ניצה שמואלי, אמו של הלוחם בראל חדריה-שמואלי שנפל ב-2021 לאחר שנפגע מירי בגבול רצועת עזה, סיפרה הבוקר ל-ynet על החלטתה לקבור את בנה מחדש בקבורה אזרחית, לנוכח קשיים שנתגלעו מול משרד הביטחון במהלך מאבקה להשתמש בזרעו כדי להביא נכד לעולם.
הריאיון המלא עם ניצה
(צילום: איציק חנית)
בנה של ניצה נהרג באוגוסט 2021 מירי בגבול עזה במהלך עימותים ליד הגדר, כאשר מאות מפגינים פלסטינים התקרבו לגדר בצפון הרצועה במהלך הפגנה שארגן חמאס, ובראל נורה על ידי אחד מפעילי ארגון הטרור. אמש פנתה ניצה לציבור וביקשה שיגיעו להלווייתו האזרחית של בראל, מאחר ש"צה"ל, משרד הביטחון והשר יואב גלנט לא מכירים בבראל באופן מלא כחלל צה"ל". בקשתה הגיעה כאמור על רקע מאבקה להביא נכד מזרעו של בנה, בסיוע "חוק ההמשכיות" - שמטרתו לאפשר את המשכיות הגנים של חללי צה"ל שלא הותירו אחריהם צאצאים, על ידי שימוש בזרעם.
הבוקר הרחיבה ניצה כי מאז נפילתו של בראל, היא ניסתה לקדם את החוק תחת שלושה ראשי ממשלה, עד שעבר לבסוף בקריאה ראשונה תחת רה"מ דאז יאיר לפיד. "כרגע אין חוק כי שר הביטחון, בשיתוף פעולה עם צה"ל, ייחדו את החוק לאזרחים ולחללים, אז כרגע החוק נעצר. ח"כים טוענים שזה כך עקב התנגדות מצד הדתיים, אבל הם לא מתנגדים - דיברתי עם גדולי הרבנים שצריכים לתת את החתימה והאישור שלהם".
ניצה תיארה כי "הם דורשים שלפי החוק, הצאצא יוכר כילד של חלל ולא כילד של אזרח, ולמעשה הם אומרים דבר כזה: בראל הוא חלל צה"ל, אבל הזרע שלו הוא זרע של אזרח - ומבחינת ההלכה זה לא הוגן". ניצה הוסיפה כי "גם אני גם אומרת שזה לא הוגן - אין לנו גיבוי מאף אחד, אני במשך שנתיים וחצי עוד לא התאבלתי, השקעתי את נשמתי בחוק הזה, היו ימים שהייתי נוסעת בכל יום לכנסת ומשתתפת בוועדות".
אמו של בראל הדגישה כי דרישתה הראשונה היא שזרעו של בנה ישוחרר: "הזרע של בראל לא צריך להיות בן ערובה במשרד הביטחון ובצה"ל. הוא שייך לנו. למה אני צריכה מתוך האבל שלי להתחנן לח"כים ולשרים שיסכימו שאוכל להשתמש בזרע של בני? למה להגיע למצב הזה? אנחנו באמת עוברים תופת, והגענו למצב שהחלטנו שאנחנו מוציאים את בראל מקבורה צבאית לאזרחית, וכך לא נצטרך להתמודד מול משרד הביטחון".
וזה יפתור את הבעיה? אם בראל יהיה קבור בקבורה אזרחית תוכלו לקבל את הזרע שלו?
"אני אלחם עד טיפת הדם האחרונה, כי יש משפחות שבמשך כמעט 15 שנים לא הצליחו לממש את הזרע, ואני חלילה לא להגיע למקום הזה. אם משרד הביטחון לקח את הזרע של בראל והפריד אותו ממנו, והפך את הזרע לזרע של אזרח ישראלי - אז למה שגופתו וכל הזכר של בראל לא יהיה אזרח? למה אני צריכה את משרד הביטחון? אף אחד שם לא מגבה אותנו, היועצת המשפטית של המשרד הייתה מגיעה לוועדות ומוחה שחלילה לא יזכירו את המילה 'הכרה', שלא יזכירו את המשפט 'זרע של חלל'. אין לנו גיבוי מצה"ל או ממשרד הביטחון שהיו צריכים לעטוף אותנו ולהגן עלינו. במקום זאת להפך הם רומסים אותנו. אם אנחנו הגענו למצב שאנחנו מוציאים את בראל מקבורה צבאית לקבורה אזרחית, להגיע לחילול כזה, זו השפלה. בושה וחרפה".
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה כי "בראל ז"ל נפל במסגרת לחימה בשירותו הצבאי, הוכר במשרד הביטחון כחלל צה"ל ונקבר בלוויה צבאית. הוריו הוכרו כהורים שכולים לפי חוק משפחות חיילים, והם זכאים למלוא התגמולים והזכאויות הנוספות למשפחות השכולות. סוגיית השימוש בזרעו של נפטר, ובכלל חלל צה"ל, מצויה זה תקופה ארוכה על שולחן הכנסת. עמדת שר הביטחון ומערכת הביטחון היא שכל הסדר שיקבע בעניין זה צריך לחול על חיילים באותו אופן שיחול על אזרחים".
על תגובת משרד הביטחון אמרה ניצה כי "הם יודעים שהחוק הזה לא יכול להתקדם בלי החתימה של הרב הראשי, והם עשו את התרגיל הזה מאוד לא יפה כשחיברו את הזרע של החללים לזרע של האזרחים". ניצה אמר בכאב כי "אני רוצה שמשרד הביטחון ישחרר את הזרע של בראל. אני לא צריכה לרדוף אחרי כל חברי הכנסת ולהתחנן. עברתי את כל ההשפלות, את כל הבזיונות, היו שרים שממש ישבתי על הרצפה ונישקתי להם את כפות הרגליים רק שיסכימו לקדם את החוק. אני אם שכולה ששלחה את הילד לשמור על המדינה, לשמור עלינו, והוא חזר בארון. למה אני צריכה בכלל להיות במקום? למה אף אחד במשרד הביטחון לא מגן עלינו ומדריך אותנו?".
