מבין כל הבתים בעיר דוד, ההתיישבות היהודית בלב שכונת סילוואן הסמוכה לעיר העתיקה במזרח ירושלים, ביתו של אבי מעוז הוא הקרוב ביותר לכותל המערבי ולהר הבית. "הוא גר במיקום הכי טוב, זה שמזוהה על ידי ארכיאולוגים כארמון של דוד המלך", מתלהב אחד משכניו של מעוז.
"אבל אתה יודע, זה מאוד מוזר", ממשיך אותו שכן, שבכל יום פוגש את מעוז בתפילת שחרית בבית הכנסת. "בשכונה לא שומעים אותו, הוא לא משמיע את קולו. למעשה, בפעם הראשונה ששמעתי אותו מדבר יותר ממשפט בודד, זה היה באחד הנאומים שלו בכנסת. אבי מעוז הוא לא אדם של מילים, אלא של מעשה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לאחרונה התברר עד כמה ח"כ מעוז, יו"ר מפלגת נעם, הסמן הימני-שמרני הקיצוני ביותר בכנסת הנוכחית, הוא אכן איש מעשה: על אף שיכהן בכנסת בפועל כסיעת יחיד, האסטרטגיה הפוליטית המתוחכמת שלו הציבה אותו בצומת מרכזי, כזה שיעניק לו שליטה מרבית בנושאים שאותם הוא שואף לקדם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
במסגרת המשא ומתן הקואליציוני עם הליכוד הוחלט כי מעוז ימונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה ויעמוד בראש "הרשות החדשה לזהות לאומית-יהודית", שתקבל את הזכות למנות נציגים במשרדי הממשלה השונים. סוכני הרשות, שתחלוש על תקציב של 100 מיליון שקל, יהיו אחראים על איתור ובלימה של "התערבות זרה" בכל חלקי המערכת הפוליטית הישראלית. "האח הגדול" גרסת הזהות היהודית.
9 צפייה בגלריה
מעוז, השבוע. ''לא כריזמטי, אבל בירוקרט מיומן שמכיר את המנגנון מבפנים''
(צילום: יואב דודקביץ)
"חדרה לפה תרבות הפוסט-מודרנה בדמותם של ארגוני פרוגרס רדיקלי עולמיים במימון של מדינות זרות", ניסח זאת מעוז עצמו בריאיון נדיר שהעניק לאחרונה. "אני הולך להעלות את מדינת ישראל חזרה למסלול של זהות יהודית". הרשות, כך מתברר, תפעל גם ל"הגברת הילודה" בחברה היהודית, לשמירת שבת בפרהסיה ולקידום תודעת הרבנות הראשית כסמכות דתית עליונה.
"אני ממש לא מופתע", אומר גורם שהיה חלק מקמפיין הבחירות של מפלגת נעם כשנשאל על ההישגים שקצר מעוז במשא ומתן. "מדובר באדם חכם, שקול, שמאוד יודע מה הוא רוצה ובעל ניסיון פוליטי רב. כשישבנו איתו בישיבות נראה שהוא מאוד ממוקד. כל האסטרטגיה של הקמפיין הלכה על זהות יהודית, זה היה הנושא היחיד. הוא מאוד ידע לכוון לשם. לכן לא מפתיע שהוא דרש את מה שדרש במסגרת המשא ומתן הקואליציוני. הוא כיוון לשליטה בזהות היהודית וכל השאר לא מעניין אותו. לא אכפת לו מי יהיה שר הבריאות, למשל. מבחינתו הדברים האלה לא רלוונטיים".
הרשות החדשה של מעוז הייתה רק האפריטיף; הקמתה נבלעה בסערה הציבורית האדירה שהתחוללה סביבו השבוע, שתודלקה על ידי אמירתו כי יפעל לביטול מצעד הגאווה בירושלים, ויותר מכול - ההכרזה כי יקבל לידיו גם את היחידה לתוכניות הלימוד החיצוניות במשרד החינוך, ששולטת בכ-20 אלף תוכניות חינוך, פנאי והעשרה בבתי הספר, שתקציבן השנתי הוא שני מיליארד שקל.
יותר מ-200 מנהלי בתי ספר מבוהלים חתמו בעקבות זאת על מכתב שנשלח לראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו, ובו הם מוחים על העברת היחידה לידיו של מעוז, אדם "אשר מביע בפומבי את דעותיו הגזעניות, הלהט"בופוביות, החשוכות והקיצוניות ביותר".
למחאה החריפה הצטרפו עשרות ראשי רשויות, בהן גם כאלה שבראשן עומדים אנשי ליכוד. גם ראש הממשלה הנוכחי, יאיר לפיד, פירסם הצהרה יוצאת דופן ובה קרא שלא לשתף פעולה עם מעוז ואף הכריז על פתיחת "קו חם" להורים מודאגים. "המרדה", גינו בימין את מהלכיו של לפיד.
על אף שמצא עצמו בלב תשומת הלב התקשורתית, במשך זמן רב מעוז שתק. כהרגלו. "אני רוצה לפנות להורים של תלמידי ישראל", אמר לבסוף בהצהרה חפוזה שכינס השבוע בכנסת, מבלי לאפשר שאלות עיתונאים. "הדבר הטוב שקרה בסערת הימים האחרונים זה שאותו שיתוף פעולה בין משרד החינוך לבין עמותות פרטיות, שנעשה עד כה במחשכים, בהסתרה, יצא לאור השמש, שהוא כידוע המחטא מספר אחד בעולם".
מעוז אמנם שיבח את אור השמש בנאומו - שכרגיל היה קצר, חסר פאתוס ומתובל בתיאוריות קונספירציה חובקות עולם - אך לאחר שסיים אותו סירב לענות לשאלות העיתונאים ונעלם מאחורי הקלעים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא עושה זאת.
לאורך כל הקריירה שלו העדיף מעוז את הצללים על פני הזרקורים. מי שנמצא בזירה הפוליטית מאז שנות ה-80 - תחילה כפעיל ציבור שצבר לזכותו הצלחות מרשימות ובהמשך כמנכ"ל דומיננטי ומוערך של משרדי ממשלה, ולאורך כל הדרך הגורם ששימש כזרוע הביצועית של הרב צבי ישראל טאו, ראש ישיבת הר המור ומי שמחזיק באידיאולוגיה השואפת לשנות מהייסוד את אופייה של מדינת ישראל - היה, עד לאחרונה, אנונימי למדי.
