מערכת הבחירות בארה"ב מתקיימת ב-50 מדינות ובוושינגטון הבירה. בכל אחד מהמקומות יש חוקים שונים ורגולציות שונות. בארה"ב אין ועדת בחירות לאומית שמכריזה על זהות המנצח. אז איך בכל זאת ניתן, במהירות ובדייקנות, לקבוע מי ינהיג את העולם החופשי? כאן התקשורת נכנסה לתמונה - והיא עושה זאת עוד משנת 1848, כשסוכנות הידיעות AP הכריזה שזאכרי טיילור ניצח בבחירות.
החוקה האמריקנית קובעת שמי שלמעשה בוחר את הנשיא הוא חבר האלקטורים - גוף מיוחד שמתכנס כדי להצביע על זהות הנשיא אחרי הבחירות. לכל אחת מ-50 מדינות ארה"ב (וכן לוושינגטון הבירה) מוקצה מספר מסוים של אלקטורים, כלומר נציגים בגוף הזה, לפי גודל אוכלוסייתה (למשל לקליפורניה מרובת התושבים 55, ולאלסקה הדלילה רק 3). המועמד שזוכה ברוב הקולות באותה מדינה – גורף את כל האלקטורים שלה. מכיוון שבסך הכול יש 538 אלקטורים, מי שמשיג 270 (כלומר יותר ממחצית) – מנצח.
CNN מכריזה על ניצחון ביידן
(צילום: CNN)
המדינות ימסרו את התוצאות הסופיות רשמית רק לקראת כינוס האלקטורים בחודש הבא. בוואקום המשונה שיצרה המערכת הפדרלית - והחמיר במאה ה-19, בעקבות ספירה איטית של הקולות - כלי התקשורת לקחו על עצמם את איסוף ושקלול הקולות מוועדות הבחירות בכל אחת ממדינות ארה"ב - ולאחר מכן את ההכרזה על המנצח בהתבסס על הספירה הזאת.
אנשים רבים מופתעים בימים האחרונים, כולל הנשיא דונלד טראמפ, מהעובדה שרשתות הטלוויזיה הן אלה שהכריזו על הנשיא למרות שלא פורסמו תוצאות רשמיות. אחרי ש-AP ורשתות טלוויזיה גדולות בארה"ב הכריזו על ניצחונו של ג'ו ביידן טראמפ תהה בטוויטר: ממתי התקשורת מכריזה מי נהיה הנשיא הבא? כאמור מדובר בנוהל שהחל במאה ה-19.
הציפייה שהבחירות בארה"ב יתקיימו באותו יום - ובערב כבר יתפרסמו התוצאות - חדשה יחסית. בראשית ההיסטוריה האמריקנית הבחירות התפרשו על פני ימים רבים, ולא כל המדינות הצביעו באותו יום. זהות המנצח בכל מדינה הועברה בטלגרף - והיה חשש שתוצאות במדינה אחת ישפיעו על מדינה אחרת - מה שהוביל להחלטה לקבוע יום בחירות אחיד. כך מספר דיוויד גרינברג, פרופסור להיסטוריה ותקשורת מאוניברסיטת רטגרס.
הכרזת האלקטורים - רק בדצמבר
לפני הבחירות לנשיאות כל מדינה בוחרת את הנציגים שלה בחבר האלקטורים - מספר שמבוסס על גודל האוכלוסייה בכל מדינה ובמספר הנציגים שלה בקונגרס. מצופה מהם להצביע למועמד שקיבל הכי הרבה קולות במדינה שלהם. ההצבעה הזאת לא מתקיימת לפני 14 בדצמבר. האלקטורים חייבים למסור את התוצאות שלהם עד יום רביעי הרביעי של חודש דצמבר, שהשנה יהיה ב-23 בחודש. תוצאות האלקטורים נשלחות לאחר מכן לקונגרס החדש, שאמור להכריז על התוצאות בדיון משותף שיתקיים ב-6 בינואר. שבועיים לאחר מכן יתקיים טקס ההשבעה של הנשיא הנבחר.
תפקיד התקשורת במערכת הבחירות התפתח בעיקר מכיוון שהאמריקנים לא רוצים להמתין לתוצאות עד אמצע דצמבר. ריק אדמונדס, פרשן לתקשורת עסקית, מסביר שבהיעדר ועדת בחירות מרכזית, אף אחד – חוץ מכלי התקשורת – לא מוכן לשאת באחריות של שקלול הקולות. בארה"ב אין אף גוף פדרלי שמסכם את התוצאות בשביל הציבור, ואלמלא התקשורת הייתה לוקחת זאת על עצמה - היה על כולנו להמתין יותר מחודש. נציבות הבחירות הפדרלית אמנם מפקחת על הבחירות, אך לא משקללת את הקולות.
