.
ברביעי: ועידת החינוך של ynet ו"ידיעות אחרונות"
כשזה מגיע לחינוך, זה נוגע בכולנו. מערכת חינוך משגשגת מצמיחה מתוכה יזמים, מנהיגים, אנשי תרבות ורוח ובעיקר נערים ונערות ערכיים יותר ומשכילים יותר. אולם כשהחינוך נפגע, זה יוצר תגובת שרשרת מדאיגה שקשה מאוד לתקן.
מערכת החינוך הישראלית מתמודדת כיום עם שורה של אתגרים: מחסור מתמיד בצוותי הוראה, תקציבים מוגבלים שמקשים על שיפור התשתיות ואיכות הלמידה, פערים בין מרכז לפריפריה ועוד. לצד אלו, קיימים גם לא מעט הישגים לימודיים ופורצי דרך שמאחוריהם עומדים שורה של מורים ומורות, מנהלים ומנהלות מסורים, שרואים במקצוע החינוך שליחות של ממש.
כל אלו ועוד יעמדו בליבה של ועידת החינוך השנתית של קבוצת "ידיעות אחרונות". הוועידה, שתיערך ב-30 באוגוסט, תעלה לדיון את הנושאים הבוערים שעל סדר היום מתוך ניסיון להבין כיצד מובילים שינוי במערכת החינוך הישראלית.
בוועידה ייקחו חלק שר החינוך יואב קיש; מ"מ מנכ"ל משרד החינוך, מאיר שמעוני; סמנכ"לית ומנהלת המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, אינה זלצמן; מנכ''ל החברה למתנ"סים, טל בסכס; יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס; יו"ר המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, ענת דדון; מנהלת אגף מו"פ, בתי"ס ניסויים ויוזמות במשרד החינוך, מירב זרביב; מנהלת אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך, עינב לוק; ראש מינהל החינוך בעיריית ראשון לציון, אטי אדר; אלחנן פלהיימר, יו”ר התאחדות הסטונדטים והסטודנטיות הארצית; מנהלת אגף א' לחינוך הגיל הרך אורנה פז; ויסאל גנאים, חברה מייסדת בעמותת אלרואד; איריס וולף, מנהלת אגף בכיר, הכשרה וכניסה להוראה; שירלי רימון ברכה, ראש מינהל החינוך בעיריית תל אביב; ראש מרכז מנור מבית יוזמות המאה, ד"ר מיכל טביביאן מזרחי; צח סימון, יוצר וכותב הבלוג "אמאל'ה אני אבא", ועוד שורה של מרתקת של אנשי ונשות מקצוע.
