מדינת ישראל הוצפה בשלטי חוצות – "גלעד עדיין חי", בצמתים רבים הפגינו פעילים למען שחרור החייל החטוף גלעד שליט, והוריו עברו לגור מול מעון ראש הממשלה. מדינה שלמה ספרה את הימים שעברו מאז החטיפה. כך נראתה ישראל במשך כמה שנים – עד לפני עשור.
עצרת לשחרור גלעד שליט, 2010
(צילום: אלי מנדלבאום)
התחושות הללו התחלפו כמעט בן רגע אחרי שהעסקה יצאה לפועל ופורסמו התמונות הצוהלות של המחבלים המשוחררים. אותם מחבלים שאחראים לרציחתם של מאות אזרחים ישראלים, ושחלקם גם חזרו לפעילות טרור.
עשר שנים אחרי עסקת שליט זו נקודת זמן טובה לבחון עד כמה דעת הקהל הציבורית השפיעה על ההחלטה לסגור עסקה במקרה של שליט, ובכלל, ועד כמה עסקת שליט תשפיע על עסקאות עתידיות או הושפעה מאלו שקדמו לה.
"ידענו שבלי לחץ ציבורי לא תהיה עסקה"
כששואלים את האנשים שהובילו את המחאה לשחרור גלעד שליט, אין להם כל ספק שהעבודה שלהם הייתה גורם משמעותי בהחלטה להוציא לפועל את העסקה לשחרורו. "הקמנו את מטה המאבק כי ידענו שבלעדי לחץ ציבורי לא תהיה עסקת שבויים. בלי לתת אסירים מחבלים לא תהיה עסקה, כי המטרה של חמאס היא קודם כל להחזיר את האסירים הביתה", אמר יואל מרשק, ממקימי מטה המאבק.
"תמי ארד אמרה לי 'אני אשמה שרון איננו, כי לא יצאתי לרחוב והאמנתי שאמרו לי שיהיה בסדר. אם הייתי יוצאת לרחוב רון ארד היה בבית'. היתרון הכי גדול של גלעד שליט היה שהמשפחה שלו לוחמת ויצאה לרחוב", הוסיף מרשק. "אם לא היה את הלחץ הציבורי לא הייתה עסקה. עובדה שהיום אין לחץ ציבורי ולכן אין עסקאות".
כשנתיים לאחר חטיפתו של שליט הוקם מטה המאבק לשחרורו, ומאז החלו הפעילים בעבודה אינטנסיבית בצבירת תמיכה ציבורית עבור כל צעד שיחזיר אותו הביתה. "זה לקח לנו שלוש שנים מהרגע שהתחלנו אבל בסוף הצלחנו לגרום לכך שגלעד שליט יהיה הבן של כל משפחה. פעלנו בכל מקום והצלחנו להגיע לכל פינה בארץ, עם המון פעילים".
"זה היה מסע ציבורי מקצה אחד לקצה שני של הארץ, וכל המחקרים שעשינו הראו תמיכה של 70-80% מהציבור בשחרור של גלעד תמורת מחבלים", תיאר מרשק. "הייתה תחושה שזה אפשרי אבל תמורת מחיר כבד".
8 צפייה בגלריה
מרשק בהפגנה לשחרור שליט בקיסריה. "הייתה תחושה שזה אפשרי אבל תמורת מחיר כבד"
(צילום: עידו ארז)
התחושות של הפעילים הופיעו גם במחקרים שנעשו באותה תקופה. לפי נתונים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שנאספו במחקר של ד"ר עידית שפרן גיטלמן וד"ר אור ענבי ממרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות, שנתיים לאחר חטיפתו של שליט 78% מהישראלים תמכו בשחרורו תמורת מאות או אלפי אסירים פלסטינים, כולל רבים עם דם על הידיים. שנה לאחר מכן התמיכה עדיין הייתה גבוהה – 70% מהישראלים תמכו בעסקה כזו.
"הקמפיין המאסיבי שכלל תמונות של גלעד עם הסלוגן 'הילד של כולנו' ומעל הכל הסרטון שבו נצפה גלעד בתמונת ובקולו הצליחו לגייס אמפתיה רבה, ובהתאם את תמיכת הציבור בעסקה. הציבור רצה את גלעד בבית – יהא המחיר אשר יהא", אמרה ד"ר עידית שפרן גיטמלן, ראש התוכנית ליחסי צבא-חברה במכון הישראלי לדמוקרטיה.
