מאות שוטרים ערבים, מוסלמים ונוצרים, משרתים כיום במשטרת ישראל, שמנסה כל הזמן לגייס לשורותיה אזרחים נוספים מהמגזר. לצד החשיבות והתרומה הגדולה לחיזוק הביטחון ברחובות, השוטרים משלמים לא פעם מחיר לא פשוט ואף מסכן חיים.
חלקם סובלים מחרמות ואיומים על חייהם וחיי משפחתם, אחרים נאלצו לעזוב את הבית ולנוס לדירות מסתור, וגם אחרי שהם כבר פושטים את המדים ועוזבים את המשטרה ההתעמרויות והרדיפה נמשכים. שלושה שוטרים בעבר ובהווה סיפרו ל-ynet על התחושות והאיומים שקיבלו בעקבות שירותם במשטרה.
"כשהתגייסתי למשטרה לא תיארתי לעצמי איזה מחיר אני אשלם על כך, אפילו לא בחלומות הכי רעים שלי", סיפר אחמד, מוסלמי בשנות ה-20 לחייו מעיר ערבית מרכזית בצפון הארץ, שנאלץ לעזוב את ביתו בעקבות איומים ממשיים על חייו.
"גדלתי לתוך הפשיעה הגדולה בעיר. אנשים כאן נרצחים על ימין ועל שמאל. פעם הייתה משמעות לרצח, היום לצערי התרגלנו לזה, כמו במדינת עולם שלישי, ולאף אחד לא אכפת", הוסיף. "מהמקום הזה החלטתי להתגייס. בתקווה לשנות, להנגיש את המשטרה לציבור שזועק כבר שנים תכניסו את השוטרים לרחוב הערבי. היו לי חלומות ותקוות לא קטנות לשנות את המצב".
מבלי לשתף את ההורים בהחלטה, אחמד התגייס למשטרה לפני כשנתיים ומשרת באחת הערים המעורבות במרכז הארץ. בכל פעם שחזר לבית ההורים הוא דאג להחליף את המדים בבגדים אזרחיים, אבל העובדה שהוא שוטר נחשפה במהרה. "לא חלפו כמה חודשים וכבר השמועה על כך שהתגייסתי הופצה לכל עבר, בצירוף תמונה שלי במדים שמישהו צילם אותי בפעילות".
5 צפייה בגלריה
כוחות משטרה, ארכיון. "כבר לא יכולתי להסתובב בעיר או בערים הסמוכות. שלחו את התמונה שלי עם אזהרה שאני סוכן משטרתי"
(צילום: EPA)
"כבר לא יכולתי להסתובב בעיר ולא בערים הסמוכות", סיפר. "לתמונה שלי במדים התווספו כל מיני הערות 'משת"פ', 'סוכן משטרתי', שלחו את התמונה שלי עם הודעה קולית 'חברים, תיזהרו, אחמד הוא הסוכן המשטרתי שהולך 'להתפוצץ' בקרוב".
אחמד החל להסתגר בבית של ההורים ולא יצא לרחוב. באחד הימים, אחרי שהופצה השמועה הגיעו לבית בני משפחה רבים, "כאילו הודיעו על מותי, והם ביקשו לנדות אותי. ישבתי בחדר ופשוט בכיתי כמו ילד קטן. לא קל לשמוע את הדוד שהכי אהבתי אומר לאבא שלי 'זה או הבן שלך או המשפחה'. נקרעתי. מה עשיתי? התגייסתי למשטרה כדי לעזור ולהחזיר את השקט לתושבים".
ההורים של אחמד נקרעו בין הרצון לשמור על הקשר עם המשפחה המורחבת לשמירה על בנם. "הם סיכמו עם כל ה'עלאק מכובדים', שהם יבקשו ממני לעזוב את המשטרה ואת העיר. זה היה התנאי של המכובדים כדי שלא ינדו את המשפחה כולה בעיר. אני לעולם לא אשכח את השיחה הזאת בסלון עם ההורים.