הוא לא התפרסם גם אחרי שהופיע בדוחות פומביים שהציגו אותו כמנהל הנוטה להלך על גבול החוק, ואפילו לאחר שנחקר בשל כך במשטרה. פניו של מעוז הפכו למפורסמות רק לפני שנתיים, כשהוצב במקום הראשון ברשימת נעם, ונבחר מטעמה לכנסת לאחר ריצה משותפת עם עוצמה יהודית והאיחוד הלאומי ברשימת הציונות הדתית.
אז גם הפך שמו למזוהה עם עמדות שמרניות רדיקליות, לאחר שקבע בין היתר כי משפחות להט"ביות מהוות איום על החברה הישראלית, ש"התרומה העיקרית של אישה זה שהיא תגדל את המשפחה שלה לתפארת ותשתדל ללדת כמה שהקב"ה נותן", והציע לסגור את יחידת יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר (יוהל"ם) בצבא ו"להשיב לצה"ל את שפיותו".
האמירות הבעייתיות הללו, בלשון המעטה, לא מנעו מנתניהו - שמערכת היחסים בינו לבין מעוז הולכת אחורה עד לימי כהונתו כשגריר ישראל באו"ם - להעניק למעוז את מלוא תאוותו.
"מדובר באדם דעתן עם עמדות מאוד ברורות שלא מוכן להתפשר עליהן", אומר על כך גורם שהיה מעורב בעבר במשא ומתן הקואליציוני מול נעם. "מצד שני, הוא גם מאוד נחמד, עדין, חיובי וקואופרטיבי. אין לו פוזה או פאסון. בקיצור, הוא לא בצלאל סמוטריץ'".
איך אדם כל כך "נחמד ועדין" מקבל את מה שהוא רוצה במשא ומתן מול האשף הפוליטי נתניהו?
"מעוז לא ניהל בעצמו את המו"מ הקואליציוני. היו שם אנשים מטעם מפלגת נעם, אנשים מאוד עקשנים, שהתמקדו בנושאים שמעניינים אותם. אנשים לא פראיירים, שמבינים עניין. יש לו כוורת של אנשים מאוד דומיננטיים".
עוד נגיע אל הכוורת של מעוז, שכוללת בתוכה אנשים כמו יגאל כנען, שהשמיץ את עמותת "כנפיים של קרמבו" המסייעת לילדים בעלי מוגבלויות ("טלפיים של קרמבו"), ודרור אריה, שהקים קרן למימון טיפולי המרה ("כל אדם יכול להשתנות"). אך גורם אחר בסביבתו של מעוז מציע להתמקד דווקא בקשר בינו לבין נתניהו, כגורם שסייע למעוז למצב עצמו בעמדת מפתח בממשלה הבאה.
"במפלגת נעם נתנו הרבה כבוד לנתניהו", אומר אותו גורם. "אם תסתכל בטוויטר, תראה שהאנשים של אבי מעוז הם יותר ביביסטים מביביסטים. גם הנושא של הזהות היהודית מאוד מדבר לקהל ליכודניקי - יותר מהתיישבות ויותר מכלכלה. הנושאים האלה מבעירים אותם ויש כאן התלכדות של אינטרסים. לכן אף פעם לא הייתה כוונה לתקוף את נתניהו, בניגוד לבן גביר ולסמוטריץ', שמפלגת נעם כן כיוונה אליהם חיצים בשלבים מסוימים בקמפיין. בין מעוז לנתניהו שוררת הערכה רבה".
מילר, שחקר את מפלגת נעם: "האמירות של מעוז על להט"בים הן לא פליטות פה, אלא מסרים מחושבים שמותאמים לרוח הרב טאו. אני שומע רבנים מהציונות הדתית, שאומרים שהפוליטיקה תמתן את אבי מעוז. אני לא חושב שזה נכון. מעוז מתכוון למה שהוא אומר וצריך לקחת אותו ברצינות"
לא רק מי שישבו מול מעוז בחדרי המשא ומתן מגדירים אותו כאדם חביב. כל מי שהתראיין לכתבה הזו תיאר אותו כאיש נחמד, שקט ולא מתלהם, תכונות שלכאורה עומדות בניגוד לעמדותיו הקיצוניות. "יצאה לו תדמית של גזען וחשוך, אבל הוא איש טוב", אומר אחד מחבריו.
"אבי מעוז אדם מאוד נעים וחייכן", אומר אחד מיריביו האידיאולוגיים החריפים ביותר, איש יש עתיד לשעבר. "הוא לא רגזן, כעסן או מריר, ויש לו צניעות כמעט ספרטנית. תסתכל פעם על החולצות הפשוטות שהוא לובש ותבין למה הכוונה. אבל המעלה העיקרית של מעוז היא שמדובר באיש ביצוע מהמעלה הראשונה".
יכולות הביצוע של מעוז הן בדיוק מה שמפחיד את מתנגדיו, ובמידה רבה של צדק. בחינה של הפעם הקודמת שבה תיפקד בעמדת מפתח ממחישה עד כמה רחוק היה מוכן ללכת כדי להגשים את האידיאולוגיה שלו.
בשנת 2001 מונה מעוז למנכ"ל משרד השיכון, תחילה תחת נתן שרנסקי (עוד נגיע לקשר בין השניים) ובהמשך תחת איש המפד"ל אפי איתם. במהרה התבלט כמנכ"ל יוצא דופן: בעוד שקודמיו התהדרו בחליפות ובעניבות ונסעו ברכבי שרד מפוארים, הוא הסתובב בסנדלים תנ"כיים (גם בחורף), חולצה משובצת וציציות, ונסע ברכב פשוט.
את עיקר מרצו כמנכ"ל משרד השיכון השקיע מעוז בקידום ההתיישבות ביהודה ושומרון, מה שזיכה אותו בתואר "אבי המאחזים" והעמיד אותו בשורה אחת עם דמויות כמו פנחס ולרשטיין וזאב חבר (זמביש).