הסרטון של שליט מהשבי
לדבריה, "הציבור ידע שאם נבצע את העסקה יש סיכוי שימותו בעקבותיה אנשים – אבל אלה אנשים עלומים ולכן אין הזדהות איתם. לעומת זאת, מי שהיה אמור לשלם את אי ההוצאה לפועל של העסקה זה גלעד שליט, שהציבור יכול היה להזדהות איתו. קשה לשער עד כמה הלחץ הציבורי הוא פקטור, כי המשא ומתן נעשה בחדרי חדרים, אבל קשה להניח שאין לו שום השפעה, בטח ובטח הלחץ הכבד שהופעל בזמן עסקת שליט".
התחושות הללו של הציבור הגיעו בסופו של דבר גם אל מקבלי ההחלטות ומגבשי המדיניות בנושא. "אפילו ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, שכתב בספרו שאסור לשחרר טרוריסטים כלואים, נכנע לבסוף ללחץ הציבורי", אמר פרופסור בועז גנור, מנכ"ל המכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן.
ד"ר שפרן גיטלמןגנור ייעץ לנתניהו בכתיבת הספר, ובמהלך הכתיבה דיבר עם נתניהו על עמדתו הנחרצת בנוגע לכך שאסור לשחרר "טרוריסטים שהורשעו כדין" אפילו כמוצא אחרון. "שאלתי אותו על הדוקטרינה של רבין שאומרת שהוא נגד שחרור מחבלים אבל אם אין אופציה ניכנס למשא ומתן והוא התנגד לזה ואמר שזו תפיסה שאסור לקבל אותה כי זה מעודד טרור".
"אבל למרות דעותיו הנחרצות הוא עשה את העסקה שהיא אולי הקשה והחמורה מכל העסקאות שנעשו במדינת ישראל, ולמה? לחץ ציבורי", פסק גנור. "שום דבר אחר לא יכול להסביר את זה, כי שום דבר הרי לא השתנה באידיאולוגיה שלו. הוא בעצמו נכנע ללחץ הציבורי שנכפה עליו".
8 צפייה בגלריה
נתניהו ושליט לאחר העסקה. "למרות דעותיו הנחרצות הוא עשה את העסקה הקשה והחמורה מכל העסקאות שנעשו במדינת ישראל"
(צילום: משה מילנר, לע"מ)
"ללחץ הציבורי אין השפעה על מה שיקרה"
מי ששולל את הטענה שללחץ הציבורי הייתה השפעה על עסקת שליט הוא פרופסור אסא כשר, שהיה חבר בוועדת שמגר שניסחה הצעה לכללים במקרה של חטיפת חייל או אזרח. "הלחץ הציבורי הוא בעל חשיבות של קולות שנשמעים בתקשורת וברחוב, אבל הוא לא בעל השפעה על מה שיקרה בעסקאות עתידיות".
לדברי כשר, "לחץ ציבורי זה ביטוי מעורפל ולא מדויק. מאחורי כל מה שמצטייר כלחץ ציבורי יש מערכת מאורגנת שיוצרת את הרושם שיש לחץ ציבורי. זה לא נוצר מעצמו, זה נוצר בידיים מארגנות שהן קרובות למשפחות שמעורבות בפרשה ואני מניח שיש הבדל במשפחות גם מבחינת הגישה הכללית שלהן לפרשה וגם מבחינת אישיות הסנטימנטים הציבוריים".
פרופ' אסא כשרצילום: יובל חןועדת שמגר, שמונתה לאחר חטיפתו של שליט, הגישה לממשלה המלצות מפורטות כיצד לנהוג במקרה של אזרח או חייל חטוף או שבוי. ההמלצות אמנם נותרו חסויות, אך לפי פרסום בעבר ב"ידיעות אחרונות", הוועדה המליצה כי אם יתקיים בעתיד משא ומתן על השבת חייל חטוף ישראל תסכים לשחרר תמורתו מספר אסירים בודדים, ועבור גופה לא יוחזר יותר מאסיר בודד.