"חיבקתי אותם ובכיתי על הכתפיים של אמא. לא יכולתי להוציא מילה מהפה. הרגשתי שכל עולמי חרב עליי. הם ביקשו שאגיד משהו, אבל לא הצלחתי. לא ידעתי מה להגיד, פשוט המשכתי לשתוק. אחרי כמה דקות נכנסתי לחדר, ארזתי את כל מה שאני יכול ועזבתי את העיר".
מלבד הצורך לעזוב את המשפחה, הגיוס למשטרה גרם לביטול האירוסין של אחמד. "היא אישה משכילה ובאופן אישי לא היה אכפת לה שאני במשטרה, היא אפילו תמכה בזה. אבל אבא שלה הטיל וטו. כששמעתי שהיא התחתנה עם גבר אחר, שם נשברתי באמת".
"עברתי לדירת מסתור בעקבות איומים קונקרטיים על חיי. אני ישן עם עין פתוחה מפחד שיעשו לי משהו. לצערי יש מחיר ששוטרים ערבים משלמים"
האיומים על אחמד המשיכו גם לאחר שעזב את העיר שבה נולד וגדל, וכיום הוא גר בדירת מסתור שרק מעטים יודעים על מיקומה. "עברתי לדירה הזו בעקבות איומים קונקרטיים שקיבלתי על חיי. אני ישן עם עין פתוחה מפחד שמישהו יעשה לי משהו. לא מעט אנשים במשפחה לא אוהבים את זה שהתגייסתי למשטרה, ובפרט לא אנשים בולטים אצלנו בעיר".
בקרב חבריו ליחידה אין הרבה שמכירים את סיפור חייו או יודעים איפה הוא גר. "רק המפקד האישי שלי יודע על כל מה שקרה, והוא מנסה לעזור כמה שהוא יכול. זה הרבה יותר גדול ממנו, ומהמשטרה. לצערי יש מחיר ששוטרים ערבים משלמים", אמר.
"אם אתה לא ערבי לא תוכל להבין את המשמעות של גיוס למשטרה. עצם העובדה שהתגייסתי היא סוג של הכרזת מלחמה מול המשפחה ובכלל בעיר", סיפר אחמד. "החברה הערבית לא מאמינה במשטרת ישראל. באחת הפעמים שעצרתי בחור ערבי הוא אמר לי משפט שאני זוכר עד היום 'לכם השוטרים לא אכפת לכם מהערבים, מבחינתכם שנהרוג אחד את השני'.
"כששמעתי את זה עברה בי צמרמורת", הודה. "מצד אחד אני יכול להבין אותו, שנים משטרת ישראל והפוליטיקאים הזניחו את הרחוב הערבי. מצד שני, אני התגייסתי כדי להנגיש את המשטרה לאזרח הערבי. רק שאף אחד לא מדבר על המחיר שמשלם השוטר הערבי במדינה הזאת".
5 צפייה בגלריה
מעצר משטרתי, ארכיון. "פעם כשעצרתי בחור ערבי הוא אמר לי 'אתם השוטרים לא אכפת לכם ממנו הערבים, מבחינתכם שנהרוג אחד את השני'"
(צילום: דוברות המשטרה )
האיומים על חייו נמשכים כל הזמן, גם בפעילות המבצעית וגם בשעות הפנאי. "לפני כמה ימים עצרתי לבדיקה שגרתית אדם שהתפרע בכביש, וגיליתי שמדובר בתושב העיר שאני מכיר היכרות שטחית. הוא התחיל לצחוק לי בפנים ואמר 'אתה לא מתבייש? תראה איזו בושה אתה עושה לך ולמשפחה. תשמור על עצמך, ימיך ספורים. אין מישהו שלא יודע איפה אתה נמצא'.
