הכנסת אומנם נמצאת בעיצומה של פגרה ארוכה, עד אחרי חג תשרי, אולם היא לא נותנת לראש הממשלה בנימין נתניהו רגע של שקט פוליטי. רק ביממה האחרונה הוא מצא עצמו בעימותים חריפים עם שניים מהשרים הבכירים בממשלתו - שר הביטחון יואב גלנט שכינה את סיסמתו בדיון סגור "קשקושים", והשר לביטחון לאומי שלא בפעם הראשונה לא סר למרותו, עלה להר הבית ועודד מתפללים שהשתחוו במקום בניגוד לסטטוס קוו.
נראה שגם הפגרה כאמור לא נותנת מנוח לראש הממשלה, שנע בין ניהול מלחמה ודריכות למתקפה איראנית, אולי משולבת עם חיזבאללה, לבין משבר גיוס וחוק הרבנים. במקביל לכל אלה, הוא ושריו גם נקלעים לעימותים פומביים, אישיים ולעיתים מכוערים. ynet עושה סדר ב"מפת העימותים":
הכנסת
חלק מהעימותים אמנם נוגעים לפעילות הכנסת והחקיקה בה, וככל שהיא בפגרה, עצימותם פוחתת, אולם נושאים אחרים עדיין מצויים בליבת המחלוקת - ובהם חוק הגיוס וחוק הרבנים שחשוב במיוחד ליו"ר ש"ס אריה דרעי. לא כל הנושאים הם כאלה שיכולים להזיק באופן דרמטי לתפקודה של הממשלה או להביא לפירוקה, אולם הם כן מכניסים למערכות דם רע שבוודאי לא מועיל לעבודתה השוטפת.
הר הבית
זה אולי המשבר הראשון שמלווה את הממשלה, אך הוא גם הצפוי ביותר. בשעה שנתניהו נחוש לשמור על הסטטוס קוו השר לביטחון לאומי בממשלתו, יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר, ממשיך להוביל קו הפוך ואומר כי לא יגביל את חופש הפולחן ולא יפלה לרעה מתפללים יהודים.
בן גביר עצמו נוהג לעלות להר הבית מדי כמה חודשים, גם הבוקר, ובכל פעם מתעורר מחדש עימות עם נתניהו על רקע העלייה להר, ובמקביל גם נפתחת חזית מול המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, שמגנות את הפעולה באופן קבוע.
מדובר בנושא שבן גביר והחרדים חלוקים עליו זה שנים ארוכות, כמו גם נתניהו. במקרה של נתניהו מדובר בחשש מהבערת המזרח התיכון, ואילו במקרה של החרדים, העימות נובע מהוראתם הברורה של מרבית הרבנים, שקובעים כי יש איסור חמור לעלות להר הבית.
קבינט המלחמה
לבן גביר ונתניהו עימות נוסף, שנוגע לסוגיה אחרת לגמרי: דרישתו של השר לשבת בקבינט המלחמה, שם מתקבלות מרבית ההחלטות על אופן ניהול הלחימה בחזיתות השונות. נתניהו מסרב ומתחמק מבן גביר, ובשיא של אותו עימות הודיע יו"ר עוצמה יהודית כי לא יתמוך ביוזמות חקיקה שמקדם דרעי.
העימותים עם גלנט, שיעלו בפיטורים?
חזית מתוקשרת נוספת היא זו של נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. השניים לא רואים עין בעין, בלשון המעטה, עוד מימי המהפכה המשפטית. המשקעים ביניהם רק התעצמו מאז החלה המלחמה. גלנט, נזכיר, היה השר הבכיר הראשון שיצא נגד נתניהו וביקש לעצור את חקיקת המהפכה המשפטית, והתריע מפני סכנות המהפכה המשפטית. הוא פוטר - ואז נתניהו חזר בו, וגלנט נשאר בתפקיד, גם במלחמה המתנהלת כבר קרוב לשנה.
בחודשי המלחמה החלו עימותים בחדרים סגורים סביב אופן ניהול המלחמה ולבסוף - גלנט יצא בהצהרות פומביות נגד מדיניות נתניהו, שלדבריו מסרב לקבל החלטות, גם בנוגע לסוגיית היום שאחרי. שר הביטחון גם יצא נגד עמדת נתניהו בנושא חוק הגיוס, שנחשבת לאחת הרגישות בכל הנוגע להמשך כהונת הממשלה.
היחסים העכורים בין השניים הגיעו עד כדי כך שנתניהו שקל להחליף את גלנט בתפקידו שוב, הפעם בעיצומה של מלחמה. בינתיים, לפחות לפי סביבתו, חזר בו גם הפעם. גורמים בכירים בסביבת נתניהו אמרו אתמול, אחרי שגלנט כינה את הסיסמה של נתניהו "ניצחון מוחלט" "קשקוש" והעביר ביקורת מרומזת על אומץ הלב שלו בחדרים הסגורים, כי "פיטורי גלנט לא עומדים על הפרק. נתניהו מבין שבמלחמה לא מפטרים שר ביטחון".
גלנט לא לבד
גם השר ניר ברקת מנהל מערכה ביקורתית כבר שבועות ארוכים מול נתניהו. ברקת יצא נגדו בגלוי, כמו גם נגד שר הביטחון, על המדיניות הרופסת לתפיסתו של הממשלה, שמפקירה את הצפון ועל עצימות לא גבוהה מספיק בלחימה בעזה. נתניהו מנגד האשים אותו שהוא לא מטפל ביוקר המחיה ובנושאים הנוגעים למשרדו.
יחסים מתוחים לתקופות מסוימות קיימים גם מול השר בצלאל סמוטריץ', כשבסביבת נתניהו האשימו לא מזמן את יו"ר הציונות הדתית כמי שאינו מתרכז בכלכלה, למרות שהוא שר האוצר בעיצומה של מערכה שהיא גם כלכלית, ומתערב בנושאים שלא קשורים אליו. בהזדמנויות שונות ניסו להדביק לסמוטריץ' את הכישלון בטיפול ביוקר המחיה וחוסר היכולת לטפל בו בהתאם להבטחת הבחירות. סמוטריץ' לא נותר חייב - ויצא להתקפה משלו.
דמות בכירה נוספת שהתנהלה עד כה באופן עצמאי בכנסת היא יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין, שהבהיר לא אחת, גם בריאיון עם הח"מ, שיפעל לפי צו מצפונו בנושא חוק הגיוס הנפיץ. אדלשטיין, שמנהל מערכת יחסים מתוחה עם נתניהו עוד מימי הבחירות, לקח את המושכות לידיים, אולם הודיע שלא יתיישר עם הצרכים הקואליציוניים, אלא עם צורכי הצבא. הדבר קומם עליו מאוד את לשכת ראש הממשלה - וגרר מספר שיחות אישיות סביב הנושא.