הנשים של המדינה": חגית פאר, יו"ר נעמת
(צילום: נויל האריס)
יו"ר נעמת חגית פאר התראיינה היום (שלישי) בוועידת הנשים של המדינה של ynet, "ידיעות אחרונות" ו"לאשה", לרגל יום האישה הבינלאומי. פאר התייחסה לפערים בשוק העבודה בין גברים לנשים ועל הדרך הארוכה שעוד נותרה, למרות ההישגים שכבר הושגו. בין היתר פאר דיברה על הצורך בחינוך לשוויון מגדרי ועל הצורך לשלב נשים יותר נשים בשוק התעסוקה. פאר הביעה אופטימיות לעתיד: "אני בטוחה שהדור הבא שלנו כבר יהיה אחרת לחלוטין. וזו החובה והאחריות שלנו להשאיר להן עולם הרבה יותר הוגן, עם הזדמנויות שוות, ולהעביר להן את הלפיד".
יום האישה שמח, אנחנו יכולים להגיד את זה?
"ממש לא. אפשר לקרוא לזה יום של סיכומים, יום של חשבון נפש, יום של העלאת המודעות, רק לא יום שמח. לקרוא את הנתונים ולהבין שאנחנו במצב הכי נוראי שהיינו בו לדעתי מאז הקמת המדינה".
על איזה פערים את מדברת?
"פערים בכל התחומים, הזנחה רב שנתית. כשליש מהנשים העובדות מועסקות במשרה חלקית, יש פערי שכר של 32%. את יודעת כמה שנים אנחנו מדברות על פערי השכר? זה מטורף. אני מדברת על כך שהקורונה הציפה את הכל החוצה. אני לא מתפלאת, זה היה ברור, זה פשוט הקצין והציף את הנתונים. הנפגעות העיקריות מהקורונה הן נשים. נשים חזרו אחורה, נשים חזרו לבתים, נשים חזרו להיות אלה שמגדלות את הילדים, אלה שמפסידות את ימי העבודה, אלה שנמצאות עם הילד החולה, אלה שלא יכולות לצאת לעבודה כי אין מספיק מעונות יום".
מי שצריך להישאר בבית עם הילדים כל פעם שמסגרות החינוך נסגרו זה הנשים כי הן מרוויחות פחות כסף, זה בעצם עוולה על עוולה.
"לגמרי עוולה על עוולה. יש לי גם דברים טובים להגיד, זה לא גזרה משמים ויש איך לטפל בנושא הזה, יש הרבה מאוד פתרונות. הפתרונות אמורים להיות גם באמירה הלאומית כמובן, זו אחריות של המדינה קודם כל, אבל זו גם אחריות שלנו. אנחנו בנעמת חשבנו איך אנחנו יכולות לפתור את זה ולהסתכל על התמונה הרחבה. בעצם להסתכל על זה מינקות, מגיל של הפעוטות במעונות היום שלנו, אפילו הספרים שאנחנו מקריאים לילדים שלנו. בואו נקרא להם ספרים מודעי מגדר, נפסיק להקריא להם ספרים על הנסיכה שמחכה לנסיך שיבוא להציל אותה ונקריא ספרים אחרים, ונפתור את הבעיה הזאת כדי שיהיו לנו יותר מעונות יום. המדינה צריכה להכניס את היד לכיס ולממן את מעונות היום. בואו נגייס מקומות עבודה ונפתור את אי-השוויון הזה. יש דרכים רבות".
את מדברת על חינוך לשוויון, שייתן תקווה לדור הבא. זה משמח אבל אנחנו רוצות לראות את השינוי עכשיו. אז איך יוצרים שינוי בטווח הקצר יותר?
"ככל שנדע לקרוא לגברים שיהיו חלק מהמשוואה הזו, כך נגיע לפתרון מהיר יותר. איך אפשר לעשות את זה? לדוגמה חוק השכר השווה. סוף סוף הרחיבו את החוק, שאמור להיות מובן מאליו ב-2022, ועכשיו מקומות עבודה שמונים מעל 815 עובדות ועובדים יצטרכו להגיש נתוני שכר מגדריים. אבל אנחנו בנעמת מבינים שמה שקורה בשטח זה מה שקובע, אז בנינו תו מקדם שוויון של נעמת. פנינו למקומות עבודה, התחלנו פיילוט, התחלנו אותו בחברת חשמל - חברה גברית עם דנ"א גברי עם רצון הכי גדול שיש לפתור את הנושא הזה. פשוט בנינו שאלון שמעבירים אותו בתוך מקומות העבודה, והוא כולל כמה וכמה נושאים, שאחד מהם זה לדוגמה איזון בית-עבודה. כמה קל!
"חלק מהפתרונות אפילו לא עולים בכסף, הם פשוט ראייה מגדרית. איזון בית-עבודה - אם גבר שמתגרש יוצא פעמיים בשבוע לקחת את הילדים מוקדם יותר, למה הוא צריך להתגרש בשביל זה? למה זה לא קורה? למה מקום העבודה לא אומר 'אתם יודעים מה? גבר ואישה, אני רוצה שפעמיים בשבוע תצאו מוקדם יותר, לכו לקחת את הילדים, תבלו זמן איכות עם הילדים, תשלימו את השעות בימים אחרים'".
הביקורת הקבועה היא שנשים עולות למעסיקים שלהן יותר כסף בגלל חופשות הלידה והטיפול בילדים. יש כאן משהו יותר עמוק ממשהו רגולטורי. משהו חברתי שאנחנו צריכות להטמיע כדי לייצר כאן את השינוי.
