טאיסיה זמולוצקי סירבה להישאר עוד קורבן אנונימי. במבט ישיר למצלמה, היא בחרה להראות את פניה ולהשמיע את קולה, חושפת את המנגנון האכזרי שבו כל נערה צעירה שנקלעה לסביבתו של אייל גולן הפכה למטרה מינית חשופה. היא הזכירה לכולנו שמאחורי המילה "קורבנות" עומדות נשים אמיתיות, ישראליות צעירות, שמישהו החליט שניתן לרמוס את חייהן.
זו לא הפתעה. מאז פרשת "משחקי חברה" ב-2013, הכל היה גלוי - כיצד אביו של גולן, דני ביטון, חיפש במכוון נערות ממסגרות רווחה, הורשע בעבירות מין חמורות, ובנו היה שותף למנגנון הפגיעה. ובכל זאת, הציבור הישראלי בחר להמשיך כרגיל: כל כמה שנים נחשפת עדות נוספת, הציבור מזדעזע לרגע, ואז כאילו כלום - האולמות חוזרים להתמלא והתקשורת ממשיכה לדווח בהתלהבות על חייו האישיים של "מלך הים התיכון".
שנת 2024 הייתה שנה שבה נשים החליטו לדבר. שלוש עדויות בפנים גלויות הראו את כוחה של חשיפה ציבורית. על במת האו"ם, עמית סוסנה עמדה מול העולם כולו וסיפרה את סיפור האלימות המינית בשבי חמאס, כדי להציל את אחיותיה שעדיין בשבי. בצרפת, התייצבה מול המצלמות ג'יזל פליקו וחשפה איך בעלה, האדם שהיה אמור להגן עליה, סימם אותה במשך שנים והזמין גברים לאנוס אותה כשהיא מחוסרת הכרה. בישראל, טאיסיה הסתכלה למצלמה והכריזה: "אני לא זו שצריכה להיות בעלת האשמה שעשו לי את הדבר הזה".
עוד חלון לשמיעת קולן של נשים רבות
שלוש הנשים האמיצות האלה בחרו להיחשף ולדבר בשמן ולהפוך את האסון האישי שלהן לחלק במאבק ציבורי חשוב. בשנה בה נשים מסרבות להתבייש במה שעשו להן, נפתח עוד חלון לשמיעת קולן של נשים רבות ברחבי העולם ועוד תיקון עבור נפגעות רבות.
בחשיפתה השבוע, סיפרה טאיסיה על המנגנון האכזרי במיוחד בסביבותו של גולן, כיצד הפוגעים זיהו וניצלו את המוחלשות ביותר בחברה. נערות ממסגרות הרווחה נבחרו כמטרה מדויקת; הגברים שפגעו בהן ידעו שאפשר לנצל אותן בקלות, מתוך הבנה עמוקה שהמערכת לא תגן עליהן. סגירת התיק נגד גולן מחוסר ראיות רק אישרה את המסר - המערכת נטשה את הצעירות האלה מזמן, וגם הפעם לא תגן עליהן.
וכשגולן ממשיך בחייו כאילו כלום, הכישלון הוא של החברה כולה - מנהלי תחנות הרדיו שמשמיעים את שיריו, עורכי התוכניות שמזמינים אותו לראיונות והקהל שממלא את ההופעות. כולם שותפים לטשטוש הגבול בין בידור לפגיעה שיטתית. בכל יום שעובר ואנחנו לא פועלים, עוד נערות נפגעות. הבושה, שאמורה להיות נחלת הפוגעים, מושלכת על הקורבנות.
הבוקר, כשפסטיבל הנשים באילת ביטל את הופעתו של גולן, הייתה זו תזכורת דרמטית שאפשר לפעול אחרת. החברה הישראלית ניצבת כעת בנקודת מפנה מוסרית - להפסיק להעניק במה לאנשים שמנרמלים פגיעה, להפסיק למחוק את קולן של הנשים, ולהוקיע סופית את מי שפוגע בנשים. כל עוד נמשכת הלגיטימציה הציבורית לתרבות הפגיעה, הפוגע הבא כבר מחכה. והפעם לא תישמע הטענה של חוסר ידיעה - כי כולם יודעים, וכולם שותקים.
עו"ד ניצן כהנא היא מומחית לקידום מדיניות חברתית
