יממה לאחר הדיווח על הטיל ששיגרה איראן לעבר ספינת המכולות "לורי" שנמצאת בבעלות איש העסקים הישראלי אודי אנג'ל, מספק "ניו יורק טיימס" הצצה למה שהגדיר כ"מלחמת הצללים" בין ישראל לאיראן שמתנהלת בים. בדיווח של רונן ברגמן וכתבים נוספים, מתואר פיצוץ שהחריד החודש את האונייה האיראנית "שאהר א-קורד" בעת שהפליגה כ-80 ק"מ ממערב לישראל. עשן היתמר מאחת ממאות המכולות על האונייה שנשאה כנראה נשק בדרך לסוריה (היעד המקורי – ספרד). בכיר ישראלי טען כי הפעולה הזו הייתה תגובה לתקיפה של האונייה הישראלית הליוס ריי במפרץ עומאן בחודש שעבר.
מאז 2019 תקפו כוחות שייטת 13 של חיל הים לפחות עשר ספינות סוחר איראניות - כך לפי בכיר אמריקני ובכיר ישראלי לשעבר. רוב הספינות האיראניות העבירו נפט ושתיים מהן העבירו נשק. תקיפות הספינות במזרח הים התיכון ובים האדום נעשית כחלק מהמאמץ לצמצם את ההשפעה האיראנית במזרח התיכון.
ב"ניו יורק טיימס" מסבירים כי ההנהגה בישראל מנסה לסכל חזרה אפשרית של ממשל ביידן להסכם גרעין דומה לזה שארה"ב פרשה ממנו ב-2018. גורם רשמי בישראל אמר לעיתון כי המתקפות בים הן חלק מאסטרטגיה רחבה יותר שנועדה להשתמש בכוח כדי לגרום לטהרן להסכים למגבלות נוקשות וממשוכות יותר על תוכנית הגרעין, וכן על תוכנית הטילים הבליסטיים שלה ותמיכתה במיליציות באזור.
עלי ואאז, מנהל תוכנית איראן בארגון מחקר בינלאומי (The International Crisis Group) שמושבו בבריסל אומר כי "זו מלחמה קרה בהיקף מלא עם סכנה להפוך למלחמה רגילה בגלל טעות אחת. אנחנו במעגל הסלמה שעלול לצאת משליטה".
האיראנים שבבעלות איש העסקים רמי אונגר במפרץ עומאן עם כוח קומנדו שנצמד לאונייה באמצעות סירת מנוע.
האיראנים תקפו את הספינה הליוס ריי שבבעלות ישראלית, אונייה שנשאה אלפי כלי רכב גרמנים, עם סירת מרוץ שעליה כוח קומנדו. היא המתינה לאונייה ביציאה ממצרי עומאן, מהמפרץ הפרסי אל תוך הים הערבי ושטה צמוד אליה מאחוריה, בשובל המים שהאונייה יצרה, כדי לחמוק מגילוי בידי מכ"ם. אז הסירה האיצה, נצמדה לאחת מירכתי האונייה, והכוח הצמיד שני מוקשים עם מנגנון השהייה כמטר מעל לפני המים. כעבור 20 דקות התפוצצו המוקשים ופערו שני חורים בדופן הספינה. ספינות נוספות הותקפו באופן דומה בחורף שעבר והמתקפות יוחסו לחות'ים, המורדים הפרו-איראניים מתימן.
איראן הכחישה מעורבות באירוע. אך בהתבטאות מפתיעה, על סף לקיחת אחריות מפורשת, אומר ל"ניו יורק טיימס" חוסיין דלריאן, מומחה בעל שם לענייני צבא, מודיעין ופעולות מיוחדות המזוהה עם משמרות המהפכה, בעקבות התקיפה של הספינה הישראלית אתמול, כי "לא ישראל ואיראן לא רוצות לקחת בפומבי אחריות על ההתקפות מכיוון שדבר זה יהיה מעשה מלחמה עם השלכות צבאיות, אך התקפות נגד ספינות ברמה זו לא יכלו לקרות ללא מדינה מאחוריהן". הוא הוסיף כי "אנחנו במלחמה אבל עם האורות כבויים".
הפעולות המיוחסות לאיראן, כמו לישראל, אינן מיועדות לפי שעה להטביע ספינות אלא לשלוח מסר. סימה שיין, בכירה לשעבר במוסד, אמרה ל"ניו יורק טיימס" כי התקיפות הישראליות "הן אמצעי למנוע מאיראן למכור לסוריה, לקבל תמורה כספית ולהעבירה לחיזבאללה".
לפעולות הישראליות נגד הספינות האיראניות יש שתי מטרות, לפי ההערכה שמובאת בכתבה:
1. למנוע מאיראן לשלוח ציוד ללבנון לפרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה. שתיים מהספינות האיראניות שהותקפו, כך לפי גורמים ששוחחו עם "ניו יורק טיימס", הובילו ציוד כזה עבור חיזבאללה. אחת הספינות נשאה "מערבל פלנטרי" שמשמש לערבוב דלקים לטילים. רכיב חשוב זה נהרס, לפי הדיווחים, בתקיפה ישראלית מהאוויר באוגוסט לפני שנתיים.
2. המטרה הנוספת היא לייבש מקור מימון חשוב לאיראן – הנפט שאותו היא מייצאת תחת משטר הסנקציות.
גורמים ישראלים ואמריקנים סיפרו כי הפעולות מתבצעות באמצעות מוקשים ולעתים טורפדו. בדרך כלל הן מיועדות לפגוע במדחפים ובמנועים, אך לא להטביע את הספינה. לדברי תא"ל במיל' שאול חורב מאוניברסיטת חיפה, לשעבר סגן מפקד חיל הים ומפקד שייטת הצוללות, נוכחות חיל הים מורגשת בים התיכון ובים האדום, אך פחות יעילה במים הקרובים לאיראן ולכן ספינות סוחר בבעלות ישראלית פגיעות שם יותר. "האינטרסים הישראליים במפרץ הפרסי יתעצמו ללא ספק, אך לחיל הים הישראלי אין את היכולת להגן על האינטרסים הללו", הסביר ל"ניו יורק טיימס".
