תכנן את החתונה בזמן המלחמה
סגן אריאל רייך ז"ל, שנפל בקרבות בצפון רצועת עזה, התארס שבוע לפני שפרצה המלחמה, וגם תוך כדי לחימה המשיך לתכנן את החתונה. "הוא לא היה זמין כל הזמן, ופתאום הוא שלח לי הודעה של שמור את התאריך, ושהוא מחפש די ג'יי וצלם", סיפר חברו הטוב ליעד גרינבלט.
ליעד מספר על חברו סגן אריאל רייך ז"ל
(צילום: ירון ברנר)
אריאל גדל בשכונת בית הכרם בירושלים ושירת כקצין בגדוד השריון 77. במוצאי השבת האחרונה הוא הספיק לדבר עם חבריו הטובים ליעד ונועם אליאס. "זה היה נשמע שהוא גם קצת חושש ולא יודע מה להגיד לנו, זה היה נשמע כמו שיחת פרידה. אמרנו לו שישמור על עצמו, שהוא צריך להתחתן במרץ, אבל הוא הרגיע אותנו ושידר שהכל בסדר. הוא הסביר לנו שזה הולך להיות קרוב, לא הסביר מתי בדיוק. ומשהו באריאל שתמיד יישאר לנו זה איזה רוגע כזה, הוא יודע מה הוא עושה".
"היינו חבורה, מגיל שלוש היינו יחד בשכונה, באותן מסגרות, תנועות נוער וכל מקום אפשרי. הוא היה שנון בצורה מדהימה, מצחיק ועם חוש הומור", סיפרו החברים. לפני שמונה שנים נפטרה אימו של אריאל מסרטן, והוא לקח על עצמו כבן הבכור להוביל את המשפחה. "הוא היה האח הגדול שתמיד דאג לאחים שלו ולמשפחה שלו".
בזמן האחרון הוא היה הבן אדם הכי מאושר בעולם", סיפר אחיו יאיר. האח ישי אמר כי, "הוא התקשר אליי במוצ"ש, אמר 'אני אוהב אותך' ושאני אשמור על נועה ארוסתו. חשבתי את מי אני מזמין לחתונה שלו, לא ללוויה". אחיו הוסיפו בכאב כי "הוא היה טהור, כל דבר עשה הכי טוב. אחינו הגדול היה לוחם ומפקד אמיץ, תמיד הוביל והתנדב, היה פשוט גיבור. היו לו המון חברים שנהרגו והוא אמר לנו בטלפון שהוא 'הולך לחסל את המחבלים לזכרם'".
משפחתו של אריאל רייך
18 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: שי ארווס, עדי ליאון, ארז מישלובסקי, פדיה מרק, הלל סולומון, עדי דנן, איתי יהודה, רועי דאוי, רועי סרגוסטי. התמונה האחרונה
"היו שמועות, ואז דפקו בדלת. לא רציתי לפתוח"
זהבה ורפאל ארווס עדיין מתקשים להיפרד מבנם, סמ"ר שי ארווס ז"ל שנפל באסון הנמ"ר של חטיבת גבעתי ברצועת עזה. בשיחה עם ynet סיפרו כי חשו שמשהו רע קרה כבר שלשום בשעות הבוקר. "מישהו התקשר אלינו ואמר שהגדוד שלו, צבר, נפגע", מספרת האם, "שיש הרוגים, אבל לא ידעו להגיד אם הבן שלי ביניהם".
"שמענו שיש מסוקים שמביאים פצועים לאיכילוב, אז אחד הבנים יצא לשם, אבל שי לא היה שם. בהתחלה דיברו על שני לוחמים אחרים בתקשורת. זה העציב אותנו אבל חשבנו, זה לא הוא. ואז הגיעה הדפיקה בדלת, לא רציתי לפתוח. זה היה מזעזע".