"באחת הפעמים שהייתי 'על אזרחי' והלכתי לעשות כמה סידורים נתקלתי ברחוב בבחורים שזיהו אותי. הם התקרבו אליי והתחילו לקלל אותי, להשפיל אותי ואחד מהם ירק עליי. הייתי רגע מלשלוף את הנשק האישי. חזרתי לאוטו ונסעתי הביתה כאילו אני באירוע מבצעי. הסתכלתי לראות שהם לא עוקבים אחריי. לא יודע איך עברתי את הנסיעה הזאת בשלום".
הקשיים בעקבות השירות במשטרה עוררו אצלו מחשבות על עזיבה, אך לטענתו זה לא הדבר הנכון. "עצם העובדה שאני לובש מדים זה כמו אפוד מגן עבורי. כל עוד אני שוטר, אני בספק אם מישהו יוכל לעשות לי משהו, מהסיבה הפשוטה שאולי ברגע שרואים אותך על מדים אתה מסומן, אבל הם גם החסינות שלך, הם מפחדים מהמדים שלך. אם יירצח במדינה שוטר ערבי יהיה בלגן. האם זה יכול לקרות? בהחלט".
"אם יירצח במדינה שוטר ערבי יהיה בלגן. האם זה יכול לקרות? בהחלט. כרגע המדים נותנים לי ביטחון, אבל אני מאוד מפחד מהרגע שאעזוב את המשטרה ואהיה אזרח"
"מעולם לא חשבתי שיש שנאה ותיעוב כל-כך גדול כלפי המשטרה, ובפרט כלפי שוטר ערבי. בקרב המוסלמים השנאה הרבה יותר גדולה, מבחינתם ערבי מוסלמי שהתגייס למשטרה הוא בוגד", אמר אחמד. "כרגע המדים נותנים לי איזשהו ביטחון. האם הביטחון הזה יימשך? אני לא יודע. אני מאוד מפחד מהרגע שבו אעזוב את המשטרה ואהיה אזרח".
"אני מפחד היום להסתובב ברחובות"
האיומים והרדיפה ברחוב הערבי לא עוזבים את השוטר הערבי גם כשהוא פושט את המדים. ג'ורג', חוקר לשעבר באחת התחנות הכי בוערות במדינה, מתחרט על היום שבו עלה על מדים. "אם יחזירו אותי אחורה בזמן, במיליון אחוז לא הייתי מתגייס למשטרה. לא מתקרב להיות שוטר, חבל על הזמן. קרוב לשני עשורים מהחיים שלי בזבזתי".
"החלטתי להתגייס למשטרה כי חיפשתי את הצדק. חשבתי, לצערי, שאני אמצא אותו רק במשטרה כי ראיתי הרבה עבריינים", סיפר ג'ורג'. "הייתי שוטר מצטיין. עבדתי כחוקר במחלק פשעים והייתי חוזר הביתה ב-22:00 ושעתיים אחר כך כבר היו מוציאים אותי מהמיטה כי היה מעצר של חשודים ורק אני יכול להגיע לחקר האמת".
ברחוב הערבי באותו הזמן חלקו לג'ורג' כבוד מלכים. "כשהתגייסתי פחדו ממני. הייתי חוקר, לא סתם שוטר, והיו מכבדים אותי נטו מתוך פחד. הייתי מסתובב בלי נשק ובכל פעם הציעו לי קפה. הם נותנים את הכבוד, אבל ביני לבין עצמי אני יודע שהם לא נותנים כבוד כי אהבו או כיבדו אותי, ממש לא. הם פחדו, כי לחוקר יש כוח בידיים".
"אחרי שאתה יוצא לפנסיה או פורש אתה רואה את הפרצוף האמיתי של כל מי שעשה הצגה שהוא אוהב ומכבד אותך. אתה תראה את השנאה בתוכו", הוסיף. "כשירדתי מהתפקיד, הם הסתכלו עליי בתור בוגד, לא פחות. אם רק הייתה להם אפשרות, היו רוצחים אותי".
