אמה של אורי אנסבכר ז"ל על ההרשעה: יש לנו הקלה, המשפט היה ארוך מדי
(צילום: שמוליק דודפור)
לאחר שרוצחה של אורי אנסבכר בת ה-19 הורשע אתמול (יום ג') בכל סעיפי האישום נגדו, אמה של אורי, נעאה, סיפרה הבוקר בריאיון לאולפן ynet כי המשפחה חשה הקלה מסוימת. "המשפט הזה היה ארוך מדי ומתקרב לסיומו. אני לא יכולה להגיד שאנחנו שמחים, אבל לפחות ההכרעה הזו היא טובה. אנחנו בהחלט מחכים לגזר הדין ולסיום האירוע הזה".
בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע כאמור את ערפאת רפאעיה (30), פלסטיני מחברון, בכל סעיפי האישום נגדו, בהם הרצח והאונס של אנסבכר. רפאעיה רצח את אנסבכר בפברואר 2019 וכחודש לאחר מכן הוגש נגדו כתב האישום, לאחר שבדיקה פסיכיאטרית מצאה שהוא כשיר לעמוד לדין.
1 צפייה בגלריה
"היא יצאה לסיבוב, האזינה למוזיקה וכתבה שירים". אורי אנסבכר והרוצח רפאעיה
(צילום: באדיבות המשפחה, AP, יואב דודקביץ )
- זה אירוע נוראי. אורי פשוט נעלמה, איך זה התחיל?
"הכל התחיל בטלפון שקיבלנו מהמנהל של מרכז הטיפול 'יעלים', שבו אורי עשתה שירות לאומי. הוא אמר לנו שהיא יצאה לסיבוב ולא חזרה, ואנחנו מיד הגענו ופתחנו בחיפושים. ככה המשכנו עד שהיא נמצאה. אורי יצאה ממרכז הטיפול כדי להתאוורר, היא ישבה לא רחוק משטח המרכז והאזינה למוזיקה עם דף ועט, כתבה שירים".
- איך התמודדתם מאז היום הנורא ההוא?
"אנחנו בוחרים בחיים, אבל זו מלחמה קשה בכל יום. גם מול האובדן הנורא, הגעגוע וההחמצה על כל מה שאורי יכלה להיות ולא תהיה, והרצון לחבק אותה, וגם התמודדות עם כל הרוע שיש בעולם. אין שום עונש שיכול לכסות על הפגיעה הנוראית באורי, נטילת חייה, אבל אני מקווה שבית המשפט ימצה את הדין כמה שאפשר".
נעאה הוסיפה: "אני מרגישה שאורי בסוף נותנת לנו הרבה כוח. היא הייתה ילדה שרצתה שלום ולהביא טוב לעולם. אני מרגישה שהקול שלה עוד נשמע בעולם - להוסיף אור מול החושך. השלב הראשון בבית המשפט הוא להסתכל לחושך ולרוע בעיניים ולהגיד שאנחנו דווקא רוצים אור ושלום בתוכנו. יש רוע שמולו אנחנו אומרים - אנחנו לא רוצים את זה בשום צורה".
גדי אנסבכר, אביה של אורי, סיפר בריאיון ל-ynet radio כי מבחינתו ההרשעה הגיעה ברגע שהתחיל המשפט. "מבחינתי ההרשעה הסתיימה כבר לפני שלוש שנים וחצי כשהתחיל המשפט, הוגשו הראיות ולאחר מכן היה רק דיון שאפשר לקרוא לו טכני בשאלת השפיות וחוסר השפיות ואפשרות להעמדה לדין, שזה מבחינתי היה כבר חסר משמעות. מבחינתי הסיפור הסתיים ברגע שהוא נתפס", הוא אמר. "כמובן שזה לא משמח שדבר כזה נמשך כל כך הרבה זמן, אבל אני לא חיכיתי לפסיקה של בית המשפט. מבחינתי לא ישבתי וחיכיתי לראות מה השופטים יגידו, זה לא היה הנושא מבחינתי".
"הסיפור המרכזי זה לחיות יום יום בלי הילד שלך, כשיש לך עוד ארבעה ילדים והם צריכים בשלב מאוד מוקדם בחיים לחיות בלי אחות שלהם", המשיך גדי. "המקרה שלנו, כמו הרבה מקרי פיגועי איבה אחרים, הוא מאוד מתועד ומאוד מסוקר, אבל צריך לזכור שבינינו כל יום בבתי החולים נפטרים אנשים וילדים צעירים, שנהרגים בתאונות דרכים והמשפחות שלהם צריכות להמשיך עם השכול, והשכול שלהם לצערנו הוא שקוף. ההתמודדות עם השכול היא קודם כל התמודדות יומיומית, ויש סביבנו אנשים שמתמודדים כל יום עם שכול וגם עם צרות אחרות".