"התנדב עם ניצולות שואה בחופשה מהצבא"
(צילום: עידו ארז)
שי הותיר אחריו ארבעה אחים וזוג הורים, שסיפרו על בנם הצעיר: "הוא הילד הקטן שלנו, ילד לתפארת מדינת ישראל. הוא היה הולך לניצולות שואה לעזור להן גם בחופשות מהצבא - וזכה גם בהצטיינות בצבא על פועלו שם. לפני חודש וחצי חיתנו את אחיו והוא רקד ושמח, עזר בהכול, הוא היה ילד, נכד, דוד ואחיין טוב ואהוב". אמו סיפרה על אהבתו הגדולה בחיים, מלבד הצבא: האפייה. "הוא היה עושה עוגות ראווה. עוגות עם קומות. כל האחיינים שלו ביקשו ממנו שיכין להם כאלו לימי ההולדת שלהם. אני מאמינה שאם הוא לא היה נהרג, הוא היה פותח מאפייה או מתגייס לשב"כ, זה גם משהו שעניין אותו".
פדיה שרד פיגוע ירי שבו נרצח אביו לנגד עיניו - ונהרג בעזה
בן דודו של סג"מ פדיה מרק ז"ל, אלחנן מאיר קלמנזון, נפל בקרבות מול מחבלי חמאס בפרוץ המלחמה, משפחתו התעקשה שיגיע להלווייה והשבעה - אך הוא סירב לעזוב את חייליו בקרב. פדיה נהרג בתקרית הנמ"ר ברצועת עזה, שבע שנים לאחר שנפצע בפיגוע ירי בהר חברון, שבו נרצח אביו מיכי לנגד עיניו.
אמו, חווה מרק, ספדה לו בדמעות ואמרה כי "אנחנו נפרדים רק מהגוף שלך אהוב שלי. היית גיבור, חזק, אמיץ ונחוש". בתה המשיכה לקרוא בשם האם, והוסיפה: "ידעת מה אתה רוצה - להיות חייל בצבא ההגנה לישראל, והלכת על זה בכל הכוח. רציתי למנוע ממך אבל לא באמת יכולתי.
הלווייתו של סג"מ פדיה מרק ז"ל
(צילום: ישיבת עתניאל)
אחותו של פדיה, שירה, סיפרה כי כתבה את דברי ההספד בחדרו. "אני מודה לך אהוב על הזכות הזאת להרגיש אותך קרוב, ללמוד ממך אצילות, יחד עם צניעות. כשהיית מדבר זה היה חד, בעוצמה שאין לנאומים שלמים", אמרה. "הילדים שלי מעריצים שלך ורוצים להיות כמוך, בדיוק כמוך. הלב הענק שלך, היופי הפנימי והחיצוני. כולם רצו את הקרבה שלך, רק להיות לידך. מכוח אהבתי אלייך אמשיך לחיות את החיים האלה לעומקם ולדיוקם. הילדים שלי ימשיכו לדבר עלייך בגבורה אין קץ. בקשה קטנה - תתפלל עלינו לרפואת הנפש והגוף, לניצחון ולאחדות העם".
סגן מפקד אוגדת עזה, אלוף-משנה גיא ביטון, שהיה בעבר מפקד גדס"ר גבעתי אמר כי "פדיה לקח חלק משמעותי בהגנה על מדינת ישראל ואזרחיה". ביטון ספד לפדיה, והוסיף כי "על אף ההתמודדות המשפחתית עם אביך ואחיך - בחרת להיות לוחם. היית אדם מיוחד, צנוע, עם לב זהב וחיוך תמידי. היית מפקד מעורר השראה, בצניעות רבה הפצת אור לכל מקום שהגעת אליו. נפלת כגיבור בלחימה מול אויב שפל".
"הבטחת שנתראה בקרוב, הבטחות צריך לקיים"
סמ"ר איתי יהודה ז"ל היה אמור לחגוג בעוד כשבועיים את יום הולדתו ה-21. הוא הותיר אחריו זוג הורים - רינת ועופר, ושני אחים - עומר ועדי. אמו ספדה לו בדמעות, ואמרה כי "הבטחת שנתראה בקרוב, הבטחות צריך לקיים. היית ילד מוכשר, חכם, רגיש אהבת את הצבא ורצית להילחם ולהגן על המדינה. הרגשת שזאת משימת חייך. בשיחה האחרונה אמרת לי 'אמא בשביל זה התגייסתי והתאמנתי'.