מעוז, שכיהן בתפקיד במשך ארבע שנים, זכה להערכה רבה מצד הממונים עליו, בעיקר מראש הממשלה דאז אריאל שרון, שראה בו מנהל מהזן שאהב - בולדוזר. אלא שלאחר ששרון שינה כיוון והלך לתוכנית ההתנתקות, מערכת היחסים בין השניים השתבשה: מעוז הודיע על התפטרותו מהתפקיד, ואילו שרון הנחה את עו"ד טליה ששון לבדוק את נושא המאחזים הבלתי מורשים, שצצו אז כפטריות אחרי הגשם ברחבי יהודה ושומרון.
"דוח המאחזים" המפורסם של ששון, שהוגש לראש הממשלה ב-2005 ובחן את התקופה שבה כיהן מעוז כמנכ"ל משרד השיכון, מתאר מציאות שבה אנשי מועצת יש"ע עושים במשרד כבשלהם. שמו של מעוז מופיע לכל אורכו של הדוח הזה, ולאו דווקא בהקשרים חיוביים.
בדוח מפורטות מספר פרשיות הקשורות בהעברת תקציבים ממשרד השיכון להתיישבות ביהודה ושומרון מתחת לרדאר של מערכת המשפט והממשלה. כך, למשל, מנהלת אגף הפרוגרמות במשרד סיפרה לששון כי מעוז הנחה אותה להקצות כספים מתקציב האגף להשקעה בשטחים. כאשר הוסבר למנכ"ל כי אגף הפרוגרמות עובד בשיטת "משק סגור", ולפיכך העברת כספים מתקציבו תגרום לשיבוש פעולת האגף, "הצליח מנכ"ל המשרד להשיג הקצבות מיוחדות באמצעות סעיף תקציבי מיוחד שנוצר, ונקרא 'פיתוח כללי שונות'", כותבת ששון.
"סעיף זה תוקצב בשנת 2001 ב-17 מיליון שקל. בשנה שלאחר מכן גדל לכדי 34 מיליון שקל. נמסר לי כי הכספים מתקציב זה הוזרמו למימון תשתיות למאחזים בלתי מורשים".
אגב, המאחז הבלתי מאושר הגדול ביותר באותה תקופה היה מגרון. רב היישוב היום, איתי הלוי, הוא ממייסדי מפלגת נעם. מנכ"ל המפלגה הנוכחי הוא אלקנה באב"ד, תושב מגרון, לשעבר ראש ועד הפעולה נגד הפינוי והגורם הדומיננטי לצידו של מעוז במפלגה. "אלקנה הוא בסוף זה שיעמוד בנחרצות מול הגורמים הפוליטיים בממשלה ובכנסת", אומר גורם שעבד לצידו של באב"ד.
באב"ד היה בעברו גם מנכ"ל ארגון ליב"ה, שמגדיר עצמו כמי שפועל "לחיזוק זהותה היהודית של המדינה" ומעורב, בין היתר, בפעילות אנטי-להט"בית. כך, למשל, לפני כשלוש שנים תוגברה האבטחה סביב כנס להט"ב שהתקיים בבר-אילן, לאחר שהאוניברסיטה הותקפה בידי ארגון ליב"ה במה שהוגדר אז בידי אנשיה כ"טרור הסברתי".
חזרה לדוח המאחזים של טליה ששון: לדברי בכיר לשעבר במשרד השיכון, התנהלותו של מעוז כמנכ"ל המשרד "משקפת עד כמה אפשר למתוח את גבולות החוק לטובת אידיאולוגיה, במקרה הזה של ארץ ישראל השלמה. האידיאולוגיה שלו מעוורת את עיניו במחויבות לשמור על החוק. האידיאולוגיה העבריינית-לכאורה מאפשרת לעבור על חוקים, כי זה למען דבר מאוד חשוב. הכול כשר".
התנהלות זו באה לידי ביטוי יותר מכל ב"פרשת רכישת הקרוואנים", שבדוח מתוארת כ"אחת הדוגמאות הבולטות לאי-תקינות מינהלית, הנוגע גם למאחזים בלתי מורשים". על פי הדוח, בשנת 2002, בעוד ההתיישבות ביהודה ושומרון נמצאת בתנופה, נפלה החלטה במשרד השיכון להשתתף במימון רכישת קרוואנים חדשים, שיוקצו כולם לטובת המועצות האזוריות ביהודה ושומרון.
מדובר היה בצעד חריג, שכן עד אז לא נהג משרד השיכון לעסוק כלל ברכש קרוואנים; גם ההחלטה להפנות את כל הקרוואנים הללו לשטחי הגדה המערבית, הייתה בעייתית מבחינה משפטית.
בכל מקרה, אנשי המשרד הודיעו לראשי הרשויות באיו"ש כי במידה שאלו ירכשו קרוואנים חדשים, המשרד ידאג לפצות אותם על כך מתקציבו. ראשי הרשויות הנלהבים לא השתהו והזדרזו לרכוש עשרות קרוואנים שהוצבו מיד בשטח. חלקם הונחו במאחזים בלתי מורשים שהוקמו על אדמות פרטיות של פלסטינים. כך, בין היתר, הונצחה ההתיישבות הבלתי חוקית בשטחים.
על פי דוח ששון, משרד השיכון לא רק מימן את הקרוואנים אלא גם קבע כמה מהם יוצבו, והיכן. הגורם הדומיננטי בהיבט הזה היה המנכ"ל האגרסיבי. "לשאלתי (את אנשי המשרד) מי הורה היכן יוצבו הקרוואנים, נעניתי כי ההוראה יצאה בדואר אלקטרוני ישירות ממשרדו של המנכ"ל דאז, אבי מעוז", דיווחה ששון. "אין בהוראת המנכ"ל כל הסבר מדוע הקרוואנים יועדו מלכתחילה לשטחי איו"ש, מדוע לא יועדו לפחות חלקם לאזורי ארץ אחרים ומדוע חולקו באופן שחולקו בין המועצות האזוריות באיו"ש".
