"תוכנית Rewards for Justice מציעה בזאת פרס כספי של עד חמישה מיליון דולר עבור מידע על פואד שוכר, הידוע גם בשם חאג' מוחסן", נכתב במודעת ה"מבוקש" של בכיר חיזבאללה, יעד התקיפה הישראלית בלב הדאחייה של ביירות - ש"מילא תפקיד מרכזי בפיגוע במטה חיל הנחתים האמריקני ב-1983 בביירות, שבו נהרגו 241 אנשי צבא אמריקנים ו-128 אחרים נפצעו".
ב-10 בספטמבר 2019 הגדירה מחלקת המדינה האמריקנית את שוכר כ"טרוריסט עולמי", זאת אחרי שארבע שנים קודם לכן הוא הוגדר כך בידי משרד האוצר וכל הנכסים שהיו קשורים אליו או לבני משפחתו נתפסו, "זאת בנוסף על האיסור הכללי של הממשל האמריקני לספק תמיכה חומרית או משאבים לחיזבאללה", כפי שנאמר באחת מההודעות הממשל.
אחרי חיסולו, כנראה ששניים יצטרכו להתחלק בפרס חמשת מיליון הדולר: ראש אמ"ן האלוף אהרון חליוה ומפקד חיל האוויר האלוף תומר בר. וברצינות, אמ"ן הוא זה שידע לאתר את היועץ הצבאי הבכיר של נסראללה במקום שבו הוא היה ובזמן המדויק, כדי שחיל האוויר יוכל להטיל על המקום הזה פצצות.
הקבינט הסמיך את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שר הביטחון יואב גלנט לאשר את התגובה על טבח 12 הילדים במג'דל שמס. שוכר היה אחת המטרות, והראשונה כנראה שאפשר היה לסגור עליה מעגל. בקהילת המודיעין קוראים לזה צירוף של מדפס ומתפס. מדפס - שגרת יום או פעילות המאפשרת לארוב לאדם מסוים במקום שבו סביר להניח שהוא יהיה, ומתפס – היכולת ל"נעוץ" אותו, בכמה מובנים, באותו מקום בזמן מסוים ולוודא שהוא שם.
אחרי שורה ארוכה של דיונים בצה"ל, במל"ל, ובקבינט, ולמרות האסון הכבד בטבח הילדים בגולן, התגובה הישראלית נקבעה להיות חריפה אך מדודה בתחומה, באופן שבו בישראל צופים שתביא אולי לכמה ימי לחימה, אבל לא להידרדרות מלאה למצב של מלחמה כוללת בצפון. בצה"ל, כך אמרו ראשי הצבא לקבינט בישיבתו האחרונה, מעדיפים לפתוח בהתקפה על חיזבאללה - אם לפתוח - בלוח זמנים שמתאים יותר לצבא.
עד עתה החליפו ישראל וחיזבאללה מהלומות קשות בעשרת החודשים האחרונים. ישראל הסתפקה במהלכם בחיסול בכירים בחיזבאללה ואיראנים ובתקיפת מטרות צבאיות, אך לא חיסלה את הנהגת הארגון, לא תקפה מטרות תשתית אזרחיות בלבנון, ונזהרה – זולת חריג שבחריג – לא לתקוף מטרות במרחב ביירות.
בישראל סבורים שחריגה מהקווים הללו עשויה להביא להידרדרות למלחמה כוללת, וניסו לנחש איזו תגובה תהיה חריפה מספיק, אך לא חריפה כדי לחצות את אותו קו מעורפל. בסופו של דבר הוסמכו גלנט ונתניהו להורות על תגובה מתאימה לטבח הילדים.
אחראי בניין הכוח
שוכר היה הקרוב ביותר על הכוונת, בזמן שאחרים – אולי אפילו בכירים יותר – היו קשים יותר לחיסול בעת הזו. האמירה של צה"ל כאילו הותקף האחראי על הירי שהביא למותם של 12 ילדים ובני נוער, שקולה לאמירה של צה"ל כאילו הותקף האחראי על הירי הקטלני של הטיל במלחמת לבנון השנייה על אח"י חנית, אניית הדגל של הצי הישראלי, שלא התגוננה כראוי מפני הטילים שבישראל לא ידעו שיש לחיזבאללה או שזה יפעיל.
מדוע שקולה? משום שבשני המקרים לא היה זה שוכר שנתן את ההוראה אלא היה זה שדאג, כאחראי על ההתעצמות האסטרטגית של הארגון, לכך שהטיל אז, או הרקטה השבוע, יהיו בידי הארגון.
