כבר יותר מעשור שתושבי שכונת אבו כביר בתל אביב נלחמים על הבית. בית המשפט פסק שעל 25 המשפחות לפנות את בתיהם, לטובת התוכנית של העירייה להרחיב את הפארק הסמוך. בשבוע הבא צפויה לעלות למליאת הכנסת הצעת חוק שתגדיל את הפיצויים שיקבלו המשפחות. "אנחנו נמשיך להיאבק, ההורים שלי לא ייזכרו כפולשים", אמרה אחת מתושבות השכונה.
המאבק האחרון של אבו כביר על הפיצוי
(ירון ברנר)
"מהגג הזה הייתי קופצת כילדה, לא יודעת איך היה לי את האומץ", סיפרה אורה גריב וצחקה ברקע הריסות בית ילדותה. לא קל לה לראות את השכונה שבה גדלה קורסת לנגד עיניה, אבל היא נחושה שלא לוותר.
גריב כבר לא גרה במקום, אך עדיין החזיקה בבית שבו גדלה. עבורה, ועבור תושבים רבים, השכונה הזו היא הבית, למרות כל המורכבויות. "חושבים שאנחנו חלשים, עייפים, חולים, זקנים, שהם יכולים לתת לנו את הבעיטה האחרונה, לתקוע את המסמר האחרון בקבר. אבל אנחנו נמשיך להיאבק, אנחנו לא פולשים, ההורים שלי לא ייזכרו כפולשים".
משנת 2010 החלה עיריית תל אביב לשלוח צווי פינוי לתושבים במטרה להגדיל את שטח פארק החורשות הסמוך. המשפחות הגיעו לשכונה בתחילת שנות ה-50 בעידוד המדינה. לאורך השנים עמידר הייתה בעלת הקרקע ומגורי התושבים היו מוסדרים, אבל זכויותיהם לא הוסדרו מעולם בטאבו.
ההורים של גריב עלו לארץ מפרס ב-1951, ושנתיים לאחר מכן הגיעו לשכונה. "הם הובאו לפה על ידי מדינת ישראל כדי לשמור על השכונה, שהייתה מבוא לתוך תל אביב. היא הייתה שכונה קשה כי חיו פה ערבים. שמו אותנו כמגן אנושי להגן על העיר".
7 צפייה בגלריה
גריב. "אף פעם לא קיבלנו עזרה מהעירייה, הכל נעשה פה על ידי התושבים עצמם"
(צילום: ירון ברנר)
"אני נולדתי כאן, יש לי פנקס חיסונים שמוכיח את זה, תמונות שמוכיחות שגרתי ונולדתי פה", הוסיפה." היו פה חיים קשים. אף פעם לא קיבלנו עזרה מעיריית תל אביב, בשום דבר. לא מבחינת תשתיות, ארנונה, חשמל, כלום. הכל נעשה פה על ידי התושבים עצמם".
אחרי מבצע קדש בנה אביה של גריב בית כנסת לעדה הפרסית בשכונה. "מאז בית הכנסת הזה פורח וכל השכונה מתפללת בו עד היום. עשינו פה חתונות, בר מצוות, גם לוויות של התושבים יצאו מפה. אז אף אחד לא יכול להגיד לנו שאנחנו פולשים 70 שנה. זו קהילה שעשתה פה הרבה בזכות עצמה".
בהמשך הרחוב עומד שער גדול ונעול, שמאחוריו היו הבתים של מאיר מנחם וחיים מזרחי. לפני כחודשיים הם פונו ובתיהם נהרסו, מאז הם נותרו חסרי בית.
7 צפייה בגלריה
מזרחי ליד השטח שבו עמד הבית שלו. "אני עכשיו עם 100% נכות, חולה סרטן וגר ברחוב"
(צילום: ירון ברנר)
"גרתי פה למטה בתוך קונטיינר קרוב לארבעים שנה", סיפר מזרחי. "הם הרסו לי את הבית. הבטיחו שייתנו לי בית במקומו, שיעזרו לי, אבל אף אחד לא עוזר. אף אחד לא נותן לי שום דבר. הם השאירו לי חצי מיליון שקלים של חובות ועיקולים".
הוא הוסיף: "שירתי את המדינה הזו, עשיתי מילואים, נלחמתי במלחמות. עכשיו אני עם מאה אחוזי נכות, חולה סרטן במצב קשה וגר ברחוב. איבדתי את הבית בזמן שקיבלתי טיפולים לסרטן בבית חולים. אני חי עכשיו ברחוב, כל פעם במקום אחר, כבר שבוע לא התקלחתי".
מאיר מנחם היה במשך שנים שכנו של מזרחי. "הייתי פה ביום שזה קרה, זה כואב מאוד. רציתי לקבור את עצמי מתחת לאדמה, זו השכונה שלנו. נלחמנו כדי להוכיח את החזקה שלנו פה. אבא שלי קנה את הבית הזה במאה לירות, זו הייתה מעברה. מאיפה אני אביא להם ניירות? איזה ניירות? הבאתי להם צילומים שאני ילד".
7 צפייה בגלריה
מנחם. "אם לא אקבל פיצוי אני אגיע לרחוב, אין מרוסק, לא יודע מה לעשות"
(צילום: ירון ברנר)
לדבריו, העירייה דורשת ממנו לשלם יותר ממיליון שקלים. "העירייה מחייבת אותי עכשיו רטרואקטיבית על שנים קודמות יותר ממיליון שקלים של ארנונה, בזמן שאין לי מה לאכול ואיפה לגור".
"ההורים שלי באו לכאן בשנות החמישים מאיראן", סיפר גואל דניאל, תושב השכונה, והצביע לעבר עץ רימון שאביו שתל. "אבא שלי קנה את השטח הזה מערבים וגידל פה פרות וסוסים. כשהייתי בן תשע הוא נפטר, היינו תשעה ילדים ואני נשארתי פה".