בסך הכול הגיעו בדרך זו ליהודה ושומרון 389 קרוואנים שנרכשו על ידי משרד הבינוי והשיכון, בעלות של 34 מיליון שקלים. מתוכם, מספר הקרוואנים שהוצבו במאחזים בלתי מורשים עמד על כ-90. "הקרוואנים שימשו להקמת יישוב חדש, או הרחבה של יישוב קיים, שלא בדרך שנקבעה בהחלטות הממשלה, ללא בחינה של טיב הזכויות בקרקע ולעיתים הונחו על קרקע שלא הוכרזה כאדמות מדינה", לדברי ששון.
אלא שלאחר הצבת הקרוואנים נתקל מעוז בבעיה; התברר כי על מנת להעביר את כספי הפיצויים ממשרד השיכון לרשויות האזוריות ביהודה ושומרון יש צורך בקבלת פטור ממכרז. במסגרת התהליך, ועל פי דרישה שהגיעה ישירות מהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, נקבע כי כדי לקבל את הפטור יש לגבש "קריטריונים ענייניים ושוויוניים" לצורך חלוקת הקרוואנים. מעוז עצמו אכן גיבש רשימת קריטריונים כזו, אלא שזו נדחתה בידי היועמ"ש, שככל הנראה לא זיהה בה מרכיבים של שוויון.
התוכנית של המנכ"ל לפיצוי ראשי הרשויות, שכבר רכשו את הקרוואנים מכספי המועצה שלהם, נבלמה בחומה משפטית. "או-אז", כותבת ששון, "נראה כי משרד הבינוי והשיכון החליט לזנוח את דרך העברת התמיכות למועצות המקומיות באיו"ש ובחר בדרך אחרת".
"הדרך האחרת" הייתה רכישת קרוואנים ישירות מתקציב המשרד, ומסירתם אחר כך למועצות האזוריות ביהודה ושומרון. בדצמבר 2003 חתם משרד השיכון על חוזים לרכישת מאות קרוואנים שכאלה, וכבר חודש מאוחר יותר אותרו 140 מהם בשטח כשהם מחוברים לתשתיות. "הדבר העלה בליבי חשש שמא הקרוואנים הגיעו לשטח עוד בטרם נחתם החוזה", כתבה ששון.
בהמשך, אכן התברר כי הקרוואנים, שנרכשו כביכול בידי משרד השיכון מחברה אזרחית רק לאחר קיום המכרז, הוצבו בפועל בשטח עוד לפני החתימה על החוזה על ידי אותה חברה עצמה; במילים אחרות, המכרז נתפר. "בדרך פלא, החברה הזוכה במכרז היא אותה חברה המוכֶּרת לנו מייצור 140 הקרוואנים שיוצרו עבור המועצות האזוריות באיו"ש, ושהיו מונחים כבר בשטח", ניסחה זאת ששון.
"בשורה התחתונה, יש פה התנהלות בלתי תקינה לחלוטין, של אדם שציפצף על הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שאומר לו שאפשר להעביר כספים רק לפי קריטריונים ולא למי שמתחשק לך", אומרת ששון השבוע. "פרשת הקרוואנים מראה כיצד הועברו מיליוני שקלים לשטחים, כי אבי מעוז החליט. יש פה צפצוף על דרך התנהלות תקינה וראויה של עובד מדינה שכפוף לכללים ולחוק. זה לא אמור להיות המערב הפרוע".
"משרד השיכון עתיר פוטנציאל להעדפה סקטוריאלית", מצטרף מוטי שפירא, לשעבר סמנכ"ל במשרד. "נושאי בנייה, פיתוח תשתיות, אכלוס, רישום קבלנים - כולם מקומות שבהם אפשר לתגמל מקורבים, פוליטיים או אישיים, ואוכלוסיות שמועדפות על המפלגות השונות. המשרד אומנם ממשיך לעבוד גם עבור כלל האוכלוסייה, אבל מתחת לפני השטח קל להעביר משאבים לקבוצות מסוימות. זה הדיפ-סטייט המקורי, לא זה שטראמפ מדבר עליו.
"בגלל זה המלחמה על משרד השיכון בין המפלגות היא מאוד עיקשת. השר שעומד בראש המשרד יכול לגבש רשת, באמצעות מינויים, שמגיעה עד למטה. מבקר המדינה לא תמיד עולה על זה".
במקרה של אבי מעוז, מבקר המדינה דווקא כן עלה על זה. בדוח שפירסם ב-2003 על משרד הבינוי והשיכון, מצא המבקר "כי חלק ניכר מהתקציבים של המינהל לבנייה כפרית נועד לאזור יהודה ושומרון". מבקר המדינה ניסה לקבל ממשרד השיכון הסברים לחריגה המוזרה בתקציב, אך לשווא.
מבקר המדינה לא היה היחיד שלא הצליח לקבל תשובות מאבי מעוז; גם ששון ניסתה להשיג את תגובתו לדברים שכתבה בדוח שלה, אך ללא הועיל.
"פניתי למעוז באמצעות מזכירתי מספר פעמים, ובכל פעם השיב כי הוא 'מאוד עסוק' ולא יוכל לקבוע ישיבה אלא בעוד שבועיים מאותו מועד, וכן הלאה... לבסוף שוחחתי עימו והוא מסר לי כי הוא 'מאוד לחוץ בזמן ולא יכול לפנות זמן לצורך הדבר הזה'. לקראת סיום כתיבת הדוח פניתי למר מעוז בכתב. ביקשתי את התייחסותו למספר נושאים. לא נעניתי", כתבה ששון בדוח שלה.
"החזקתי ביד מכתב של ראש ממשלה מכהן, שֶׁמּוֹרה לכל עובד מדינה לתת לי את כל המידע והפרטים שיש ברשותו בנוגע לנושא שדרוש לכתיבת הדוח", אומרת ששון השבוע. "אני פונה אליו בשמו של ראש הממשלה, והוא מסרב להיפגש איתי! הוא לא מוכן להשיב לשאלות על כל המידע הרב שהצטבר לגבי התנהלות משרד השיכון. זה צפצוף על המדינה, על החוקים שלה".