המלצות הוועדה אמנם הוגשו לממשלה לפני כמעט עשור, אך עדיין לא אומצו על ידי ממשלות ישראל. "לא ידוע לי שהמלצות הוועדה אומצו על ידי הממשלה והקבינט, ולכן ייתכן שעסקה בדמות עסקת שליט תחזור לעצמה. אין לי מושג אם אפשר להגיע לעסקה דומה או לא, אבל ההמלצות הן לא אלה שהתקבלו ולכן אי אפשר להגיד שיפעלו על פיהן", אמר פרופסור כשר.
כשר לא מוכן להתייחס לתוכן ההמלצות או לשאלה מדוע הן עדיין לא אושרו עדיין בממשלה, אבל יש מי שטוען שמדובר בהמלצות שנראות טוב על הנייר אבל לא ישימות בשטח.
"למרות שבוועדת שמגר הייתה החלטה עקרונית שלא תהיינה עסקאות עתידיות, הן לא התקבלו כי הגיעו להבנה שזה לא אפשרי להצהיר שלא תהיינה עסקאות כאלה", אמרה ד"ר שפרן גיטלמן. "בזמן אמת קשה לנו המחשבה שיש חייל חי שנמק בשבי".
"ככל שתמונתו של שליט התרחקה מהציבור המשוואה הפכה לרציונלית"
התמיכה הציבורית שסחפה את המדינה והובילה לעסקת שליט, התחלפה לאחר השחרור די במהרה בתחושה קשה. 1,027 אסירים ביטחוניים פלסטינים שוחררו בתמורה לגלעד שליט, חלקם חזרו לטרור, בהם גם בכירים בחמאס כמו יחיא סינוואר.
אם הסקרים בזמן השחרור הראו על תמיכה גדולה בציבור הישראלי – 78% מהישראלים תמכו בעסקה – בשנים שלאחריה הישראלים כבר פחות אהבו את הדיל.
לפי סקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שנה לאחר שחרורו של שליט תמכו בעסקה 60% מהיהודים בישראל, ושנתיים לאחר מכן, ב-2014, התמיכה בעסקה לשחרור שליט בתמורה למחבלים הפלסטינים עמדה על 37% בלבד.
8 צפייה בגלריה
מחבלים ששוחררו בעסקת שליט. התמונות והפיגועים שהובילו גרמו לירידה בתמיכה בעסקה
(צילום: AP)
"ככל שעבר הזמן ותמונת פניו של שליט התרחקה מעיני הציבור, המשוואה שהציבור הישראלי ערך היא בין שחרור נרחב של מחבלים לשחרור של חייל בודד", הסבירה את הפער ד"ר שפרן גיטלמן. "משוואה כזו היא רציונלית יותר ועולים בה מרכזיותם של קולות שונים דוגמת שיקולי המחיר העתידי, כניעה ל'משא ומתן עם טרוריסטים' וכדומה".
לדבריה, "הפקפוק בעסקה מתחיל עם שחרור תמונות המחבלים. זה לא שלא ידענו שזה יקרה, פשוט היינו עסוקים בלוודא שגלעד חוזר הביתה והרגענו את היצר הזה. מיד לאחר מכן, לראות תמונות של אסירים פלסטינים זה קשה לכל אזרח ישראלי".
גם מרשק מרגיש את הירידה בתמיכה הציבורית בעסקה בדיעבד. "התחושה היא שתמיד שחררו אסירים, הנוהג היה לשחרר. אבל במקרה של גלעד שליט הם חזרו ממש לפעילות חבלנית ורצחו, ולכן דעת הקהל השתנתה והציבור היום לא מוכן בשום אופן לשחרר מחבלים".
פרופסור כשר מבין את החשש הציבורי שנוצר בעקבות העסקה, אך סבור שבתמונה הגדולה זו הייתה החלטה נכונה. "יש מידה מסוימת של סכנה בעסקאות הללו שנלקחות בחשבון. אנחנו משחררים כל מיני אסירים בעסקאות כאלה, גם כאלו שיש להם עבר של פיגועי טרור. העובדה שהיו כאלה שחזרו לפגע לא מפתיעה כי הם רוצים לפגוע כל הזמן".