הלווייתו של סמ"ר איתי יהודה ז"ל
"קרוביו מעידים שאיתי היה ילד חייכן, רגיש, אוהב אדם, אכפתי, חברותי, מוכשר מאוד בתחום הציור שחלם להיות מקעקע ולפתוח מקום משלו", ספדו לו בעיריית ראשון לציון. "הוא אהב את הצבא ואת חבריו לגדוד והיה לו ברור שמשימת חייו היא הגנה על המולדת. בשם תושבות ותושבי העיר, ראש העירייה וחברות וחברי מועצת העיר אנו שולחים תנחומים ומשתתפים בצערה העמוק של משפחת יהודה. מהשמיים תנוחמו".
"הוא אמר אני אחזור, ולא חזר"
סמל עדי דנן ז"ל מיבנה, מפקד כיתה בגדוד צבר, היה בשמחת תורה בבית ותכנן לחגוג עם אחותו התאומה יום הולדת ביום ראשון. כשפרצה המלחמה הוא הוזעק עוד באותו הבוקר לעוטף. "לפני שהוא יצא לגדוד הוא חיבק אותי חזק. נפרדנו כשהוא אומר 'אני אוהבך אותך, אני אחזור' והוא לא חזר", סיפרה האחות התאומה לינוי, שמשרתת כקצינת משאבי אנוש.
הלווייתו של סמ"ר עדי דנן ז"ל
ביום שישי שעבר הייתה השיחה האחרונה של עדי עם אמו ורד ואחותו התאומה. "הוא אמר לנו 'לוקחים לנו את הטלפונים, אוהב אתכם'. אמרנו לו שישמור על עצמו". עוד קודם לכן הוא שוחח עם המשפחה, לאחר שהסתיימו הקרבות בעוטף. "הוא התקשר אחרי הקרב בשבת בכפר עזה ואמר 'הרגשתי שני מחבלים'. שאלתי אם הוא רוצה לשתף, הוא ענה 'מעדיף שלא', ואמר 'אל תדאגי, ננצח בגדול. אנחנו חזקים'".
שלשום, עוד לפני שהגיעו המודיעים, לינוי הרגישה שמשהו קרה. "הייתה לי תחושה רעה כל היום, ובערב בכיתי ללא הפסקה עוד לפני שבאו להודיע".
"הוא לא מזמן סיים קורס מ"כים ודאג לחיילים שלו. הוא היה כישרוני בטירוף, בחור עם לב גדול מזהב שאהב את החיים. היה חבר טוב ואח מושלם", סיפרה לינוי. "היינו תינוקות שגדלו יחד, הוא היה בן אדם רגיש עם ערכים, הכי חזק בעולם, הכי יפה בעולם. גיבור. נהיה חזקים בשבילו".
הצוואה שהשאיר רועי
סמ"ר רועי דאוי ז"ל, מפקד כיתה בגדוד צבר בחטיבת גבעתי, השאיר לבני המשפחה מכתב לפני הכניסה לרצועה בקבוצת הוואטסאפ האישית שלו. "הוא כתב בדיעבד שהוא נכנס לעזה, ושאם הוא יודע שזה מה שיקרה לו -הוא היה נכנס שוב פעם. הוא כתב שהוא אוהב את המשפחה, ושהוא הולך לשטח את עזה – אבל לא שיטח", סיפר בכאב אביו אריה.
אביו של רועי דאוי ז"ל
(צילום: פול וידאו 11)
"הוא דיבר איתנו ביום שישי לפני הכניסה, הודיע שלקחו לו את הטלפון ושלא נשאל שאלות", הוסיף האב. רועי היה בחופשת שחרור, ובעוד שבועיים אמור היה לגזור את החוגר. בינתיים הוא עמד להציע נישואין לבת הזוג שלו.
