בספר "כנופיית המפציצים" שראה אור לאחרונה, מנתח המחבר מלקולם גלדוול את השפעת ההפצצות האוויריות של בעלות הברית על גרמניה במלחמת העולם השנייה. מאחר שהיה קושי לפגוע במטרות צבאיות, בשל המכשור הלא מדויק במטוסים, הוחלט על "הפצצות מורל" שמטרתן לשבור את רוחם של האזרחים.
ראש פיקוד המפציצים הבריטי, ארתור האריס, טען שהתקיפות על ערים גרמניות יגרמו לתושביהן ללחוץ על ממשלתם להיכנע. המתנגדים הזכירו לו שההתקפות האוויריות של הנאצים על לונדון דווקא גרמו להתלכדות האנגלים מאחורי מנהיגיהם: 43 אלפי בני אדם נהרגו, רבבות נפצעו ויותר ממיליון בנינים נהרסו, אולם הבריטים לא נטשו את בירתם והמשיכו להילחם. האריס השיב כי התגובה של הגרמנים תהיה שונה מאחר שהם "זן שונה מן הבריטים".
מאות אלפי גרמנים נהרגו בהפצצות האוויר שהחריבו ערים רבות. במחקרים שנערכו לאחר המלחמה התברר שאלו אכן גרמו לתוצאה הפוכה והקשיחו את עמדתם של המותקפים. החוקר האמריקני-קנדי ג'ון קנת גלבריית' טען: "זו אחת הטעויות הגדולות של המלחמה". ההיסטוריונית האמריקנית תמי דייויס בידל הוסיפה: "ראינו את זה שוב ושוב בהיסטוריה של ההפצצות. מדינת היעד – אם אנחנו מדברים על הפצצות הכנעה - מוצאת את הדרך לספוג את העונש אם היא באמת נחושה לעשות זאת".
אולי זה יכול להסביר את מאמצי התיווך הבינלאומיים, כולל זה של נפתלי בנט לפגישה דחופה עם פוטין. מדובר אכן בפיקוח נפש, לא רק של האוקראינים אלא גם של הרוסים
מחשבות בלב ולדימיר פוטין מי יידע, אבל לפי הפרסומים המערביים נשיא רוסיה הופתע לנוכח ההתנגדות של האוקראינים לפלישה שלו. הוא היה משוכנע שההפצצות על הערים יניסו את תושביהן ויגרמו להם ללחוץ על הממשלה להיכנע. ישנו אכן זרם אדיר של פליטים שחוצים את הגבול למדינות שכנות, מה שמעיד על בהלת הנמלטים, רובם נשים וילדים ומבוגרים מעל גיל 60 שאינם מיועדים להילחם. אבל האחרים נשארו בערים המופצצות ולא מוכנים להיכנע. להפך, לטענת האוקראינים, ישנה נהירה של אזרחים ששהו בחו"ל וחזרו כדי להתייצב לצד המגינים בערים.
העובדה הזו עשויה להשפיע על התנהלות המלחמה ואולי גם על תוצאותיה. קרבות ממושכים יכבידו יותר ויותר על רוסיה בדעת הקהל העולמית ועלולים לגרום לה לפגיעה בלתי הפיכה מבחינה כלכלית. הרושם הוא שפוטין בתוך עצמו גר ומסוגל להתעלם מרעשי הרקע של המחאות וההפגנות בעולם. מנגד יש הגורסים שהוא דווקא יפעל באופן מחושב על פי האינטרסים של מדינתו.
הנרי קיסינג'ר, שהיה שר החוץ בממשלו של ריצ'רד ניקסון, פרסם ב-2014 מאמר ב"וושינגטון פוסט" שבו התנגד לצירוף אוקראינה לנאט"ו. לדבריו, "המערב חייב להבין שעבור רוסיה, אוקראינה לעולם לא יכולה להיות רק מדינה זרה... אסור שהיא תהיה מאחז של שני הצדדים מול האחר - היא צריכה לתפקד כגשר ביניהם... המבחן אינו שביעות רצון מוחלטת אלא חוסר שביעות רצון מאוזן. אם לא יושג פתרון כלשהו, הסחף לקראת עימות יואץ. הזמן לכך יגיע בקרוב".
ואכן, העימות פרץ בדיוק לפי התחזית של קיסינג'ר, כשהמערב החל לקדם תהליך לצירוף אוקראינה לנאט"ו. המשמעות היא שלא מדובר במשחקי אגו של מנהיג שיצא מכלל שליטה, אלא במי ששוקל את הצרכים של בני עמו. לפחות לפי תפישתו.
תוצאות ההפגזה הרוסית בצ'רנייב, אוקראינה
לכן, יש להניח כי גם המשך ניהול המלחמה באוקראינה יתבצע לפי שיקולי תועלת-עלות של רוסיה. במשחקי המלחמה שנערכו כנראה בקרמלין נלקחו בחשבון הסנקציות הכלכליות שיטיל המערב וההתנגדות מבית לנוכח הפלישה. ההנחה הייתה שמערכה מהירה וכניעה של אוקראינה תמזער את הנזק, פוטין יוצג כמנצח וגלי ההדף בעולם וברוסיה ישככו במהירות.
ד"ר ברוך לשםאבל ההתנגדות האוקראינית הפתיעה ולפי מקורות מודיעין בריטיים המלחמה עשויה להתמשך חודשים ושנים. הרעיון לשבור את מורל האוקראינים באמצעות הפצצות על עריהם כשל והוא דווקא מחשל אותם. הנשיא וולודימיר זלנסקי הכריז לאחרונה ש"נעניש את כל מי שחולל את הזוועות האלו על אדמתנו". זה לא נשמע כמו הודעה של מי שעומד להיכנע.
האם רוסיה תוכל להמשיך את המלחמה הזו זמן ממושך לנוכח התנגדות דעת הקהל בעולם והעומס הכלכלי שיוטל עליה? קשה להניח. אולי זה יכול להסביר את מאמצי התיווך הבינלאומיים, כולל זה של נפתלי בנט שהוזעק במהלך השבת לפגישה דחופה עם פוטין. מדובר אכן בפיקוח נפש, לא רק של האוקראינים אלא גם של הרוסים. מישהו שם לא למד את לקחי מלחמת העולם השנייה לגבי הפצצות על אוכלוסייה אזרחית.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
