סמ"ר יהב הדר (20) ז"ל, לוחם בסיירת הנח"ל, נהרג אתמול בפיצוץ מבנה בבית חאנון שבצפון רצועת עזה - יחד עם ארבעה מחבריו לסיירת. הוריו סיפרו הבוקר (שלישי) ל-ynet על הכאב הגדול לאחר מותו, וגם על התחושות הקשות עוד לפני שקיבלו את הבשורה המרה.
"דיברתי איתו שלשום בערב. יום לפני הפעולה הוא היה ב'היי', אמר שהכול מעולה", סיפרה שרון, אימו של יהב. "כנראה הם כבר היו באדרנלין לפני הפעולה ואמרו להם להתקשר להורים, כי בשגרה לא דיברנו איתו. בזמן הזה אין להם שם טלפונים. הוא אמר שהכול מצוין, הוא שאל עלינו מה עשינו, מה קורה, מה עם האחיות שלו. ואמרתי לו שאני סומכת עליו, שהכול יהיה בסדר".
לדבריה, בבוקר שבו נהרג בנה הייתה לה הרגשה שמשהו לא טוב קרה. "בשבע בבוקר התעוררתי עם כאב גב, כאילו אין לי נשימה, כאילו מישהו תקע לי סכין בגב. לא הצלחתי לנשום", שחזרה. "קמתי, ניסיתי לאכול, לשתות, להזיז את הגוף. לא יכולתי, הנשימה לא חזרה לי, והבת שלי אמרה לי שאולי יש לי התקף לב ושניסע לבית החולים. אמרתי לה שאני לא רוצה והלכתי לשכב במיטה, מה שאני לא עושה בדרך כלל. ואז אחרי שלוש שעות הודיעו לי שהוא נהרג, וזה היה בדיוק בשעה הזאת. אז כן, אני הרגשתי את המוות שלו, כי ממש באותן שעות הרגשתי שאין לי אוויר וכאבי תופת בגב".
אביו של יהב, אבי, סיפר על השיחות עם בנו במהלך המלחמה. "בכל השיחות אמרתי לו שיהיה ערני", אמר. "הוא היה מרגיע, הוא לא היה מספר לנו יותר מדי. הוא היה אומר 'הכול בסדר, אין שום דבר, תהיו רגועים, אנחנו ביחד שומרים האחד על השני'. בדיוק הכנו להם חבילה ושלחנו להם, ובברכה כתבנו 'תהיה ערני, שמור על עצמך ועל חברים שלך'. ההודעה על מותו הגיעה בבת-אחת, אף אחד לא הכין אותך לזה. את החבילה ששלחנו הוא קיבל יום לפני התקרית".
שרון סיפרה כי רק הבוקר היא בכתה לראשונה, יממה לאחר ההודעה על מותו של בנה. "אתמול לא הצלחתי, אני חושבת שאני צריכה לעכל עדיין שאני לא אראה יותר את יהב, שהוא לא יהיה חלק מהמשפחה שלנו", אמרה. אבי הוסיף: "בשורה התחתונה אין ברירה, זו המציאות. הוא בחר ללכת לזה, לא בחר - נלחם ללכת לזה. הוא עשה הכול. זהו, לא הייתה פה אופציה אחרת, זה מה שהיה. אין, זו מדינה מטורפת. קשה מאוד לעמוד בעומס הזה".
שרון סיפרה על בנה: "הוא היה ילד צנוע מאוד. לא רוצה תשומת לב לעצמו, אבל הוא סיים קורס מ"כים והיה צריך לצאת בעצם להיות מ"כ. הוא ויתר על זה כדי להיכנס עם החבר'ה שלו חזרה לעזה, כי היה חסר להם לוחם חוד נגב. הוא התנדב, הוא ויתר על להיות מ"כ בשביל להיכנס איתם. הצוות שם הוא כמו משפחה, הוא היה איתם שנה וחצי".