"לגמרי, וזה אפשרי, והשינוי הוא גם חברתי וגם כלכלי וזה גם מתבטא בשורת הרווח של מקומות העבודה. כי אם יהיה שיוויו במקומות עבודה יצטרפו לשוק התעסוקה 266 אלף נשים, זה המון נשים שהיום לא עובדות. אני רואה בכמה מקומות עבודה חסרות עובדות ואנחנו צמאים לכך שיבואו עוד ועוד עובדות ועובדים. זה ימנע אלימות וייצור חוסר תלות כלכלית של נשים, אפילו המודעות העצמית והביטחון העצמי של אישה שעובדת, שמתפרנסת, שלא תלויה באף אחד, עולה. והמחיר הכלכלי של מקומות העבודה? כל המחקרים מעידים על כך שכל שיהיו יותר נשים, ככל שמקום העבודה יהיה מאוזן יותר ויהיה הוגן יותר, מקום העבודה עצמו ירוויח ואפשר ממש למדוד את זה כלכלית".
הרשות לקידום האישה פרסמה הבוקר נתונים חדשים ומדאיגים שמדברים על זה שהמקום שבו הפער השוויוני הוא הכי גדול עבור נשים - זה דווקא בבית. איך את מסבירה את הנתון הזה?
"זה חלק מהעניין של בעצם נשים שלא מועסקות או מועסקות במשרה חלקית. מה שאומר שהן נמצאות באיזשהו מעגל שקשה מאוד לצאת ממנו. כי שוב, אם הן אלה שעובדות במשרה חלקית, אז אם הילד חולה הן יישארו בבית, אם יש קורונה, בידודים, הן יישארו בבית כי הגבר מרוויח את המשכורת הגבוהה יותר. הן ישלמו את המחיר המלא על זה שהן בעצם מרכז הבית, הן אלה שלוקחות את האחריות העיקרית על גידול הילדים, ופה כדי לצאת מהמעגל הזה צריך לפתור את זה בכל הרבדים, וזה היופי, שאנחנו רואות בעצם בנעמת את התמונה המלאה. אז לדוגמה הקמנו את 'מרכז אבא', מרכז הדרכה לאבות".
אתם רואות את זה שיש להם חסך ביכולות שלהם להיות הורים בגלל שהם המפרנסים העיקריים בעצם ברוב הבתים בארץ?
"בהחלט ואנחנו כן רואות רצון והתקדמות, אמנם איטית. מתוך הצורך הזה הקמנו את 'מרכז אבא' שהוא מרכז ייחודי. האבות מאוד שמחים על זה, ואת יודעת מה הפתיע אותי? שאלו אותי אם יש היענות לזה והאם באמת גברים מוכנים לבוא מבחירה? אז כן, הם מוכנים לבוא. האם פעם דיברנו עם גברים על לידה שקטה, איך הם עוברים את זה? מה קורה להם? להכיל
את הצער והכאב שלהם.
"נשים יודעות לשבת בשבט שלם, יש להן המון קבוצות, אם זה בספורט ואם זה בכל תחום אחר, הן יודעות לשבת ביחד, יודעות לבקש עצה, יודעות לדבר על הדברים. גברים פחות. אם נצליח להסיר את החסם הזה, שהוא החסם העיקרי בעיניי, אנחנו נצליח להגיע הרבה יותר מהר לשוויון".
בארץ לא מקובל שגבר ייצא לחופשת לידה. הוא לא צריך לפספס חודשים של עבודה ולהישאר בבית. זה פער שיהיה קשה לגשר עליו.
"נכון. זה בדיוק הפער העיקרי שאנחנו רואים בין הגילים 25-34, פתאום נפער פער אדיר בין הנשים בעולם העבודה לעומת הגברים. מספר הגברים הולך ועולה, מספר הנשים הולך ויורד וקשה מאוד לצמצם את הפער הזה. אני אני לא קוראת לזה חופשת לידה כי זה הפוך מחופשה.
אני חושבת שכשזה יהיה מקובל חברתית יהיה להם יותר נוח עם זה.
"שזה יהיה שווה להם גם כספית אפילו, גם חברתית וגם בחיבור שלהם אל הילדים. אז הם יסכימו להיכנס. רק 1.5% מהגברים לוקחים על עצמם חופשת לידה. זה ממש פינצטה, אפילו לא מד שאפשר להתייחס אליו".
איך הופכים את זה למשתלם כלכלית?
"כשזה יהיה שווה להם גם מבחינת החיבור שלהם לילדים וגם מבחינה כלכלית, ואז נשים יוכלו לחזור לעבודה, אם הן ירצו כמובן, זו בחירה. אז גברים יוכלו ליהנות מהתקופה הזו מבלי לשלם מחיר כלכלי. כשזה יהיה שווה לכולם אז זה יקרה".
גדל כאן דור שיודע מה מגיע לו ולא מוכן להתפשר על דברים שאולי באיזשהו מובן אנחנו היינו מוכנות להתפשר עליהם. מה התחזית שלך, לאן זה הולך מכאן?
"זה כל כך נכון. את יודעת, יש לי בת 23 ואני לפעמים שומעת אותה אומרת תובנות עם חוזקה ועוצמה, היא מעזה ודורשת את מה שמגיע לה. זה תובנות שלי לקח הרבה מאוד שנים להגיע אליהן ואני עדיין בתוך התהליך הזה, כמה שאני מייצגת נשים ואני עומדת בראש התנועה הגדולה בישראל אני עדיין לומדת את זה ביום יום שלי. אז זו באמת תקווה ענקית ואני בטוחה שהדור הבא שלנו כבר יהיה אחרת לחלוטין. זו החובה שלנו והאחריות שלנו להשאיר להן עולם הרבה יותר הוגן, הרבה יותר שווה, עם הזדמנויות שוות, ולהעביר להן את הלפיד. הן יעשו את זה הרבה יותר טוב מאיתנו, אני בטוחה".