"הוא אהב את הפועל ירושלים בכדורסל. במכתב, שהוא בעצם צוואה, הוא כתב שאם יקרה לו משהו שאמא תמשיך לאהוד את הפועל ירושלים ותמשיך ללכת למשחקים", סיפר האב. "הוא השאיר צוואה, לא היה בו פחד. הוא גיבור מת, הייתי מעדיף לקבל אותו חי".
ההודעה האחרונה של ליאור למשפחה
ביום חמישי שעבר, כשההכנות לכניסה הקרקעית לרצועת עזה היו בשיאן, רב"ט ליאור סימינוביץ' ז"ל מגדוד צבר בחטיבת גבעתי שלח הודעה בקבוצה המשפחתית. "יאללה נדבר מחזירים טלפונים". זאת הייתה ההודעה האחרונה ששלח למשפחה לפני שנכנס לרצועת עזה, שם נפל בקרבות בצפון הרצועה.
"הוא היה קסם של בחור. תמיד היה אופטימי, חייכן. גבר מדהים וחכם. הוא אהב מאוד את אחיו הצעיר עמרי ואת השירות בגבעתי", סיפרה בכאב האם יפית. אחיו עמרי הוסיף: "פעם ביומיים שלושה הוא היה מצלצל ואמר לנו שישמור על עצמו. הוא היה עם הרבה רעל, מוטיבציה ונחוש מטרה – הוא אמר לי 'אנחנו ניכנס ונבצע את המשימה. תהיו רגועים'".
"אנחנו לא מעכלים ולא מבינים", אמר בכאב האב ירון. "תהיו מאוחדים. כולנו סומכים על חיילי צה"ל, אנחנו ננצח". אחיו עמרי סיפר על הקשר עם ליאור, ואמר כי "היינו החברים הכי טובים בעולם. אני גאה בו, אוהב אותו ומקווה שהוא שמח שם למעלה".
"אל תדאג, אין לי כוונה למות"
בשיחת הטלפון האחרונה עם אבא שלו, רב"ט אסיף לוגר ז"ל, לוחם בגדוד השריון 77, היה זה שהרגיע אותו. "אסיף ידע שאני חושש לפני הכניסה שלהם לעזה ואמר לי 'אבא, אל תדאג. אין לי כוונה למות'. זאת למעשה הייתה הפעם האחרונה שדיברתי איתו", סיפר האב עידן.
אביו של אסיף לוגר ז"ל
(צילום: ליאור אל-חי)
אסיף, בן 21 מקיבוץ יגור, נפל במהלך הקרבות בצפון רצועת עזה. "הוא גדל בבית שמח, אהב מוזיקה ובכל הזדמנות שהייתה לו הוא עסק במוזיקה מכל הסוגים. הוא היה עורך, מסמפל, יוצר. הוא גם אהב מסיבות, אהב את החיים וכנראה החיים אהבו אותו עד הרגע הנורא הזה".
עומר אלעד, חברו של אסיף מהקיבוץ, סיפר: "אסיף היה עבור אח, בן משפחה. לי אישית אסיף לא אמר אם הוא חושש מהכניסה לעזה, אבל אני מאמין שכן. אין ספק שזה לא משהו ריאלי לילדים בגילנו".
באוגוסט השנה עלה הפוסט האחרון של אסיף באינסטגרם. הוא העלה תמונה שלו על רקע רצועת עזה, יחד עם המשפט: "רוצים ממני אש, אני רוצה שקט". משפט שכעת מקבל משמעות מצמררת.
"רצה לחסוך מאיתנו תיאורים וזוועות"
בבוקר שבו פרצה המלחמה סמ"ר רועי וולף ז"ל היה בקמפינג עם חברים. "כבר בבוקר כשהם שמעו את ההודעה הם קפצו והגיעו ונלחמו בנחל עוז ונתנו כל מה שהם יכולים כדי להגן על המולדת", סיפר הדוד שי.