בכיר לשעבר במשרד השיכון: "התנהלותו של מעוז כמנכ"ל המשרד שיקפה כמה אפשר למתוח את גבולות החוק לטובת אידיאולוגיה. אידיאולוגיה עבריינית לכאורה מאפשרת לעבור על החוק, כי זה למען דבר חשוב. הכול כשר"
דבריה של ששון צריכים, מן הסתם, להטריד את הקורא בנימין נתניהו, שבראיון לרשת אן-בי-סי השבוע אמר, לאחר שנשאל ישירות על אבי מעוז והמדיניות שלו נגד להט"בים, ש"כראש הממשלה יש לי שתי ידיים על ההגה של הממשלה ואני אוביל את המדיניות בכל התחומים".
ששון, שזיהתה בפרשת הקרוואנים אפשרות לעבירה פלילית, העבירה את ממצאי הדוח שלה למשרד היועץ המשפטי לממשלה, "על מנת שיבחן אם יש מקום לנקוט הליכים משפטיים נגד עובדי המשרד ומעורבים אחרים".
שנים אחר כך, כשכבר כיהן בכנסת, חשף מעוז כי בעקבות כך נחקר במשטרה. "אני בזמנו נחקרתי ביאח"ה, כשסיימתי להיות מנכ"ל משרד השיכון, על כך שכביכול מטעם הממשלה סייעתי לבנייה לא מוסדרת ביהודה ושומרון", אמר בדיון בוועדת הפנים לפני כשנה.
"לא יצא כלום מהחקירה הזו מכיוון שכולם סייעו להתיישבות הבלתי מוסדרת, מה שנקרא ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון, החל מראש הממשלה ועד ליועצים המשפטיים של הממשלה. האם גם יחקרו אותנו עכשיו, כאשר אנחנו הולכים להלבין מבנים לא חוקיים?"
מעוז אולי יצא בזול מהפרשה, אבל היו מי שנפגעו. בעקבות מסקנות דוח ששון הודיע שר השיכון דאז, יצחק הרצוג, כי יופקעו לאלתר סמכויותיה של שרה אהרון, מנהלת המינהל לבנייה כפרית במשרד השיכון ומי שתחתיה בוצעו רוב המהלכים הבלתי תקינים לכאורה.
"מעוז נעלם מהשטח והשאיר מאחור את שרה אהרון, האכסניה ששם עשו את כל הדברים שנחשדו כלא חוקיים", אומר גורם במשרד באותה תקופה. "כל התיק נפל על הראש שלה. אני ראיתי אישה אומללה במצוקה. הרגשתי שהיא מנוצלת, והיא נסערת ובחקירות. כשניסו לפנות לאבי מעוז שיעזור לה, אי-אפשר היה להשיג אותו". לדבריו, ועד העובדים של המשרד ביקש לסייע לה במימון ייעוץ משפטי בפרשה.
אהרון אישרה השבוע כי אכן נאלצה לשכור יועץ משפטי, אך לטענתה מעולם לא חשה שהופקרה על ידי מעוז. לדבריה, שר השיכון דאז הרצוג אכן הודיע כי יפקיע את סמכויותיה, אך המהלך מעולם לא בוצע. היא פרשה לאחרונה לפנסיה ממשרד השיכון.
מעוז, 66, בן לניצולת שואה שכל משפחתה נספתה באושוויץ, נולד בשם אביגדור פישהיימר. הוא גדל בקריית שמואל בחיפה, "שכונה של ציונות דתית קלאסית, של בני עקיבא והפועל המזרחי, של ערכי תורה ועבודה", כפי שמתאר אחד ממכרי הילדות שלו.
דבר בשכונת ילדותו של מעוז, שבה בנים ובנות רקדו יחד בהפעלות של בני עקיבא, לא העיד על הכיוונים האידיאולוגיים שאליהם יפנה בהמשך. הוא למד בישיבה התיכונית בקריה, שיחק כדורסל בקבוצת אליצור המקומית, ב-1975 התגייס לנח"ל, שם שירת כלוחם. לאחר שחרורו היה שותף בהקמת הקיבוץ הדתי מגדל עוז בגוש עציון ושימש כמזכירו. באותה תקופה גם נישא לגלית, קצינה בצה"ל בעברה, ובני הזוג אימצו את שם המשפחה מעוז, ראשי תיבות של "מגדל עוז".
בראשית שנות ה-90, בימיה הראשונים של ההתיישבות היהודית בסילוואן, עברו בני הזוג לעיר דוד. לשניים יש היום עשרה ילדים. אחד מהם יצא בשאלה, אך מנהל מערכת יחסים קרובה עם אביו.
מי שחיתן את בני הזוג מעוז הוא הרב מנחם פרומן, פעיל שלום שדגל במדינה דו-לאומית, אולי ההפך המוחלט מעמדותיו הנוכחיות של מעוז. בריאיון שהעניקה לאחרונה אלמנתו של פרומן, הדסה, אמרה, "אני לא יודעת להגדיר את מה שקרה למעוז. הוא הלך לקצה". גם אנשים אחרים שהכירו אותו בשנות ה-80 וה-90, מתארים אדם שעבר הקצנה אידיאולוגית חריפה בשנים האחרונות.
ב-1980 הצטרף מעוז לישיבת מרכז הרב, ספינת הדגל של הציונות הדתית. כמי שהיה בעל עבר קרבי, ב-1983 נשלח בידי אנשי הישיבה לחברון, זמן קצר לאחר שאהרון גרוס, אחד מתלמידי ישיבת "שבי חברון" בעיר, נרצח בידי מחבלים. "לאחר הרצח נתנו לתלמידי הישיבה רובי עוזי לצורך הגנה, ואבי עשה לנו את אימוני הנשק", נזכר תלמיד בישיבה באותם ימים.
לדבריו, מעוז התנגד אז נחרצות לפעילות המחתרת היהודית, שכנקמה על רצח גרוס ביצעה פיגוע במכללה האיסלאמית בחברון. "התרשמתי ממנו כאדם מאוד ממלכתי", הוא אומר.
גם אנשים אחרים שהכירו את מעוז בעבר מדברים על היותו ממלכתי ובעל דעות מתונות יחסית. כך, למשל, בשנות ה-90 היה מעוז חלק מקבוצה של פעילים בני ישיבות שנרתמו למען המאבק על רמת הגולן.