"כשעזבתי את התפקיד הסתכלו עליי כבוגד. היום אני מפחד להסתובב לבד ברחובות. אחרי לא מעט שנים אני מרגיש פשוט לבד, אין לי גב"
למרות שעברו שנים רבות מאז שפרש מהמשטרה, ג'ורג' עדיין חושש לחייו. "היום אני מפחד להסתובב ברחובות. כשאני חייב להגיע למקומות מסוימים אני מחנה את הרכב ומגיע מאחור, איפה שיש נקודות משטרה קבועות. אחרי לא מעט שנים אני מרגיש פשוט לבד, אין לי גב".
תחושת הבדידות התחזקה עוד יותר אחרי שלפני כמה שנים הותקף ברחוב – והמשטרה סגרה את התיק. "ב-2018 עברתי באחד הרחובות הראשיים ובחור אחד זיהה אותי ברכב, ירק לעברי והתחיל לצעוק ברחוב 'תראו את החוקר הזה, הוא הכניס אתכם לכלא'. הלכתי והגשתי נגדו תלונה, אבל סגרו אותה והחשוד לא זומן לחקירה".
לג'ורג' יש את כל הפרטים אודות החשוד, ראיות למקרה ואפילו עדים. גם שיחות עם קצינים במשטרה שהכיר משירותו ארוך השנים לא סייעו לקידום הטיפול בתיק. "למרות שדיברתי עם קצין אח"מ, ודיברתי עם כל הקצינים שאני מכיר וסיפרתי להם מה היה והם הבטיחו לי שהם על זה, בסופו של דבר התיק נסגר מחוסר ראיות".
"שילמתי מחיר כבד על השירות במשטרה. עד היום לא מכבדים אותי, מקללים ומזהירים אחד את השני 'תיזהר, זה היה שוטר'"
"אני שילמתי מחיר כבד על השירות במשטרה בחיים שלי, ובגורל של הילדים שלי ושל אשתי. שילמתי את החשבונית הכבדה ביותר בעולם על מה שעשיתי", סיפר. "אני עד היום רואה אנשים מתלחששים ביניהם 'זה היה חוקר במשטרה במחלק פשעים'. הם לא מכבדים אותי, מקללים אותי, אומרים אחד לשני 'תיזהר, זה היה שוטר'. אני בן אדם בלי חברים, מאז שפרשתי אני בבית, עושה קניות, מבקר את המשפחה וזהו".
את המחיר הכבד ביותר, סיפר ג'ורג', משלמים בני משפחתו. "אני מרחם היום רק על הילדים שלי, שנותרו בלי חברים. תמיד יסתכלו עליהם בתור הילדים של השוטר. לפני שאשתי התחתנה איתי היו לה חיים מאוד טובים, ואחרי שהתגייסתי התחילו לא מעט בעיות. החברות התחילו להתרחק ממנה וכיום היא בלי חברות בכלל. היא שילמה מחיר מאוד גדול ועד היום היא מצטערת שלא עזבה בזמנו".
לאחרונה גילה ג'ורג' שבנו רוצה להתגייס למשטרה והביע התנגדות חריפה לכך. "הבן שלי כל הזמן מנדנד לי שהוא רוצה להתגייס למשטרה, ואפילו שלחו לי מהמטה הארצי ברכה על שהבן שלי הולך להתגייס. אמרתי לו 'תשמע, ביום שאתה מתגייס למשטרה אתה לא הבן שלי'. מבחינתי הוא לא הבן שלי, ואני בז לו.
"הבן שלי מנדנד לי שהוא רוצה להתגייס למשטרה. אמרתי לו 'ביום שאתה מתגייס למשטרה אתה לא הבן שלי'. אני בז לו"
"אני יכול לעמוד ולצעוק לכל בן אדם שלא יתגייס, שישאל על המחיר שאני שילמתי. בחור ערבי שמתגייס למשטרה יהרוס את החיים של הילדים שלו. אם יש לו בנות במשפחה – שישים עליהן איקס, אף מכובד לא יבקש את ידן כי הוא בוגד בעיני העם. בן אדם מכובד לא ירצה איתו קשר ולא ייתן לו להתחתן עם הבנות שלו".