"בן אדם סביר צריך לשאול את עצמו מה קורה כשמשחררים טרוריסטים מהכלא הישראלי", הוסיף כשר. "יש מידה מסוימת של סיכון שלוקחים על עצמנו, אבל השאלה שצריך לשאול היא אם זה סיכון ברמה גבוהה או ברמה נמוכה שקיימת בין כה וכה. פה אנחנו רואים שהסיכון לא היה כזה גדול, פה ושם היה אירוע. בדיעבד, אני חושב שהסיכון שלקחנו היה נכון".
טראומת רון ארד והסיכוי לעסקה כיום
מעבר לוויכוח אם ההחלטה על עסקת שליט הייתה נכונה או לא, כל המומחים תמימי דעים שכל עסקה כזו משפיעה על אלו שבאות אחריה. את השורשים לכך אפשר לראות כבר מהתקופות המוקדמות של המדינה.
לפי פרופסור גנור, המדיניות הישראלית בנושא שבויים וחטופים נקבעה בשנות ה-60 המאוחרות על ידי ראש הממשלה דאז יצחק רבין. המדיניות שנקבעה גרסה כי ישראל תעדיף תמיד השתלטות צבאית בסיטואציה של בני ערובה, ורק אם אין אופציה כזו ישראל תיכנס לעסקאות שחרור.
פרופ' בועז גנורצילום: גדי דגון"פיגועי המיקוח החלו בשנות ה-60 ומדיניות רבין גרמה לכך שכל השתלטות כזו הסתיימה במבצע צבאי, גם אם לא היה מוצלח", הסביר גנור. התוצאה לדבריו הייתה שארגוני הטרור הבינו את המסר וצמצמו את הדרישות שלהם לשחרור אסירים. "הם רצו לגרום לתחושה פרדוקסלית בציבור הישראלי שהנה – יש להם הרבה בני ערובה ובסך הכל הם לא מבקשים לשחרר הרבה אסירים".
נקודת המפנה הייתה בשנות ה-80, אז החלו ארגוני הטרור להסלים את הדרישות, ולדרוש שחרור אסירים גם בתמורה למחוות בדרך לעסקה שלמה.
אחת העסקאות שעוררו מחלוקת במדינה הייתה "עסקת ג'יבריל" במאי 1985. לישראל הוחזרו אז שלושה חיילים – נסים סלאם, יוסף גרוף וחזי שי. בתמורה שחררה ישראל 1,150 מחבלים – חלקם ממבצעי הפיגועים הגדולים ביותר שנראו עד אז בארץ, כמו קוזו אוקאמוטו, איש "הצבא האדום" היפני שהיה ממבצעי הפיגוע בנמל התעופה בן גוריון במאי 1972.
פרופסור גנור הסביר כי כל עסקת שבויים משפיעה בצורה ישירה על העסקאות שבאות אחריה, וכך גם העסקה לשחרור גלעד שליט. "כמובן שהעסקה משפיעה על עסקאות עתידיות כי עסקה פחות טובה מזו שלפניה תיחשב ככישלון. הצד הפלסטיני מאוד לא נוח לפשרה עכשיו בגלל העסקאות הקודמות, ובעיקר זו של גלעד שליט".
"החשש מסחיטה מצד ארגוני הטרור נמצא אצל מקבלי ההחלטות כל הזמן", אמר פרופסור גנור. "ועדת שמגר ניסתה לשים איזשהו קיר ברזל שמנטרל את יכולת ההשפעה של הציבור על מקבלי ההחלטות אבל זה לא צלח. מאז עסקת שליט ישראל לא אותגרה בצורה דומה. אם תהיה משפחה מיומנת ונחושה כמו משפחת שליט הלחץ הציבורי יהיה זהה".
8 צפייה בגלריה
אביבה ונועם שליט במאהל המחאה, 2011. "אם תהיה משפחה מיומנת ונחושה כמו משפחת שליט - הלחץ הציבורי יהיה זהה"
(צילום: גיל יוחנן)
לפי גנור, "יש לנו איזשהו נרטיב בציבוריות הישראלית של התאחדות במצבי לחץ ומלחמה, וזה מתורגם גם לסיטואציה כזו. הטראומה של האסירים המשוחררים תישכח מהר, והציבור יסכים לכל עסקה".
"לאחר עסקת שליט נכנסה פרדיגמה בדמות נוהל חניבעל שלפיו עדיף חייל מת על חייל שבוי, וזאת קונספציה משוגעת", טענה ד"ר שפרן גיטלמן. "יש מחשבה בציבור הישראלי שהדבר הכי גרוע זה חייל שבוי. זה לא רק בגלל שקשה לנו לראות חייל שבו, אלא בגלל שאנחנו יודעים שיש לכך השלכות על עסקאות עתידיות".