דודו של רועי וולף
(צילום: פול וידאו 12)
"רועי לא דיבר איתנו על הפעולה, הוא רצה לחסוך מאיתנו תיאורים וזוועות. הדבר היחיד שהוא אמר זה שהוא אוהב אותנו ושנשמור על עצמנו", סיפר הדוד. "גם כשהוא נפגש עם אביו לפני הכניסה לעזה, באחד ממרכזי הכינוס, הוא לא יכל לדבר. הוא התנצל אחר כך שהוא פשוט היה מכונס בתוך עצמו, מוכוון מטרה".
"רועי היה מוזיקאי. הוא לא למד מוזיקה, הוא למד בעצמו לנגן. התחיל בתופים, קלידים, גיטרה. רק לפני כמה שבועות ישבנו יחד וניגנו בגיטרות", הוסיף הדוד. "הוא היה ילד שובב עם חוש הומור, חכם ומצחיק בטירוף. כל שישי כשהגענו לבית של סבתא יוכי הייתה מלחמה מי יקפוץ על רועי ויקבל את תשומת הלב שלו ראשון".
"ילד שמח, פשוט ועדין"
סמ"ר רועי סרגוסטי ז"ל מחוות נחל הרועה נפגש מספר פעמים עם המשפחה מאז פרוץ המלחמה. "יצא לנו לראות אותו כמה פעמים בשטח היערכות. הוא היה אופטימי ושמח, אבל מתחת לשמחה היה אפשר לראות שחווה דברים לא פשוטים בימים הראשונים של הלחימה. אבל לא דיברנו על זה", סיפרה אחותו הקטנה עומר.
"לא הייתי מסוגלת לומר לו שמור על עצמך, בגלל הסיכוי הקטן שאומר לו את זה והוא לא ישמור על עצמו", הוסיפה. "הוא היה אופטימי וכמה ימים לפני הלחימה לקחו להם את הנמ"ר לטובת כוח אחר, ואמרו שאולי לא ייכנסו בסבב הזה. הוא התבאס כי רצה להיות בחזית הלחימה".
"הוא היה ילד מקסים ושמח, מלא בשמחת חיים. עדין ורגיש, חבר טוב ואח מדהים", סיפרה אחותו נועם. "ההודעה אחרונה ששלח לי זה 'איזה אחות יש לי' ולבבות. הוא מאוד רצה להשתחרר ורצינו לנסוע נסיעת אחים לתאילנד. הוא באמת היה ילד שמח, פשוט ועדין".
החולצות של המחלקה נשארו בבית של עידו
רב"ט עידו עובדיה ז"ל, לוחם בגדוד צבר של גבעתי, היה ברגילה כשפרצה המלחמה – והוא הוקפץ. "לפני הכניסה הקרקעית הוא היה במתח, הוא לא היה רגוע. אנחנו ההורים בתחושות קשות כבר מ-7 באוקטובר. ביומיים האחרונים המתח שלנו הוכפל", סיפר האב עופר.
"עידו היה ילד מדהים, חברותי, שאוהב לעזור לכולם. הוא נשמה טובה, אני לא יודע איך איבדתי אותו", הוסיף האב.
בבית המשפחה בתל אביב ניצב קרטון גדול עם חולצות שהמחלקה הכינה, ועליהן נכתב "החוזק שלך יכריעו מלחמה. עידו אסף את החולצות כדי להביא אותן למחלקה, אביו מבטיח להביא להן אותן אחרי השבעה. "אני מבקש שישמרו על עצמם, שיחזרו הביתה בשלום ושיזכרו – עם ישראל חי, ואנחנו ננצח".
