נווט הקרב רס"ן אסף דגן, ששירת בצה"ל במשך שני עשורים, שם קץ לחייו בגיל 38. גופתו טרם הובאה למנוחות בשל סירוב צה"ל להכיר בזכאותו של דגן לקבורה צבאית. במכתב ששלחה משפחתו הבוקר (שני) לשר הביטחון יואב גלנט, היא טוענת כי בנה פיתח פוסט טראומה עקב שירותו המבצעי, וכי החוק מכיר בזכאות לקבורה צבאית גם במקרים חריגים כמו של דגן. "אסף היה משרת נאמן ומסור, והצבא מבקש כעת להפריד בין חייו בשירות למדינה לבין הרגעים האחרונים שלו", כתבה המשפחה.
דגן שירת בצה"ל במשך 20 שנים ברצף, מיום גיוסו בגיל 18 ועד יום מותו. כפי שמתואר במכתב המשפחה: "שירותו של רס"ן אסף דגן ז"ל היה המסגרת היחידה שבה עבד במהלך חייו הבוגרים. כה אינטנסיבי היה שירותו של אסף ז"ל, עד שגם לאחר שחרורו מצבא קבע, המשכורת מריבוי ימי המילואים שביצע הייתה המשכורת שכלכלה אותו באופן בלעדי".
כאמור, המשפחה ציינה במכתב כי דגן פיתח פוסט טראומה בעקבות שירותו הצבאי: "שירותו הצבאי לאורך השנים – שכלל משימות מאתגרות עד מאוד מבחינה נפשית, והשתתפות באינספור פעילויות מבצעיות רגישות ביותר – הותיר בנפשו של אסף ז"ל צלקות עמוקות. אך למרות מצבו, המשיך אסף לשרת בנאמנות, במיוחד מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'. ההתדרדרות במצבו הייתה קשה וכואבת. אסף ז"ל החל לגלות רגישות קיצונית לרעשים ולאורות, אפילו קלים. הוא החל להזניח את עצמו, להתבודד באופן קיצוני, ולא ענה לשיחות מחבריו ואף ממשפחתו".
מירי דגן, שגידלה את בנה כאם יחידנית, תיארה במכתב את ההתדרדרות במצבו. האם טענה כי פנתה לגורמים רבים בצה"ל ובמשרד הביטחון. לדבריה, היא שלחה בין היתר מכתבים לראש להק כוח האדם בחיל האוויר ולטייסת של דגן. לאחר שלא קיבלה מענה, כך אמרה, שלחה מכתבים לשלל גורמים הנוגעים בדבר, בהם ארגון נכי צה״ל, השדולה להלומי קרב בכנסת, חברי כנסת רבים ושרים.
במכתב ששלחו באי-כוח המשפחה צוין כי החוק והפקודות הצבאיות מחייבים קבורה צבאית במקרה ייחודי ויוצא דופן זה, מכמה סיבות מרכזיות: "פקודת חללים ומתים מבהירה באופן ברור, שאינו משתמע לשתי פנים, כי חייל בשירות מילואים פעיל זכאי לקבורה צבאית". דגן ענה להגדרה זו בבירור, שכן "נדרש על ידי הצבא לשרת בשירות מילואים בשלוש השנים האחרונות, באלפי שעות מילואים ובמאות ימי מילואים במצטבר וברצף".
"יש כל כך הרבה שאינך יודעת, ואת הרי צור ליבי, הגיבורה שלי, אמא שלי. אולי יוקל לך לדעת שמצאתי מנוחה ולא תצטרכי לדאוג לי יותר"
המשפחה טענה במכתבה שגם אם ייטען כי לא קיים צו רשמי על שירותו של דגן ביום מותו, והוא אינו זכאי לקבורה צבאית – ממילא לפי החוק חייל מילואים זכאי לקבורה צבאית אם נהרג אף מחוץ לצו המילואים, בדרכו לשירות או בחזרה ממנו. "הכרה במאפיינים הייחודיים של שירות במשמרות רצופות מסביב לשעון, מובילה למסקנה כי אסף היה, לכל הפחות, בדרכו אל השירות ובחזרה ממנו", כתבה המשפחה. לדבריה, מבחינה רעיונית קיימת רציפות מובהקת בין הפגיעה הנפשית בדגן לפטירתו, ולכן הוא זכאי לקבורה צבאית.