כלי התקשורת הגדולים מעסיקים מומחים ואנשי סטטיסטיקה האוספים את תוצאות האמת מהמדינות השונות, ועל סמך הנתונים האלה הם מדווחים מי ניצח. השנה – בשל אופייה הסבוך של ההצבעה שכלל הרבה קולות מהדואר, שגרמו לעיכוב בספירה, והרבה מדינות שבהן הקרב בין טראמפ לביידן צמוד ביותר – נראה שכלי התקשורת זהירים במיוחד. AP והרשתות הגדולות הכריזו על ניצחונו של ביידן רק בשבת, ארבעה ימים אחרי הבחירות.
התפקיד של AP באיסוף קולות הבוחרים וניתוח המידע התחיל עוד לפני מלחמת האזרחים האמריקנית. רשתות הטלוויזיה בארה"ב החלו לנתח את התוצאות במירוץ של 1960 בין ריצ'רד ניקסון לג'ון קנדי. הן בחנו את הנתונים והכריזו על מנצח בכל מדינה בנפרד. בעקבות מגפת הקורונה המלאכה השנה הייתה מורכבת יותר.
AP מעסיקה במערכת הבחירות פרילנסרים מ-50 מדינות, שאוספים את הנתונים מהפקידים בוועדות הבחירות המחוזיות ומפקידים מקומיים אחרים. עיתונאים אחרים של סוכנות הידיעות אוספים את הנתונים מאתרים של המדינות או המחוזות. אנשי מקצוע ועורכים ב-Decision Desk של AP (דסק המומחים שמשקלל את הנתונים ומחליט מתי הפער מספיק כדי להכריז על מנצח במדינה מסוימת) בוחנים את ספירת הקולות - ומשקללים את הספירה עם סטטיסטיקות שונות, בין השאר נתונים דמוגרפים והיסטוריית הצבעה.
"היתרון שהתקשורת החופשית עושה את זה, זה שהיא חופשית ועצמאית, לפחות בתיאוריה", אומר אלכס קייסר, מומחה לזכויות הצבעה מאוניברסיטת הרווארד. "אבל אין לזה מעמד רשמי - ולכן הקביעות של התקשורת אינן מחייבות איש. כרגע זה יוצר בלבול". לפי שעה לא נראה שגופים אחרים מתכוונים לקחת על עצמם את הליך שקלול הקולות.
ומה אם התקשורת טועה?
בעבר היו טעויות בהכרזות של התקשורת. ב-1948 ה"שיקגו דיילי טריביון" הכריז בשער העיתון ש"דיואי ניצח את טרומן", כשהנתונים הראשוניים הראו שנראה שהמועמד הרפובליקני מוביל על הנשיא הדמוקרטי. לאחר מכן התמונה השתנתה וטרומן – בניגוד לתחזיות בסקרים – זכה בנשיאות.
בשנת 2000 רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב ו-AP הכריזו על ניצחון של אל גור הדמוקרטי בפלורידה, בעיקר על סמך מדגמים מהקלפיות. כשהקולות נספרו הרשתות וסוכנות הידיעות חזרו בהן. הן הכריזו על ניצחון של ג'ורג' בוש בפלורידה – ולאחר מכן שוב חזרו בהן. AP לא הכריזה על מנצח, ואמרה שהקרב צמוד מדי. יותר מחודש לאחר מכן, ברוב של 5 מול 4 שופטים בבית המשפט העליון, הופסקה הספירה החוזרת בפלורידה ובוש נבחר לנשיא בפער זעום של 537 קולות במדינה.
צעדים משפטיים
קמפיין טראמפ הודיע על צעדים משפטיים בחלק ממדינות המפתח, בעקבות טענות להונאה וזיופי קולות לטובת ביידן והדמוקרטים. ביום שני התובע הכללי וויליאם בר אישר לתובעים פדרליים ברחבי ארה"ב לחקור "טענות מוצקות" לאי סדרים בהצבעה – בהנחה שאכן היו כאלה – לפני שחבר האלקטורים יאשר את תוצאות הבחירות. בר, כמו שאר הרפובליקנים, לא הציג הוכחות לטענותיו. סאלי באזבי, עורכת בכירה ב-AP, אומרת שה-Decision Desk לוקח בחשבון את הצעדים המשפטיים שעל הפרק ואת המחלוקות לפני שהוא קובע שניתן להכריז על מנצח במדינה מסוימת.
רודי ג'וליאני, עורך הדין של טראמפ, ערך בשבת מסיבת עיתונאים בפלורידה כדי להתייחס לטענות להונאה וזיופים, ושמע ש-AP ורשתות הטלוויזיה הגדולות הכריזו על ניצחונו של ביידן. הוא אמר שלתקשורת אין סמכות רשמית להחליט מיהו הנשיא הבא של ארה"ב. זה כמובן נכון, אך הפרשן ריק אדמונדס אומר שלהערכתו התקשורת תמשיך להיות זאת שמכריזה על זהות הנשיא הבא. אדמונדס מאמין שכלי התקשורת אמנם יכולים לשפר את השיטות שלהם, אבל לדעתו לפי שעה השיטות שלהן מוכיחות את עצמן.