"אנחנו קראנו להם 'החבר'ה מירושלים'", מספר אורי הייטנר, ממובילי המאבק. "הם הביאו לנו הרבה מאוד 'חיילים' וכושר ארגון. הם אפילו הביאו לנו את הסיסמה 'העם עם הגולן', שמייצגת את העמדה המאוד ממלכתית, מתונה ולא מתריסה שהייתה להם אז. החיבור בינינו היה נפלא, כיוון שבנוסף לגולן הם חלקו איתנו ערכים נוספים: ממלכתיות, אחדות ישראל, ‘אהבת ישראל’. בשם הערכים הללו הם דיברו ופעלו".
אורי הייטנר, שהוביל את המאבק על רמת הגולן לצד מעוז: "לא מבין את ההקצנה שלו. מה הביא אנשים שהיו אובססיביים ב'אהבת ישראל', לאובססיה לשנאה ובדלנות? הוא היה נורמלי, לא נתקלתי אז בדעות של מי שעומד להיות הצנזור הראשי של מדינת ישראל"
לדברי הייטנר, "היום, כשאני רואה את ההקצנה הזו שלו, אני לא מבין את זה. זה כל כך רחוק ממה שהם ייצגו באותה תקופה. מה הביא אנשים שהיו אובססיביים ב'אהבת ישראל', להיות אובססיביים בשנאה ובבדלנות? מה גרם להם לשאת את דגל המאבק בלהט"ב, כאילו זה האיום הגדול על עם ישראל? מה הביא אותם למלחמת המאסף נגד התנדבות בנות דתיות לשירות בצה"ל? מה דחק אותם לפינה הכי קיצונית בציונות הדתית? עצוב לי שלכך הם הידרדרו".
"אני זוכר אותו כמישהו שפוי, עובד בצורה יעילה, מנכ"ל מצוין. הוא היה נורמלי לגמרי. לא נתקלתי בדעות שלו או במשהו שמתקרב לדעות של מי שעומד להיות הצנזור הראשי של מדינת ישראל. זה חדש לי", אומר גם יעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל שעבד לצד מעוז כמנכ"ל משרד השיכון. "אני לא יודע מתי הוא פיתח את הבסיס האידיאולוגי שלו לכיוונים האלה".
כדי להבין את הבסיס האידיאולוגי של מעוז, כמו גם להכיר את צעדיו הראשונים בזירה הפוליטית, צריך לחזור לישיבת מרכז הרב ולפטרונו של מעוז - הרב צבי ישראל טאו.
ב-1980 הצטרף, כאמור, מעוז לישיבה היוקרתית, שם התקרב מאוד לרב טאו, שמשמש היום כרבה של מפלגת נעם. טאו זיהה ככל הנראה במעוז, אז עדיין צעיר בשנות ה-20 לחייו, את יכולות הניהול המרשימות שלו, ומינה אותו לאחד משליחיו. "אבי הפך להיות קצין המבצעים של הרב טאו", אומר אדם שלמד בישיבה באותה תקופה.
כך, למשל, כאשר באמצע שנות ה-80 נרתם הרב טאו לסייע לנתן שרנסקי, אז אסיר ציון שנכלא בברית-המועצות, הוא קרא למעוז. מעוז הצטרף למטה "שומר אחי אנוכי", שפעל לשחרורו של שרנסקי ולהעלאת יהודי בריה"מ לישראל, והתגלה במהרה כפעיל יעיל, מדויק ומקצועי. בין היתר ניהל מעוז קשרים עם ארגוני זכויות אדם ועם קהילות יהודיות בארצות-הברית, במטרה ללחוץ על המשטר הסובייטי.
בשלב הזה גם נפגש לראשונה עם נתניהו. "מעוז הגיע לוושינגטון כשנתניהו היה שגריר ישראל באו"ם, במטרה לקדם את העלאת יהודי רוסיה", מספר אדם שמכיר את מעוז. "מעוז רצה להשפיע על הממשל האמריקני, אבל לא היה לו מושג מה עושים. לדבריו, נתניהו התמסר לנושא ועזר להם לקדם אותו. מאז הוא שומר לנתניהו מקום טוב בלב".
לאחר ששרנסקי שוחרר מהכלא ומונה לשר התעשייה בממשלת נתניהו הראשונה, הוא מינה את מעוז לראש לשכתו. "לא ייאמן שמעוז היה גורם מרכזי כל כך ב'ישראל בעלייה', מפלגה שחצי מאנשיה הם היום גויים בעיניו", אומר אדם שעבד לצידו באותם ימים.
בהמשך, כאשר מונה שרנסקי לשר הפנים בממשלת אהוד ברק, מונה מעוז למנכ"ל המשרד. אחר כך עבר עם שרנסקי למשרד השיכון, שם נותר כמנכ"ל גם תחת מחליפו בתפקיד, אפי איתם, ידידו מישיבת מרכז הרב. לאורך כל השנים הללו למד מעוז היטב את רזי הבירוקרטיה הישראלית.
אחרי התפטרותו של מעוז ממשרד השיכון הוא הוסיף לכהן בתפקידים ציבוריים. הוא היה חבר קבוע במועצת מקרקעי ישראל ובמועצה הארצית לתכנון ובנייה; שימש כיו"ר דירקטוריון בחברת השתתפויות בנכסים בישראל של הסוכנות היהודית וכחבר דירקטוריון בחברת עמיגור; במקביל פעל כיזם פרטי בתחומי הנדל"ן וכיועץ לחברות בנושא רגולציה, תכנון וקידום פרויקטים. "הייתה לו הצלחה גדולה בעולם העסקים", אומר אחד ממכריו.
ב-2014 מונה מעוז למנכ"ל חברת "גבעות עולם", שעסקה בחיפוש נפט באזור ראש-העין, בעבור שכר חודשי של 60 אלף שקל בחודש (עבור 80 אחוז משרה). לדברי עו"ד שמואל בקר, יו"ר הדירקטוריון של החברה, מעוז הוא "אדם ישר, שיש לו מטרות בחיים שלא ניתן להזיז אותו מהן. זה אדם שמקושר טוב באזורים שהיו מעניינים אותנו, ואיש של ניהול. זה מה שחיפשנו. הממד הקיצוני שלו לא בא לידי ביטוי בשום דבר".