ארז נפל בקרב, חברתו תתגייס בשבוע הבא
בימים שלפני המלחמה היה סמ"ר ארז מישלובסקי ז"ל בחופשת רגילה אותה העביר עם חברתו עדן אלטרס. "הייתה לנו אהבה שלא ניתן לתאר", סיפרה. בשבועות שלפני הכניסה הקרקעית הוא הסביר לה: "אין סיכוי שאשאיר את המחלקה בלעדיי, בשביל זה התאמנתי". בשבוע הבא היא תתגייס לשירות צבאי: "חשוב לי לתרום, במיוחד בשבילו. חמאס התעסק עם הדור הלא נכון".
הם שניהם ילדים צעירים שגדלו שניהם ביישוב אורנית. "התחלתי איתו באינסטגרם והוא מיד ענה לי, אבל היה מאוד ביישן בהתחלה. עם הזמן, וככל שהקשר בינינו התפתח, הוא נפתח יותר ויותר. כולם אמרו לי כמה הוא אוהב אותי", שיתפה עדן. "הייתה לו אכפתיות מאוד גדולה לכולם, הוא נתן מעצמו הכל כולם".
בשבת שבה פרצה המלחמה המפקד של ארז התקשר אליו ואמר לו להגיע בהקדם. "נסעתי יחד עם ארז ואבא שלו, שהסיע אותנו לתחנת הרכבת בתל אביב. נפרדנו עם חיבוק ונשיקה - וזאת הפעם האחרונה שראיתי אותו. בגלל שהם חזרו מרגילה הם נסעו לבסיס של הגדוד כדי לארגן את ציוד הלחימה. למחרת הם כבר היו בכפר עזה והשתתפו בלחימה לטיהור הקיבוץ ממחבלים. אני בטוחה שהוא והצוות שלו נחשפו למראות קשים ולא פשוטים בכלל, אבל הוא היה חזק ולא נתן לשום דבר להשפיע עליו ועל התפקוד שלו", סיפרה עדן.
שלו גויס למילואים ונהרג מפגיעת פצמ"ר בבארי
רס"ל (במיל') שלו ציון שרעבי ז"ל, בן 22 מהיישוב טנא עומרים, שירת כחובש קרבי בגדוד 749 בחטיבת ביסל"ח, ונהרג מירי פצצת מרגמה בקיבוץ בארי.
ארי אודס, מזכיר היישוב טנא עומרים, הספיד את שלו בחשבון הפייסבוק שלו. "שלו המתוק עבד אצלי כמה חודשים בחמ"ל היישובי. היה תענוג להתבונן עליו מהצד עושה את עבודתו במקצועיות ובנאמנות. תמיד עם חיוך מבויש ושובה", כתב אודס. "זה בכלל לא מקרי. שלו גדל בבית ערכי וציוני, בן להורים שעסוקים בנתינה והתנדבות מתוך צניעות למען הקהילה. הנפילה שלך שלו, כואבת כל כך, אבל ממש לא מחלישה. היא רק מחזקת אותנו להמשיך ולהילחם במלחמה הצודקת הזו עד הסוף. עד שנשמיד את כוחות החושך שממש הפוכים מכל מה שאתה היית".
"שאף להיות לוחם"
סמ"ר הלל סולומון ז"ל, לוחם בגדוד צבר מחטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. ראש העיר דימונה בני ביטון שלח את תנחומיו להורים של הלל, רונית ומרדכי, ולאחיותיו, יסמין, הילה, ורד ושקד.
"הלל שאף להיות לוחם ולעשות שירות משמעותי והתגייס לגבעתי", כתב ביטון. "הוא היה בן מסור וכיבוד הוריו תמיד עמד לנגד עיניו, בעל מידות טובות עם נתינה אינסופית, צניעות וענווה. העיר דימונה כולה, כואבת את לכתו".