"כל אחד שלובש מדים – המדים נותנים לו כבוד", סיכם ג'ורג'. "אחרי שהוא מוריד את המדים – חבל על הזמן, שאלוהים יעזור לו".
"החלטתי לשמור על המשפחה ולעזוב את המשטרה"
פואד, בן 25 מיישוב באזור חיפה, פרש מהמשטרה לפני פחות משנה כי לא עמד בלחצי המשפחה. "ידעתי שלא אוהבים את המשטרה ברחוב הערבי, אין ערבי שלא חווה חוויה כזאת או אחרת עם שוטר", סיפר.
"רמת הפשיעה ביישוב די גבוהה, האבטלה חוגגת ומה לא. המושג תוהו ובוהו יכול לתאר את המצב הכי טוב. בכל יום יש אירוע ירי כזה או אחר. ירי בחתונות, ירי וחיסול חשבונות, דקירות זה כבר ישן", סיפר פואד. "כשאתה גדל לתוך החיים האלה יש לך שתי אופציות – להצטרף לזרם או ללכת נגדו. אני בחרתי בדרך הישרה".
5 צפייה בגלריה
פעילות משטרתית ביישובים ערבים באזור חיפה, ארכיון. "הרגשתי שאני תורם המון והייתה לי מוטיבציה גדולה"
(צילום: דוברות המשטרה)
בהתחלה, השירות במשטרה היה טוב ומשמעותי עבור פואד. "השירות היה מספק מאוד, הרגשתי שאני תורם המון והייתה לי מוטיבציה גדולה. שלוש שנים שהיו מלאות בשעות על גבי שעות. עבדתי לילות כימים במקום מרוחק מהבית, המפגשים עם המשפחה הלכו והתרחקו יותר ויותר – הכל למען ההצלחה בתפקיד. במשך תקופה ארוכה אף אחד לא ידע בדיוק איפה אני עובד".
הכל השתנה ברגע שפואד הוצב לתגבר תחנת משטרה שקרובה ליישוב. "באחת המשמרות עיכבתי חבורה של גברים, פעולה שגרתית. הבנתי פתאום שמדובר בתושבים מהיישוב שלי. הם היו בהלם והתחילו לדבר ביניהם כאילו נחת עליהם משהו מהשמיים. דיברתי איתם בעברית, כדי שהשוטר שהיה איתי יבין את כל השיחה".
"ברגע שביקשתי בעברית תעודת זהות הם פשוט התהפכו עליי ואמרו 'אל תשכח מאיפה אתה, מה אתה מדבר איתנו בעברית? באיזה סרט אתה חי? אתה יודע, אף אחד לא נשאר עם המדים כל הזמן'. אחד מהגברים אמר לי 'אתה בושה ליישוב, איכס עליך, פדיחה'. אני בסך הכל ביקשתי לקבל תעודת זהות אחרי שאמרתי להם במה הם חשודים".
"ברגע שביקשתי בעברית תעודת זהות פשוט התהפכו עליי. אמרו לי 'אף אחד לא נשאר עם המדים כל הזמן'"
אותם תושבים נעצרו לאחר שתקפו את פואד. "הובהלתי לבית החולים ובנס, רק בזכות החבר שלי לצוות, לא קיבלתי בקבוק אלכוהול לפרצוף. זה היה עניין של שניות. השוטר שהיה איתי ראה את אחד הגברים משנה את זווית האחיזה של הבקבוק אז הוא דחף אותי לרצפה. לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הבקבוק היה פוגע בי".
מאותו הרגע פואד מעיד שהחיים שלו ושל משפחתו השתנו. "פתאום התחילו להסתכל על אמא שלי בצורה שונה, גם על אחותי שהייתה בזמנו בתיכון. חברות של אחותי התרחקו ממנה בלי להגיד לה למה. חברות של אמא שלי התחילו לשאול במה אני עובד".