עו"ד ששון, מחברת "דוח המאחזים": "מעוז ציפצף על המדינה, על היועמ"ש ועל החוק, שאומר שאי-אפשר להעביר כסף למי שמתחשק לך. מיליונים הועברו לשטחים, כי עובד מדינה בשם מעוז החליט. זה לא המערב הפרוע"
מעוז התפטר מתפקידו בחברה תוך זמן קצר, לאחר שהסתכסך עם אחד ממייסדיה, הגיאולוג טוביה לוסקין. "אני לא מחבב אותו", אומר לוסקין השבוע. "הוא עשה עבודה נוראית ב'גבעות עולם', מאוד גרועה”.
לזכות מעוז יש לומר שהוא לא היה המנכ"ל הראשון שהסתכסך עם לוסקין, וגם לא היחיד שהתפטר בעקבות כך. בתקופתו אף זכתה החברה להצלחה כלכלית. בכל מקרה, לאחר שהתפטר התגלע סכסוך משפטי בינו לבין "גבעות עולם", ומעוז תבע את החברה בחצי מיליון שקל בבית הדין לעבודה. ההליך המשפטי הסתיים בפשרה.
ההתנתקות לא רק גרמה למעוז להתפטר מתפקידו במשרד השיכון, אלא גם גרמה לשינוי מהותי בעמדותיו. לשינוי הזה הצטרפו גם התמורות במשנתו של הרב טאו, שבסוף שנות ה-90 התפצל מישיבת מרכז הרב והקים את ישיבת הר המור, שנטתה לקו בדלני יותר.
"כאשר הרב טאו הקים את ישיבת הר המור, הוא לקח איתו כמה אנשי חינוך, אבל גם שורה של אנשי מעשה שהיו אמורים לסייע לו בכך", אומר גורם המכיר את מעוז. "אבי, שהיום מסתובב בהר המור כבעל הבית, היה אחד מאותם אנשים".
“התפיסה הרעיונית של הרב טאו, גורסת שעם ישראל ניצב מול אויב מר ששמו הפוסט-מודרנה, שמהווה כוח מטפיזי של טומאה שנועדה להשמיד - פיזית ורוחנית - את מדינת ישראל ועם ישראל, ומונע בידי כוחות בינלאומיים רבי-עוצמה”, אומר מורדי מילר, דוקטורנט למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון שחקר את מפלגת נעם.
9 צפייה בגלריה
הרב טאו. ''מטרתו ליצור איחוד מוחלט בין הדת והמדינה. ומעוז הביצועיסט''
(צילום: עמית שאבי)
בתוך המאבק הקוסמי הזה, ארגוני הלהט"ב והאהדה הציבורית שלה הם זוכים, מהווים עדות להצלחתם של כוחות הפוסט-מודרנה בטשטוש ההבדלים הבינאריים בין גבר ואישה. טשטוש זה, בעיני הרב טאו, עומד על סקאלה אחת עם טשטוש בין אדם ובהמה (משכב בהמה), מבוגר וילד (פדופיליה), והחשוב מכול: ההבחנה בין יהודים ושאינם יהודים. "אם ליהודים אין ייחודיות ומובחנות מולדת, שוב אין טעם במדינה בעלת ייחוד 'יהודי' וסלולה הדרך למדינת כל אזרחיה”, מסביר מילר.
מטרתו של הרב טאו היא לא רק להיאבק בארגוני הלהט"ב, אלא ליצור איחוד מוחלט בין הדת והמדינה, בין הרוח היהודית והגוף הלאומי. ולשם כך, הוא נזקק לביצועיסט. "מעוז תמיד היה הזרוע הפוליטית של הרב טאו, עוד מימי הפעילות לשחרור שרנסקי", מסביר מילר. "אבל בשנות ה-80 וה-90, הרב טאו ואנשיו עוד התנזרו מפוליטיקה. רק אחרי ההתנתקות, הרב טאו הרגיש שבכדי להשפיע על המציאות צריך גם התערבות פוליטית".
לדברי מילר, "זה התחיל מארגונים אזרחיים שנועדו לחזק את הזהות היהודית בישראל, אבל ביולי 2019 הרב טאו הגיע למסקנה שזה לא מספיק והקים את מפלגת נעם". אגב, עם הקמתה גייסה המפלגה מיליון וחצי שקלים מתרומות של אזרחים, יותר מכל מפלגה אחרת באותה תקופה.
למרות זאת, בגלגוליה הראשונים נעם לא הצליחה להיכנס לכנסת ונתפסה בציבור כקוריוז בלתי מזיק, גם כאשר סיפקה שלל אמירות ומעשים פרובוקטיביים. יו"ר המפלגה הראשון היה הרב דרור אריה, פעיל נמרץ ופרובוקטיבי נגד קהילת הלהט"ב, שלפני כשנה הטיס רחפן מעל מצעד הגאווה בתל-אביב עם שלט שעליו כתוב "אבא+אמא = משפחה".
לאחרונה ייסד אריה קרן שגייסה מעל חצי מיליון שקל לסבסוד טיפולי המרה לבני נוער דתיים. לפני כשנתיים, כאשר נשיא המדינה דאז, ראובן ריבלין, נפגש עם נציגים מהקהילה הלהט"בית והביע את התנגדותו לטיפולי המרה, פירסם אריה מאמר שבו כינה את דברי הנשיא "חרב בלב האומה". כמה חודשים מאוחר יותר, לאחר ששופטת הכדורגל הטרנסג'נדרית ספיר ברמן חשפה כי היא עוברת הליך להתאמה מגדרית, פירסם אריה מאמר שבו טען ש"ניתוח לשינוי מין הוא אכזרי" וכי "אנו מצויים בעיצומה של מלחמת תרבות, בה השמאל הפרוגרסיבי הקיצוני עבר כל גבול".
חברי קהילת הלהט"ב אינם היחידים שסבלו מנחת זרועם ולשונם של אנשי נעם. גורם נוסף בכוורת של מעוז, ומי ששובץ בעבר במקום השלישי ברשימת נעם, הוא נווט הקרב לשעבר יגאל כנען. לפני כשנתיים, בעודו מועמד לכנסת, פירסם פוסט שבו תקף את תנועת "כנפיים של קרמבו" הפועלת למען ילדים עם צרכים מיוחדים, בטיעון שהם מעלים על נס את החלש ובכך מטשטשים את הגבולות בין גברים ונשים, הלאומיות והשייכות הדתית.