שרון התראיינה הבוקר גם לאולפן ynet, וסיפרה על בנה: "יהב גדל בכפר תבור. ילד קסם, עדין ורגיש ואכפתי לסביבה עם חוש הומור מפותח. אהוב על חבריו ומאוד צנוע. היה לו חשוב להתגייס ולהיות באחת הסיירות. הוא לא עשה עניין מזה שהוא מצטיין, הייעוד שלו היה הצבא. הוא לקח חלק בדברים מאוד משמעותיים אבל מאוד בצניעות, הוא לא היה מספר. דיברנו איתו לפני שנכנס לרצועה והוא היה באדרנלין מאוד גבוה. שוחחנו על דברים שעשינו בשבת, האופטימיות שלי עזרה לי להתמודד. כל היחידה שלו, כל הסיירת, נפצעה או נהרגה. הם היו החברים הכי טובים שלו.
"הוא תכנן לצאת לטיול הגדול. הוא ילד של טבע ואהב אופנועים. ריק עצום יישאר עכשיו. הוא מותיר שתי אחיות, הוא היה הילד האמצעי. היה לו אופי מיוחד, סוג של מלאך, וברגע אחד זה נגמר. אני בהלם, לא צפיתי את זה. אני הרגשתי שהוא מת, קמתי בבוקר ולא היה לי אוויר. כאילו מישהו נתן לי בוקס בגב. לא הצלחתי לנשום ואז סיפרו לנו - זה היה בדיוק הרגע שהוא נהרג".
"יאיר תמיד ידע שהמלחמה צודקת מאין כמוה"
הרב עמוס שושן, דודו של סרן יאיר יעקב שושן ז"ל (23) שנפל גם הוא בתקרית, סיפר לאולפן ynet: "יאיר היה בחור מיוחד, כל דבר שהוא עשה הוא הצטיין בו. מגיל צעיר וגם בהמשך, כאשר הוא גדל והגיע לצבא, בישיבה ובכל מקום שהוא היה בו. זו הייתה הדוגמה המושלמת של השילוב של ספרא וסייפא. הוא היה נגן מחונן בפסנתר, ולוחם שחיילים שלו הלכו אחריו. הוא סיים קורס קצינים וקיבל את הדרגות מראש הממשלה והרמטכ"ל. ועם כל זה, היה אדם צנוע שדאג תמיד לחייליו, הוא היה חבר טוב, ראה תמיד כל אחד ואחד. זה יאיר".
יאיר היה בוגר המכינה הקדם-צבאית בני דוד, ודודו סיפר על הקשר שקיים בין הצבא לדת. "כרב היישוב פוריה בעמק הירדן, הוא היה מעביר אליי שאלות כדי שאפסוק לו מבחינה הלכתית, וכך הוא היה נוהג, והרבה פעמים הוא היה מחמיר לעצמו", סיפר. "הוא ממש ראה שאין פה סתירה, אלא זה חיבור מיוחד וגם מסירות הנפש שלו, כחלק ממה שמובא במקורות. על הארץ, על התורה, על העם. הוא ראה את עם ישראל בראש והיה מוכן להילחם ולמסור את הנפש. ולצערנו, זה קרה ממש".
עמוס סיפר כי המשפחה דאגה ליאיר במהלך שהותו בעזה."דאגנו מאוד, ידענו שהוא בראש מכיוון שהוא היה קצין מצטיין, והצוות שלו תמיד נבחר למשימות שנמצאות בחוד", אמר. "הבנו שהוא נמצא תמיד בשעת סכנה, וכאשר שמענו שקורה משהו בעזה חששנו לו. ידענו שהוא יהיה ראשון והוא ירוץ ראשון כמו שהוא תמיד היה. ולכן היה לנו חשש, אבל אנחנו יודעים שכך הוא היה רוצה".
הוא הוסיף: "יאיר תמיד ידע שהמלחמה היא צודקת מאין כמוה לאחר מה שקרה בשמחת תורה ב-7 באוקטובר. היה ברור שצריך להילחם. אנחנו משפחה לוחמת. לצערי, גם בן דודי אורי-יצחק אילוז נפל בקרב לפני שנה וחצי בגבול מצרים. זו בעצם פעם שנייה, מלבד אלו מהמשפחה שנפצעו, שזה ממש מתגמד לעומת הנפילה הזו של יאיר".