"אתה מרגיש איזו תחושה לא טובה באוויר", סיפר. "כשהייתי מגיע למכולת השכונתית אנשים היו עוצרים באמצע שיחה, מוכרים הפסיקו להגיד לי שלום. רק בדיעבד, אחרי תקופה קצרה, הבנתי שהשם שלי ושל משפחתי מושמץ. אף אחד לא רצה לדבר איתנו, וכל זה כי רצה שמועה 'פואד שוטר'. אנשים פחדו להתקרב אליי".
זמן קצר לאחר שנודע לתושבי היישוב שפואד משרת במשטרה, אימו פוטרה מעבודתה בניקיון. "הבנתי שהיא פוטרה בגלל שהקבלן קיבל כל מיני איומים. זה הידרדר והגיע למצב שאמא שלי ואחותי קיבלו שיחות ואיומים. היו מחייגים אליהן ממספרים חסומים עד שהן התייאשו והחליפו מספרי טלפון, אבל גם למספרים החדשים הם הגיעו".
"אחרי תקופה של גיהינום, ובעקבות רצון של אחותי ואמא שלי לנתק קשר, החלטתי לשמור על המשפחה ועזבתי את המשטרה. מקווה לשים את התקופה הזאת מאחוריי ולהחזיר את השפיות והשקט"
"רציתי לחשוב שזה לא קשור לעבודה שלי כשוטר, אבל בפועל זה כן. זה לא צירוף מקרים מוזר שמאז שפגשתי את אותה חבורה חיי משפחתי השתנו מקצה לקצה. אחרי תקופה של גיהינום, ובעקבות הרצון של אחותי ואמא שלי לנתק איתי קשר, החלטתי לשמור על המשפחה ועזבתי את המשטרה".
לפי פואד, לא היה טעם לפנות לממונים עליו במשטרה כי אין להם איך לסייע בשיפור המצב. "הם ילכו לקבלן של אמא שלי ויגידו לו תחזיר אותה לעבודה? או ידברו עם חברות של אחותי ויגידו להן לחזור לדבר איתה? ברור שלא. יש דברים שלא ניתן לטפל בהם".
אבל גם אחרי שעזב את המשטרה, פואד ומשפחתו עדיין מרגישים את העוינות. "למרות שעזבתי המשפחה עדיין מרגישה את התיעוב ברחוב. קוראים לאמא שלי 'אום אל-בוליס' (אמא של השוטר – א"ק), עד היום קוראים לי שוטר ברחוב. האם זה כיף? לא, האם זה נעים? ממש לא. אני מקווה לשים את התקופה הזאת מאחוריי ולצאת לדרך חדשה ושקטה שתחזיר את השפיות למשפחה שלי. אני זקוק לזה יותר מתמיד, ובעיקר אמא שלי ואחותי".
המשטרה: "רואים בחומרה רבה את הדברים, המקרים מטופלים"
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל רואה בחומרה רבה את הדברים ומצרה על השיח המסית והמפלג כנגד שוטרים שעושים עבודתם נאמנה אוכפים חוק ושומרים על שלום הציבור וביטחונו. נדגיש כי כל ניסיון פגיעה והכפשה של שוטרים על רקע מילוי תפקידם מטופל בהתאם לנסיבות. במשטרת ישראל משרתים כתף אל כתף שוטרים בני כל הדתות למען בטחון אזרחי ישראל.
"מטבע הדברים מקצוע השיטור טומן בחובו סכנות וסיכונים שונים עקב החשיפה לפושעים ועבריינים. לכן הטיפול המערכתי בשוטרים מאוימים מוסדר, מקצועי, מעוגן בנהלים וכולל מעטפת רחבה של סיוע וליווי פיקודי, רווחתי ואבטחתי לפי העניין, כשמקרים נקודתיים אלו מטופלים בהתאם ובמלוא הרגישות. נדגיש באופן שאינו משתמע לשתי פנים: המשאב האנושי הוא המשאב החשוב ביותר בארגון ופיקוד המשטרה פעל וימשיך לפעול כל העת ולדאוג לביטחונם, צורכיהם ורווחתם של כל השוטרים והשוטרות המשרתים בו".
