מעצרים בג'נין וקלנדיה, בשבוע שעבר
המתיחות הביטחונית ביהודה ושומרון חידדה את שאלת ההיתכנות לאינתיפאדה פלסטינית שלישית. מרבית הפרשנים נזהרים מלקבוע מסמרות בעניין וסבורים שאנו עדיין לא נמצאים בנקודת האל-חזור טרם הפיצוץ הגדול, אבל המושג "אינתיפאדה" עלול להוליך שולל מאחר שהקונוטציה הראשונית שלו מכוונת לאירועי התפרצות המוניים נוסח דצמבר 1987 וספטמבר-אוקטובר 2000.
אלה היו גלגולים מאוחרים של התפרצויות היסטוריות קודמות נוסח אירועי תרפ"א (1921) ותרפ"ט (1929), שבהם הותקפו יהודים בעימותים קהילתיים על בסיס לאומי טרום הקמת המדינה. המשותף לכל ארבע ה"אינתיפאדות" נעוץ בשני רכיבים חשובים. הראשון הוא הרכיב האלים. השני: היותן מהלכים אקטיביסטיים שיזם הצד הפלסטיני במטרה לשנות את פני המציאות ביחסי יהודים וערבים. שאלת גודלה ועממיותה של ההתפרצות היא משנית ולמעשה השתנתה לאורך השנים.
כך, האינתיפאדה הראשונה החלה כמפגן כוח עממי והפכה עד מהרה למכלול של תופעות טרור (אבנים, סכינים, חטיפות וגם פיגועים כגון קו 405) שהובילו הארגונים הפלסטיניים. באינתיפאדה השנייה הדבר בלט עוד יותר מאחר שהמהומות שפרצו בעקבות עליית אריאל שרון להר הבית הפכו מהר מאוד לטרור מתאבדים בערי ישראל שאותו הובילו תנועות האופוזיציה האיסלאמיות, אבל גם גורמי פת"ח המזוהים עם הרשות הפלסטינית.
נקודת הפתיחה הבולטת של המציאות הביטחונית הנוכחית הייתה במאי 2021, על רקע המתיחות בירושלים סביב שכונת שיח ג'ראח שהובילה למבצע "שומר החומות" ולמהומות קשות בתוך הקו הירוק. הציפייה בישראל לאירוע גדול של התפרצות עממית בצד הפלסטיני כביטוי אולטימטיבי של "אינתיפאדה" מחמיץ את העיקר, והוא שלפנינו אקטיביזם פוליטי פלסטיני המבקש לערער את המציאות שהתפתחה ביהודה ושומרון וביחסי ישראל עם הפלסטינים שם.
המציאות הזו מתאפיינת בשיתוף פעולה בין יריבים, שבמסגרתו - תחת ההבנה שלא ניתן לקדם משא ומתן מדיני – הם נאבקים בסטטוס-קוו שהתבסס בשטח (הניסיון של ישראל והרשות לדחוק פוליטית את האופוזיציה האיסלאמית תוך הבטחת רווחה כלכלית לפלסטינים). הטרור והאלימות כלפי ישראל, לצד תופעות של אלימות פנימית ואנרכיה, חותרים בשנה האחרונה לשינוי המציאות הזו. חולשת הרשות זועקת לשמים ולפרקים נראה שהיא מתמסרת לכוחות השינוי בחוסר המעש הביטחוני שלה.
החלטתה לחדש את ההידיינות על פיוס עם חמאס משקפת נסיגה פוטנציאלית ביחס למאבק המשותף עם ישראל בכוחות האיסלאמיים. למעשה, הרשות משמרת כיום רק אחריות לניהול החיים האזרחיים ביהודה ושומרון ומתקרבת למצב של דיס-פונקציה ביחס לאינטרס הישראלי בשימור היציבות בשטח. הביטוי המעשי לכך הוא הנוכחות הפיזית העמוקה של צה"ל ושב"כ בשומרון לסיכול הטרור. מבחינה זו, גם אם אנו לא חווים התפרצות של אינתיפאדה עממית רחבה, בפועל מתקיימת התנערות של חלקים מהחברה הפלסטינית והמערכת הפוליטית שלה מהסטטוס-קוו. "התנערות" זה גם התרגום העברי הלשוני למונח אינתיפאדה.
ד"ר דורון מצאהאינתיפאדה של 2022 לא מתאפיינת כקודמותיה בפרץ מרוכז של אלימות עממית ומוסדית, אלא כתופעה מתמשכת וכרונית של קריאת תיגר על הסדר הקיים. זו למעשה אינתיפאדה במודל חדש מבחינת המאפיינים שלה: התמשכות, אורך הזמן, דמותם של ייצרני הטרור שאינם מזוהים ארגונית, ומיקוד גיאוגרפי בפריפריה של השומרון. במקביל זהו מודל ישן מבחינת ההיגיון המדריך אותה: שינוי הסדר הקיים וערעור על הסטטוס קוו שממנו נהנתה ישראל בשנים האחרונות.
החדשות הרעות הן שהאינתיפאדה הזו בלבושה החדש פוגשת את המערכת הפלסטינית בשיא חולשתה כאשר היא קרבה ליום שאחרי אבו מאזן, ובמציאות שבה ישראל מתעקשת להמשיך ולשים את הז'יטונים שלה על הסוס (הרשות הפלסטינית) שמתקשה מאד לספק את הסחורה.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, מרצה במכללת אחוה וחוקר בכיר במחלקת המחקר של "הביטחוניסטים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
