מאז תחילת המלחמה, כבר מעל שלושה שבועות, בכל פעם שיש אזעקה עינת יצחק לוקחת את שלושת ילדיה בני 11, 12 ו-14 לאחד החדרים בבית ומתפללת: "אני קוראת תהילים עד שהאזעקה נגמרת", היא אומרת. "בינתיים הילדים שלי רועדים מפחד".
לעינת ומשפחתה שגרים בשכונת קרוונים בבת ים יחד עם עוד כארבעים משפחות שזכאיות לדיור ציבורי ומשלמות דמי שכירות מסובסדים למשרד השיכון באמצעות עמידר, אין מרחב מוגן אליו יוכלו להגיע תוך דקה וחצי על פי הנחיות פיקוד העורף. "אנחנו פה עם תינוקות, אנשים זקנים, אנשים מחוברים לחמצן, נכים, ילדים מבוהלים ומפוחדים. זה ממש כמו ברולטה רוסית. יש לנו המון אזעקות, הייתה נפילה לא רחוק מאיתנו, הבתים פשוט קפצו לשמיים. בשומר חומות נפלו לנו רסיסים בשכונה".
הכותרת
בעד חמאס, נגד ארה"ב: האינטרס של רוסיה במלחמה
30:15
"השכונה הזאת הייתה אמורה להיות זמנית, ואנחנו חיים כאן 34 שנה", היא מוסיפה. "אין לנו משפחה במקום אחר, ואין לנו לאן ללכת בתקופת המלחמה. אלו קירות גבס שאפשר לשבור עם הרגל, רקובים מהייסוד. גגות של פח, צמוד לכל קרוון יש בלוני גז. כל המתחם פה רכבים צמודים לכל בית, אז יש גם דלק. הילדים פה בחרדות קשות, וגם אנחנו כהורים, כי אנחנו לא יודעים איך להתמודד. אנחנו חשופים, ואין איך להתגונן".
השבוע העבירו באגודה לזכויות האזרח פניה דחופה למשרד השיכון, פיקוד העורף ועיריית בת ים. בפנייה דרשו באגודה להקים מקלט או מיגונית עבור תושבי השכונה, או לחלופין לפנות אותם באופן זמני. "תושבי השכונה, כארבעים משפחות קשות יום, שוכנו באזור במהלך שנות התשעים שנים על ידי הרשויות, בנסיבות של מחסור בדיור ציבורי", מסבירה עו"ד רעות שאער, מנהלת פניות הציבור של האגודה. "המשפחות מתגוררות במבני קרוונים המורכבים מגבס או סיבית דקות, שלא מספקים כל הגנה, ועלולים להיות דליקים ואף להפוך את הבתים למלכודת אש. לכל מבנה צמודים בלוני גז חיצוניים שאינם מחופים, זה לצד זה".
המרחב המוגן הקרוב ביותר נמצא במרחק הליכה של 5 דקות לפחות
במכתבה מדגישה שאער שהמרחב המוגן הקרוב ביותר נמצא במרחק הליכה של 5 דקות לפחות. "הרשויות לא דאגו להקים בסמוך לשכונה מקלט ציבורי, ואין בקרבת מקום מבנה ציבור ובו מרחב מוגן, על אף שהשכונה מאוכלסת מאז ראשית שנות התשעים. במענה לפניות התושבים הרשות המקומית הנחתה אותם להגיע לאצטדיון הספורט העירוני במקרה של אזעקה, כתחליף למרחב מוגן".
"אלא שההגעה מקצה השכונה לאצטדיון העירוני אורכת 8-5 דקות לפחות, ודורשת, בין היתר, חציית כביש מהיר בצומת מרומזר, בן ארבעה נתיבים, וחציית מסילת הרכבת הקלה. אדם בריא ובכושר שיא אינו יכול לצלוח את המרחק בפרק הזמן הקצוב להגעה למקלטים בהתאם להוראות פיקוד העורף, דקה וחצי בלבד - קל וחומר הורים הנושאים את ילדיהם על הידיים, קשישים, ואנשים עם נכויות, לרבות אנשים המחוברים למכשירי הנשמה המתגוררים בשכונה. אם כן מדובר במענה רשלני, שאינו אלא התנערות מאחריות לגורלם של מאות בני אדם המתגוררים במקום והפקרתם".
מאז פרצה המלחמה תושבי השכונה נדרשו להתפנות למרחבים המוגנים 33 פעמים כתוצאה מירי ארטילריה כבד ותכוף מרצועת עזה לעבר העיר בת ים. "בכל המקרים הללו, תושבי השכונה נשארים בביתם, בלית ברירה, ללא מקום להתפנות אליו וללא אפשרות להגן על עצמם ועל יקיריהם מפני סכנת החיים", אומרת עו"ד שאער.
ממשרד הבינוי והשיכון ועמידר נמסר: נציין כי המתחם מיועד לפינוי-בינוי, ומשנת 2016 הוצעו לדיירים מספר מתווים למעבר מהאזור. נוסיף כי המתחם נבנה בהתאם לתקני הבנייה הרלוונטיים לזמן האכלוס. נושא הצבת פתרון מיגון בערים נמצא תחת אחריות הרשות המקומית ויש לפנות אליהם בנושא.
עיריית בת ים: "כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים טרם נענו, ותירצו זאת בכך שישנם מאות אלפי תושבים בגוש דן ללא אפשרות מיקלוט"
מעיריית בת-ים נמסר: כי "התושבים צודקים. עיריית בת-ים מנהלת אין ספור דיונים מול הממשלה בחמש השנים האחרונות, כדי לזרז את מתן הפיצוי המוגדל לתושבי המקום כדי שיוכלו לקנות דירות חדשות, ובמקביל להביא לפתרון למיגון זמני עבורם. כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים טרם נענו, ותירצו זאת בכך שישנם מאות אלפי תושבים בגוש דן ללא אפשרות מיקלוט. תשובה זו אינה מקובלת עלינו, ואנחנו ממשיכים לפעול מאז תחילת המלחמה להביא לפתרונות עצמאיים מבלי לחכות למדינה, שנכון לעכשיו לא יודעת לייצר פתרון לנושא. אנחנו מאמינים שנצליח לסייע לתושבים בכוחות עצמנו, כפי שעשינו בקורונה ובאירועי חירום קודמים.
בנוסף אנחנו מתנגדים בתוקף לכוונה לקזז לתושבים את עלויות המיגון, אם יוצב כזה בשכונה, מהפיצוי העתידי שהם אמורים לקבל לאחר הפינוי מהמקום. אנחנו נילחם עם התושבים כתף אל כתף כדי לוודא שהמדינה לא תקזז להם את העלויות".