לטענתה, התמיכה הציבורית בקיום עסקאות כמו עסקת שליט בעתיד תהיה נמוכה בעקבות התמונות של המחבלים המשוחררים, אבל אולי טראומת עבר אחרת דווקא תחזק את התמיכה בעסקה עתידית.
סרטון בקמפיין לשחרור שליט - גלעד הופך לרון ארד
"לא בטוח שתהיה היום תמיכה כל כך גורפת בהחזרת חייל מהשבי כי האזרחים בפוסט טראומה מהתמונות", אמרה. "אבל יש סיכוי שתהיה הסכמה לשלם מחיר גבוה, כי מעל הכל מרחפת טראומת רון ארד, שהציבור חושב שאפשר היה להחזיר אותו בחיים וזה לא קרה".
בין גולדווסר לגולדין
כיום מוחזקים בידי חמאס גופות חיילי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול ז"ל, ושני ישראלים נוספים – אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. מאחורי הקלעים מתנהלים לא פעם מגעים להחזרתם לישראל, אבל הם עדיין לא נשאו פרי.
הפעילים שהובילו את המאבק לשחרורו של גלעד, לא ממהרים להשוות את המצב כיום מבחינת שבויים ונעדרים למצב שהיה אז. "החשיבה היום בציבור היא שיש פה רק גופות של שני חיילים", אמר מרשק. "לגבי אברה והישאם, שידוע שהם חיים, עולה השאלה תמורת מה נכון להחזיר אותו. הוא הרי לא חייל ועבר את הגבול מרצונו החופשי".
8 צפייה בגלריה
מנגיסטו, א-סייד, שאול וגולדין. המצב כיום שונה מאוד מזה שהיה אצל שליט
(צילום: אלבום פרטי)
ד"ר שפרן גיטלמן מסכימה עם ההנחה בנוגע למנגיסטו וא-סייד. "יש פחות הזדהות בגלל שהם עברו מרצונם את הגבול והתפיסה הציבורית לגביהם שמדובר באנשים עם מצב נפשי מעורער. יש חוזה שאנחנו אוהבים לנפנף בו שאנחנו נותנים את הילדים שלנו והמדינה תעשה הכל כדי להחזיר אותם, במקרים האלה זה לא קרה במסגרת מילוי תפקיד ולכן לא נוגע ב'קישקע' של הציבור".
צריך לומר בצדק, מדינת ישראל כבר עשתה בעבר עסקאות שבהן שוחררו אסירים ומחבלים בתמורה לגופות חיילי צה"ל. כך למשל היה עם אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, שנהרגו ונחטפו זמן קצר אחרי שליט בגבול הצפון.
"אמנם היה ידוע כמעט בבירור שהם אינם בין החיים, אבל עדיין היה קיים ספק, גם אם קטן, שהם בחיים", הסבירה שפרן גיטלמן. "יתרה מזאת – מי שהייתה בחזית לכל אורך הדרך היא קרנית גולדווסר, דמות חיה ומיוסרת שהציבור הזדהה איתה. בניגוד להורים שכולים, שאמנם מעוררים אמפטיה גדולה מאוד, לשחרור גופתו של גולדווסר הייתה משמעות קריטית לאישה צעירה וליכולתה להמשיך את חייה".
לדבריה, "היום, ככל שהחיילים החטופים נחשבים כלא בין החיים, אבל בעיקר ככל ש'תמונה אקטואלית' שלהם נעדרת מעיני הציבור, הציבור לא דורש עסקאות של שחרור אסירים נרחב אלא לוחץ על גביית מחיר מהאויב – הומניטרי תמורת הומניטרי".
מרשק מסכים גם הוא שבמצב הנוכחי הציבור לא מוכן לשחרור מחבלים, אבל מציג את שינוי המשוואה כהישג. "אנחנו הצלחנו פה בדבר אחר, הצלחנו לגרום לכך שלא תהיה הסדרה בנושא רצועת עזה בלי שהשבויים יחזרו, והחמאס סובל מזה כי השאיפה שלו היא להחזיר מספר רב של מחבלים".