בנוסף, המשפחה הצביעה על חוסר השוויון בהחלטה: "התנהלות זו משקפת גמישות רבה שגילו הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון לאורך השנים, בכל הנוגע לקבורה צבאית במקרים חריגים. לאורך השנים הסכימה מערכת הביטחון להביא לקבורה צבאית אנשים רבים בעלי קשרים שונים למערכות הביטחון בישראל, וזאת חרף העובדה שבאותם מקרים החלת 'הדין היבש' בנושא קבורה צבאית עוררה שאלות מורכבות בהרבה מהמקרה של אסף ז"ל. דווקא במקרה זה, של קצין מסור שהקדיש את כל חייו הבוגרים לשירות המדינה ונפגע נפשית במהלך שירותו, מבקש הצבא לבודד באופן דווקני ומקומם רק את הרגעים המדויקים שבהם שהה אסף ז"ל בבור, ולהתעלם ממכלול השירות".
"עד לרגע זה לא דיברה איתנו קצינת נפגעים"
ענבל דגן (38), אחותו התאומה, אמרה בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" כי היא מקווה שהצדק ייעשה: "אני יודעת מהרבה מאוד גורמים בתוך הצבא ומחוץ לו שצה"ל וחיל האוויר רוצים לתת לאסף את הכבוד הראוי לו, ולמעשה את מה שמגיע לו על פי חוק, ואני בטוחה שהמכתב הזה יעזור להפוך את ההחלטה. המכתב מעביר מסר לכל משרתי המילואים המקריבים את חייהם למען המדינה, שזה זמן המבחן של הצבא ששולח את החיילים שלו לקרב – שהוא יראה לכולם שהוא שומר עליהם גם אם חלילה הם מוצאים את מותם".
לדבריה, קצינת נפגעים לא יצרה קשר עם המשפחה: "אסף היה חייל וקצין במילואים פעיל 20 שנה ברציפות וזו הייתה הקריירה שלו והעבודה היחידה שלו. היה לנו ברור שהצבא צריך להודיע לנו על מה שקרה לאסף, ועד לרגע זה לא דיברה איתנו קצינת נפגעים. האבסורד הוא שלפי חוק אסף זכאי לקבורה צבאית, ומי שלא פועל לפי החוק זה הצבא".
האחות הוסיפה: "מעבר לכאב המייסר שאסף כרגע שוכב מופקר, שזה כואב כשלעצמו, עוד באותו לילה וגם יום לאחר המוות אנחנו מגלים שהתפקיד שלנו זה להילחם עבור אסף. אנחנו נעשה הכול כדי שהוא יקבל את מה שמגיע לו. כואב לנו לא רק שאסף שוכב מופקר בשטח, אלא שכל המערכת מתעלמת מהלוחמים שלה, זה ממש עינוי בשבילנו. אנחנו לא יכולים להתחיל להתאבל כי אנחנו חייבים להשיג לאסף את מה שמגיע לו כאיש צבא, כלוחם, כטייס. אנחנו מחכים להתאבל ולהתאחד עם כל מי שמבקש לחבק אותנו".
אימו של דגן ציינה: "יש לי תקווה שיהפכו את ההחלטה. הבן שלי נמצא ברמב"ם ארבעה ימים ואני מקווה לתשובה מהר כדי שלא יתענה בצורה כזו. זה מקומם כי הם ידעו מראש על מצבו. כתבתי ארבע שנים מכתבים לכל מי שרק אפשר, והם התעלמו מכל הבקשות שלי".
לפני ששם קץ לחייו, נפרד אסף מאימו במכתב שהשאיר אחריו: "אמא שלי, יקרה לי מכל. במשך מעט יותר משנה, בכל יום, אני כותב לך את המכתב הזה בראש שלי, כל יום קצת. והינה היום, הדמעות זולגות והמילים נכתבות מבולבלות, כואבות. אני לא בטוח מה נכון לומר, במה לשתף ובמה לא. הרי יש כל כך הרבה שאינך יודעת ואת הרי צור ליבי, הגיבורה שלי, אמא שלי. אולי יוקל לך לדעת שמצאתי מנוחה ופשוט לא תצטרכי לדאוג לי יותר".
מדובר צה"ל לא נמסרה תגובה.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בטלפון - 1201 או באתר האינטרנט של סה"ר http://www.sahar.org.il, או headspace.org.il.
