על האופטימיות | ד"ר משה דרור, אשדוד
אופטימיות היא השקפת עולם המבוססת על התפיסה שהאנשים טובים במהותם. על פי השקפה זו, רוב האנשים הינם טובים, אחרת העולם לא יכול היה להתקיים. האם יכולה אותה אמונה להתקיים או לשרוד לאור אירועי 7 באוקטובר בישראל?
פרשנים, ולא רק הם, חושבים שהרוע שנלווה למעשיהם הברבריים של אנשי חמאס גבר על זה שנודע ממעשיהם של הנאצים. מיליוני אנשים הופתעו מכמות הרוע, מחוסר האנושיות, מהמוחות המעוותים.
משה דרורגם אחרי השבר הנורא של השבת הארורה שהכרנו, עדיין רבים בארץ ממשיכים להאמין שבסוף יהיה טוב, שבסוף המלחמה הקשה הזו הם יתעוררו לישראל טובה יותר. משמע, למרות האירוע המגה־טרגי, עדיין האופטימיות מתקיימת. ייתכן שבלעדיה, עבור רבים מאוד, סיכויי השרידות יהיו פחותים.
מומחים בגיאופוליטיקה סבורים שהמאבק הגיאוגרפי־פיזי על הפוליטיקה והיחסים הבינלאומיים לא מנבאים חיים שקטים לעם בישראל בעשורים הבאים. חלק מאמין שההשגחה העליונה היא שתגן עליו, חלק אחר סומך על הידע, על הכוח הצבאי ועל ידידיה של ישראל בעולם, אחרים נתלים בשתי התפיסות גם יחד. כך או אחרת, בלעדי האופטימיות ובהישען על ניתוח ריאליסטי בלבד, קשה מלאכת ההמשכיות וכמעט בלתי נתפסת המחשבה על המשך קיומנו. מכאן, על אף שברירותה, טוב שהיא קיימת, נכון להיתלות בה. מי יודע – אולי יהיה נס והמחר יהיה טוב יותר?
ד"ר משה דרור בוחן את היתכנותם של הליכים לשיתוף הציבור במוסדות השלטון בישראל
בשבעה באוקטובר נפל דבר | יחיאל בורוכוף, חיפה
בְּשִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר נָפַל דָּבָר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁזָּרְחָה הִזְעִיפָה פָּנֶיהָ
אֲנַחְנוּ בְּנֵי אוֹתוֹ הַכְּפָר, חַשְׁנוּ שֶׁהַמְּדִינָה הִפְקִירָה בָּנֶיהָ
אִי אֶפְשָׁר לִגְנֹז חֲלוֹם בַּלָּהוֹת אַךְ אֶפְשָׁר לִבְנוֹת עָתִיד אַחֵר
יחיאל בורוכוףבֵּין גַּלֵּי הָאֵפֶר וְהַמַּצֵּבוֹת הָרַבּוֹת נָשׁוּב מַהֵר פֶּן נְאַחֵר
נַחֲזֹר אֶל הַבַּיִת אֶל מַטָּעֵי הַזַּיִת
נַחֲרֹשׁ כָּל תֶּלֶם זֹאת תְּשׁוּבָתֵנוּ לַהֶלֶם
יָצָאנוּ כְּפוּפֵי קוֹמָה עִם עֶצֶב וְאֶגְלֵי דִּמְעָה
נָשׁוּב עִם קְצִיר הַקָּמָה בְּמֶרֶץ נִשְׁתֹּל פְּרִי אֲדָמָה
בַּחֲמָמוֹת נְגַדֵּל עַגְבָנִיּוֹת הַפָּרוֹת יִתְּנוּ תְּנוּבָתָן
יְלָדֵינוּ יְשַׂחֲקוּ בַּחֲצֵרוֹת זֶה בֵּיתָם, זֶה בֵּיתָן
עַם יִשְׂרָאֵל עַם אֵיתָן
אני רואה אותך, אבא | נועה רום, נתניה
עקרה אנוכי וצרחתי בשקט
את החיכיון לילד, ילדה
ואתם זועקים בקול
אמהות ואבות.
נועה רוםאני רואה אותך, אבא
ואני יודעת שלא צריך שחלות וחצוצרות
כדי שגופך יתכווץ, יכאב עד אין קץ.
אתם זועקים אמהות ואבות, כי הם שם ואתם פה
ואני רואה אותך, אבא.
לא הרית, לא צעקת, לא ילדת
ועכשיו אתה צועק, כי לא צריך חצוצרות
אין מנגינה לכאב.
אמונה לא-נאיבית | הדר עמית, כרמי יוסף
היום לפני 15 שנה התגייסתי. לא רצו לגייס אותי.
התעקשתי, נעלבתי, רציתי להיות כמו כולם.
כששחררו אותי ממילואים כשנפצעתי, נעלבתי שוב,
עדיין רציתי להיות כמו כולם.
הדר עמיתדורון אדרהייתי ילדה נאיבית
היום אני כבר לא ילדה נאיבית, היום אני שבורת לב.
ילדים קטנים לא אמורים להיות גיבורים,
לא אמורים להתחבא בארון מאנשים רעים.
ילדים קטנים אמורים לשחק ולצחוק, לרוץ ולרכוב על אופניים.
עוד נקום למציאות אחרת, אנחנו חייבים.
מציאות שבה הילדים משחקים וההורים בשקט ישנים.
הצחוק יישמע, הנשימה תהיה קלה,
חייבים להאמין בזה. אני מאמינה.
מעוניינים לכתוב לנו? שלחו ל-mesaprim23@gmail.com