לדבריו, במשך שנים הם לא זכו לביקור מהעירייה. "הם לא היו פה אף פעם, לא הגיעו לפה בכלל. אף אחד לא דיבר איתנו, לא היו לנו שום תנאים. את הזבל הלכנו לזרוק במקומות אחרים, אף אחד לא התעניין בנו".
אחרי שהמאבק למניעת פינוי השכונה כשל, דרשו התושבים פיצוי ראוי שיאפשר דיור חליפי בסביבה. בתגובה טענה העירייה שהם "פולשים" שהתיישבו בשכונה ושאין להם כל זכות על הבתים או על הקרקע. בשנה שעברה, אחרי מאבק ארוך, הציעה העירייה מתווה פיצויים של 100 אלף שקלים לבית, ללא הכרה בזכויות התושבים.
רבים מהתושבים סירבו להסתפק בפיצוי שהוצע בטענה שלא מדובר בסכום שמאפשר עבורם פתרון דיור חלופי. לטענתם, אם הם יבחרו לקחת את הפיצוי - יקרסו כלכלית. תושבים רבים נכנסו למאבק משפטי מול העירייה, כשבמקביל הם פונו מביתם והוא נהרס מבלי שקיבלו פיצוי.
"ב-2010 חשבנו שהפקעת השטחים מהמדינה לטובת העירייה היא מבורכת. חשבנו שסוף סוף יקרו דברים טובים לשכונה, לא הבנו שעומדים לתקוע לנו סכין בגב", אמרה גריב. "העירייה החליטה שהיא לא משלמת לנו, להיפך. היא הגישה תביעות לכל התושבים שנשארו לגור פה ולא הצליחו לצאת מהגיהינום שהם גרים בו".
7 צפייה בגלריה
הפגנה נגד פינוי הבתים בשכונה. "החוק היבש נגדנו, אבל איפה האחריות של המדינה?"
(צילום: איתי אקנין)
"החוק היבש נגדנו לצערי, אבל איפה האחריות של המדינה? לא יכול להיות דבר כזה, זה אנשים שבאו מתוך אידיאולוגיה ליישב את המדינה, ועזרו ברגעים הכי קשים להקמתה. למה לבעוט בהם?".
"זרקו אותי מפה, אני חי עכשיו אצל חמי בבית, אבל זה זמני", סיפר מנחם. "אני מתקיים מקצבת נכות של ביטוח לאומי. אם לא אקבל פיצוי אני אגיע לרחוב, גם כסף לשכירות אין לי. אני מרוסק, לא יודע מה לעשות".
דניאלי הוסיף: "הם לא מעוניינים שנהיה פה, רוצים לזרוק אותנו פשוט. גדלנו פה, כל החיים פה. אם יעבירו אותי למקום אחר, לא גדול, החיים שלי יהיו בסדר – אבל אני לא מאמין שיהיה צדק. אין צדק. הוציאו פה אנשים מהבתים שלהם ולא נתנו כלום, כי הם יכולים".
עתירת התושבים, ושורה של חברי כנסת, נגד הפינוי נידונה בשנה האחרונה והשופטים הפנו אותם לנהל הליכים משפטיים לפיצוי מול עיריית תל אביב. עבור רוב התושבים זו לא אפשרות ריאלית, בשל העלות הגבוהה.
לפני כשנתיים קודמה הצעת חוק שתחייב את העירייה לפצות את התושבים בשווי ערך דירתם. למרות תמיכה עקרונית מצד הממשלה, הכנסת ה-20 פוזרה לפני שהחקיקה הושלמה. כעת הוגשה אותה ההצעה על ידי ח"כ עופר כסיף (הרשימה המשותפת), והיא צפויה לעלות במליאה ביום רביעי הבא.
7 צפייה בגלריה
ח"כ כסיף. "תושבי אבו כביר חיכו יותר מדי זמן, עכשיו חובת המדינה להתערב ולהגן עליהם"
(צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)
"תושבי אבו כביר חיכו יותר מדי זמן ועכשיו חובת המדינה להתערב ולהגן עליהם", אמר ח"כ כסיף. "האפליה נגדם החלה עוד בשנות ה-50, כשלא חוברו לחשמל ולביוב, וכעת קוראים להם פולשים ומגרשים אותם מהבית ללא חלופות. החוק נתמך כבר בעבר על ידי הממשלה והוא חייב לעבור עכשיו. אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע למען התושבים".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "השטח המדובר הינו פארק ציבורי ובית המשפט כבר קבע כי למוחים אין כל זכות בקרקע ויש לפנותם מיד וללא פיצוי. אף על פי כן, ולפנים משורת הדין, העירייה מציעה פיצוי של כ-100 אלף שקלים לכל אחד מהם, זאת בנוסף לארבע דירות שתרכוש עבור דיירים חולים. העירייה קשובה ומסייעת ככל האפשר למפונים, ויחד עם זאת פועלת לפי חוק ובהתאם להחלטות בית המשפט.
"מר מאיר מנחם, מר מאיר מזרחי ומר גואל דניאלי סירבו לקבל את הפיצוי המדובר ובחרו למצות הליכים משפטיים בבית המשפט העליון, ולכן לא זכאים לפיצויים.
"באשר לגברת גריב, כבר במרץ 2019 קבע בית המשפט שלא היו לה ולבעלה כל זכות במקרקעין, שהושכרו על ידם במשך שנים רבות בעוד שהם גרו בתל גיבורים. בית המשפט המחוזי לא רק הורה להם לפנות את המקום, אלא גם חייב אותם בהוצאות שכר טרחה".