גם הגדרתו של חאג' מוחסן כרמטכ"ל הארגון אינה נכונה, למרות מעמדו הבכיר. "התפלאתי מאוד שהוא לא היה הרבה מטרים מתחת לאדמה אחרי הטבח בגולן", התבטא אדם שהקדיש שנים מחייו למעקב אחרי שוכר ואחרי המערכת שתחת פיקודו.
שוכר הוא סוג של אחראי על בניין הכוח. הוא אחד מהגורמים המרכזיים לתהליך הפיכתו של חיזבאללה מארגון טרור גרילה לצבא מאורגן ומזוין. ישראל פגשה את התהליך הזה באמצעו ב-2006, ובהמשך, ביוזמה האדירה של רמטכ"ל חיזבאללה עימאד מורנייה, ובביצוע שני חברים קרובים - שוכר וחסן לקיס.
אחרי התנקשות ישראל וארצות הברית במורנייה ב-2008, חולקו סמכויותיו בין כמה גורמים, אך נסראללה הפך מאז לרמטכ"ל בפועל, אך לא בתואר, של חיזבאללה. הסמכויות, לצד נסראללה, חולקו בין מוסטפה בדר א-דין, חוסיין מהדווי הנציג האיראני הבכיר באזור, לקיס ושוכר.
במהלך השנים שוכר נותר האחרון מהחבורה הזו. לקיס נהרג בהתנקשות שיוחסה לישראל ב-2013; מוסטפה בדר א-דין שנחשב לאדם לא יציב נתפס מנקודה מסוימת כהפרעה לחיזבאללה ולאיראנים ובגלל שאין תוכנית פנסיה מסודרת בארגון, נרצח בהוראת נסראללה וסולימאני ב-2016; מהדווי נהרג בהפצצה ליד השגרירות האיראנית בדמשק, זו שהביאה לתקיפה האיראנית על ישראל. וכעת שוכר הפך למטרה.
משחק המראות
אחד התפקידים המרכזיים של שוכר, שהטרידו יותר מכל את ישראל, היה ראש פרויקט דיוק הטילים – מאמץ צבאי של חיזבאללה בעשור האחרון. הפרויקט הזה היה אחת הסיבות שבגללן ישראל השיקה את המב"ם - המלחמה בין המלחמות - שדגלה בפגיעה ביכולות מסוימות של חיזבאללה, אבל לא במלחמה כוללת. ממודיעין שהגיע לישראל, ומשורת פעולות שחיזבאללה ביצע נגד ישראל מאז 7 באוקטובר, לא בטוח עד כמה המאמץ הזה הצליח.
בכיר צבאי ישראלי שעוקב במשך שנים אחרי המערך הצבאי של חיזבאללה אמר על שוכר: "זהו איש סודו של נסראללה, והאחראי בניין הכוח של הארגון. אחרי מותו של מוסטפה בדר א-דין הוא תפס חלק מהסמכויות שלו ומעמדו התחזק. הוא נחשב למקורב מאוד לגורמי כוח קודס במשמרות המהפכה, ומותו ייתפס כאבידה גדולה אצל האיראנים. הוא נחשב חכם ושקול, איש צללים שפועל במקצועיות ולאורך תקופות ארוכות".
בתקיפתו ישראל הפתיעה את חיזבאללה, גם בידע לגבי היכן נמצא אדם כה בכיר – "הלוחש לנסראללה", כפי שכינה אותו גורם מודיעין בכיר – וגם בהחלטה לפעול בתוך הדאחייה, דבר שבחיזבאללה כנראה לא העריכו שיקרה, ומכאן שהייתו של שוכר מעל האדמה, גם בזמן כה רגיש שבו צפויה תגובה ישראלית.
בישראל עדיין מעריכים שצפויים אולי כמה ימי לחימה, אבל לא הידרדרות למלחמה כוללת, משהו שגם חיזבאללה וגם הפטרונים מטהרן, לא רוצים.
שאלה אחת היא האם הניתוח הזה, אל מול פעולה ממוקדת אך מכאיבה מאוד, עדיין תקף. האם חיזבאללה לא יחשוב שצריך לצאת למערכה. וגם אם כן - האם התגובה שלו, במשחק המראות, שבו כל צד כל הזמן מנסה להעלות את הרף מספיק כדי להרתיע את הצד השני מלהעלות, אבל לא גבוה מדי כדי שלא תהיה מלחמה, אכן תקרא נכון את ישראל ולא תביא להידרדרות כוללת, אחרי עשרה חודשים שבהם הצליחו הצדדים למנוע אותה.