"התכשיט של המשפחה"
סמ"ר עדי ליאון ז"ל סחב פציעה ולא היה אמור להיות בעזה, אך הוא התעקש לחזור לגדוד. הוא היה די-ג'יי מוכשר במיוחד. החברים מהיישוב ניל"י ומבית הספר במודיעין לא ויתרו על המסיבות שבהן תיקלט. הוא אפילו בנה לעצמו אולפן ביתי במחסן של בית המשפחה, שם עבד על הטראקים שיצר. "היית קרן אור, ילד מלא בשמחת חיים", ספד לו סביו משה. "רצית להגן על המדינה שכל כך אהבת. נפלת גיבור, חזק ושלם בדרכך. כשמך, היית התכשיט של המשפחה. החלום שלך היה לנגן במסיבות בכל העולם, את החלום הזה כבר לא תגשים, אבל אני בטוח שאתה מנגן לכולם שם למעלה".
"היית לוחם שתמיד שם את החברים לפניו", ספד לו מפקדו, רב-סרן עדן חביב. "המחלקה כולה סמכה עליך. השתתפת בלחימה בכפר עזה, שיחררת משפחות רבות".
עדי הותיר אחריו הורים, אמיר ונורית, ושתי אחיות, זהר ואורי. האם, נורית, קראה לבנה לאורך ההספד כולו בשם החיבה שבו קראה לו תמיד, "עדידוש", וסיפרה שהיה אהבת נפשה. "כשמך, היית התכשיט של המשפחה. ילד של חיבוקים, עשית הכל בביטחון. ידעת מה אתה רוצה מהחיים ומעצמך. איך אפשר להיפרד?" שאלה בכאב, "הרי רק התחלנו".
"שלחתי לו הודעה, ראיתי וי אחד - והבנתי"
"אבא, אנחנו מוכנים". זו ההודעה האחרונה ששלח סמ"ר לביא ליפשיץ ז"ל לאביו ניצן. לאמו שלומית כתב: "אמא, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים. אנחנו טובים". לביא נהרג בקרבות בג'באליה אחרי שטיל RPG פגע במבנה שבו שהה. בהצהרה בפתח ביתם במודיעין-מכבים-רעות, סיפרו ההורים על בנם שהיה צלם חובב. ליפשיץ, השני מבין ארבעה אחים, נהג לצלם את חברי הצוות שלו מאז שהתגייס באוגוסט 2021, וקרוביו מספרים שהמצלמה הייתה חלק ממנו. בתיאור עמוד האינסטגרם שלו נכתב: "אני לוחם מסכן ואמן מיוסר שמעלה כל יום תמונה שצולמה על ידי בצה"ל". (לעמוד האינסטגרם - לחצו כאן).
הלווייתו של סמ"ר לביא ליפשיץ ז"ל
אביו ניצן סיפר: "הוא היה אדם רגיש, וכשהוא יצא לקרב הוא אמר לי שהוא יודע שהפעם הוא נלחם על המדינה שלנו, וזה הדבר הנכון. הוא אמר לי שהחיים שלו לא שווים בשום פנים ואופן מחיים של חבר אחר - ולכן הוא הולך". הוא הוסיף: "החלום שלו לא היה להיות חייל. הוא רצה לעשות קולנוע וטלוויזיה. אהבנו אותו מאוד. בחודשים האחרונים לביא הוציא חוברת בסוף מסלול שהוא צילם ובחודשים האחרונים הוא פתח עמוד אינסטגרם שבו היה מעלה תמונה פעם ביום, מתי שהוא יכול. הוא היה מוסיף כמה מילים. העמוד הזה נקרא till_when_photo_diary. תוכלו להסתכל שם ולחוות קצת ממה שעובר על חיילים".
האם סיפרה: "הוא התקשר אליי אחרי שחזרו לבסיס שלהם משלושה ימי לחימה בנחל עוז. הוא אמר לי שנקרע לו הלב מהפועלים הזרים, לאן הם יילכו. 'נקרע לי לראות את הפרות ברפת, מי יבוא לחלוב אותן', הוא אמר. 'נקרע לי הלב שהפרות משוטטות להן עכשיו בין הגופות'. כששלחתי לו הודעה וראיתי וי אחד, הבנתי. האמת שהבנתי עוד קודם".
פורסם לראשונה: 12:00, 01.11.23