אחרי שחברו של מעוז למפלגה, יגאל כנען, השמיץ עמותה המסייעת לילדים עם מוגבלויות ("טלפיים של קרמבו"), הוא פירסם פוסט ציני נגד חיילים על הרצף האוטיסטי: "לא ננוח עד שיהיה רמטכ"ל אוטיסט"
תחת הכותרת "טלפיים של קרמבו", כנען טען כי במחנות הנוער של התנועה, שזכתה לפרסים ולשבחים רבים על פועלה, "הבנות הן נושאות הדגל... ואילו הבנים מרגישים חלשים ומיותרים קצת בתכונותיהם הגבריות... כמובן זה מתחבר עם ראיית הגבר כייצור חלש והגבריות מיותרת... וזה מתחבר כמובן עם דיכוי צה"ל כצבא לוחם, והעצמת תפקידן של הנשים שם". בעקבות הפוסט נאלצה מפלגת נעם לפרסם הודעת הבהרה והתנצלות.
התבטאויותיו הפוגעניות של כנען כלפי אוכלוסיות מוחלשות נמשכה גם השבוע. לאחר פרסום ידיעה על כך ששלושה חיילים על הרצף האוטיסטי התקבלו לקורס קצינים בצה"ל, פירסם כנען פוסט ציני שבו כתב "לא ננוח ולא נשקוט עד שיהיה רמטכ"ל אוטיסט ואוגדה אוטיסטית". בהמשך טען כנען כי "אני נגד הפיכת צה"ל למגרש משחקים ליישום אג'נדות פרוגרסיביות הזויות, מלבד מה שראוי לצבא כדי לנצח".
אלדד רבינוביץ', מועמד נוסף במפלגת נעם לשעבר, התייחס לפני כשנה וחצי לזהותו המינית של השר דאז אמיר אוחנה, ואמר כי "אני לא נכנס לו לחיים, אבל אני כן חושב שיש קושי שאדם שמחצין את הדבר הזה, וזה משהו שהוא מאוד משמעותי בזהות שלו, הוא שר בכיר בממשלת ישראל". עוד הוסיף רבינוביץ’ כי "נעשה ככול יכולתנו בהסברה ובהשפעה על מנת להחזיר את הטבעיות".
פעיל אחר במפלגה, הרב אבנר פורת, המליץ לנער דתי שסיפר כי אינו נמשך לבנות, ש"יש היום כמה מכונים ולא מעט מטפלים מקצועיים שיכולים לסייע. אל תישבה חלילה בשטיפת המוח כאילו מדובר באיזשהם טיפולים אכזריים לא לגיטימיים".
"המשותף לכל המועמדים לשעבר של מפלגת נעם, הוא זיקתם לישיבת הר המור ויתר מוסדות 'ישיבות הקו' המשויכות לרב טאו", אומר מורדי מילר. "רוב החבר'ה הללו, שחברותם במפלגה אושרה בידי הרב טאו והם מחויבים לו לחלוטין, למדו במוסדות שלו וניהלו ארגונים שעסקו לא רק בהתנגדות ללהט"בים, אלא גם בחיזוק מעמד הרבנות הראשית, המאבק במתווה הכותל והתנגדות לשירות מעורב בצבא".
לדברי מילר, לאחר שבסבבי הבחירות הראשונים שבהם השתתפה לא הצליחה נעם להיכנס לכנסת, הרב טאו החליט להציב בראש הרשימה את מעוז.
בראשית דרכה מעוז אינו נכלל ברשימת המפלגה לכנסת, אולי בשל חששו מחשיפה ציבורית. אך לדברי מילר, "מעוז הוא זה שעומד מאחורי המפלגה מהרגע הראשון. בכנס ההקמה של נעם, מעוז הוא דובר הכבוד ומכנים אותו ה'מנצח הגדול', כלומר ברור לגמרי שהוא האדריכל של המפלגה".
תחת מעוז, הפכה נעם מקוריוז לכוח פוליטי אמיתי. לקראת הבחירות הקודמות, ולאחר שמעוז הוצב לראשונה רשמית בראש המפלגה, הוא חבר לסמוטריץ' ולבן גביר, והצליח להיכנס לראשונה לפרלמנט אך מצא עצמו באופוזיציה. שם, התמקד בנשיאת נאומים בני דקה או שתיים, אותם הוא מכנה "נאומי הנדסת התודעה", שמטרתם לחשוף את סכנותיה של ה"פוסט-מודרנה" וכיוצא באלה.
ואולם לדברי החוקר מילר, מהרגע שנעם תעבור מהאופוזיציה לקואליציה, נאומיו ההזויים למדי של מעוז יהפכו למעשים שישפיעו על כל אזרח במדינה. “במפלגת נעם לא רואים עצמם כמפלגה מגזרית”, הוא מסביר. “בניגוד לחרדים שמעניין אותם החינוך החרדי, פה יש מפלגה שיש לה יומרות לשנות את פני המדינה כולה.
"אבי מעוז לא מחפש הכרה ציבורית או פרסום, ממש לא”, ממשיך מילר. “הוא לא טיפוס כריזמטי במיוחד, ואפשר להירדם בנאום שלו. אבל כנראה שהוא בירוקרט מיומן. הוא לא סתם בחר לקבל תפקיד במשרד ראש הממשלה, כי בעיניו זה המשרד שיכול לקדם את האג'נדה שלו הכי טוב. הוא מכיר את המנגנון מבפנים, הוא יודע למי צריך לפנות, הוא מכיר את החוקים והתקנות. צריך גם להבין שהאמירות של מעוז על להט"בים וכו', הן לא פליטות פה, אלא מסרים מחושבים שמותאמים לרוח הרב טאו. אני שומע גם רבנים מהציונות הדתית, שאומרים שהפוליטיקה תמתן את אבי מעוז. אני לא חושב שזה נכון. מעוז יודע מה הוא רוצה והוא מתכוון למה שהוא אומר. צריך לקחת אותו ברצינות".
ח"כ אבי מעוז בחר שלא להגיב.
