18 באפריל 2012, ימים ספורים לפני יום העצמאות ה-64 של מדינת ישראל, וההתרגשות הייתה בשיאה. עשרות דגלנים מיחידות צה"ל השונות ערכו חזרה נוספת בהר הרצל לקראת טקס המשואות החגיגי. אלא שבמהלך החזרות קרסה מערכת התאורה, וכתוצאה מכך נהרגה סגן הילה בצלאלי ז"ל, ושבעה חיילים נוספים נפצעו.
עוד באותו הלילה הובאה הילה למנוחות, מאות מטרים מהמקום שבו נפלה. "הילה, אני כל כך מצטערת שבאת למקום הארור הזה", קראה בבכי אמה סיגלית על הקבר הטרי."זה כל כך סמלי שדווקא כאן נפלת".
זירת האסון בהר הרצל, ארכיון
(צילום: אבי פרץ ועוז מרון)
"היא פשוט גדלה על ההר"
סגן הילה בצלאלי חלמה מגיל קטן להיות רופאה. בחטיבת הביניים היא התנדבה במד"א, וכשהתגייסה ידעה שהיא רוצה להיות חובשת. היא שירתה בחיל הרפואה, יצאה לקורס קצינים ולאחריו הוצבה בחטיבת הבקעה כקצינת ארגון רפואה של החטיבה.
"היא כל הזמן עשתה עוד ועוד ותמיד הייתה פעילה", סיפרה האם בריאיון ל"ידיעות אחרונות" זמן קצר לאחר שנהרגה. "נסעה להודו במשלחת רפואה ללמד את ההודים, ייצגה נשים מנהיגות מישראל במשלחת רשמית לארצות הברית, קשה לתאר את המנהיגות שלה ואת הרצון שלה לתרום. גם כשהייתה בצבא וטחנה שבתות, היא התעקשה להמשיך ולהתנדב במד"א. אפילו ביום כיפור היא התנדבה למשמרת במד"א".
2 צפייה בגלריה
הילה בצלאלי בחזרות לטקס המשואות. "היא פשוט גדלה על ההר וידעה כל דבר שקורה כאן"
(מתוך הפייסבוק)
את הר הרצל הכירה הילה מקרוב. אמה סיגלית עבדה שם במשך שנים במוזיאון הרצל שבהר. "היא פשוט גדלה על ההר וידעה כל דבר שקורה כאן. היא הכירה את ההר מכל הצדדים. מגיל שלוש היא נוכחת בטקסים פה, ולא מוכנה להחמיץ שום דבר. בכל שנה היא הייתה אומרת לי: 'אמא, לא מעניין אותי. אני אהיה בטקס', בגלל זה כל כך חשוב היה לה להופיע פה. בכל סיום טקס היא הייתה מצטלמת עם רוקני (אל"מ דוד רוקני, המפקד המיתולוגי של מצעד הדגלנים)".
כשהתקיימו המיונים לדגלנים, הילה ביקשה ממפקדה הישיר להיבחר לתפקיד, אך הוא ענה לה בשלילה: "אנחנו לא יכולים לוותר עלייך. אנחנו גזרה עסוקה ואין מי שיעשה שבתות במקומך". הילה הבטיחה שתישאר שבתות בבקעה, ונבחרה לבסוף לתפקיד.
"היא לא אמרה לי על זה כלום. רק יום אחד, כשדיברנו, היא סיפרה לי שהיא נמצאת בפיקוד. שאלתי אותה למה והיא אמרה: 'כי התקבלתי לצעוד בהר הרצל!' היא צרחה: 'אמא, אני אצעד אצלך. אני חייבת את זה. אין דבר שאני רוצה בעולם יותר מלצעוד בהר הרצל כחיילת'", סיפרה האם בריאיון. "לא אמרתי ואף אחד לא ידע שהיא הבת שלי. רק אחרי שהיא הלכה לחזרות בצריפין, רוקני שמע שהיא הבת שלי והתרגש גם הוא".
בריאיון לסרט דוקומנטרי שצולם בחזרות לטקס סיפרה הילה על ההתרגשות: " זה טקס מדהים לטעמי. בשנה שעברה הגעתי לפה בתור חיילת ואמרתי לעצמי, 'אני רוצה לבוא לפה בשנה הבאה בתור קצינה ולהצדיע'. ממש חיכיתי לזה. ועכשיו אני פה בתור צועדת, זה אפילו מיוחד יותר".
"המקום נראה כמו שדה קרב"
באחת החזרות שנערכו ברחבה הגדולה בהר קרסה מערת התאורה, וגרמה למותה של סגן הילה בצלאלי. "זה היה מבהיל ומפחיד, בלי שום אזהרה", סיפרה אחת הפצועות באסון. "הקונסטרוקציה הענקית כאילו נפלה מהרוח, ראיתי אנשים שנמחצו". עד ראייה אחר סיפר אז ל-ynet: "המקום נראה כמו שדה קרב".
האם סיגלית הייתה באותו זמן לא רחוק מהרחבה, ומיהרה לקפוץ למקום: "שמעתי התמוטטות וצעקות איומות. עליתי מיד על הטרקטורון, טסתי לשם וחיפשתי את הילה. כולם אמרו לי: 'הילה ירדה, אל תדאגי'. אמרתי: 'זה לא הילה. אין מצב'. ואז אני פוגשת את רוקני, והוא אומר לי 'סיגי, תרדי למטה'. גירשתי אותו. הוא בכה בדמעות וגירשתי אותו. אמרתי: 'רוקני, גם אם גירשת אותה מכאן, הילה לא הולכת. היא מצילת חיים", סיפרה ל"ידיעות אחרונות".
משפחתה של הילה בצלאלי עולה לקבר בתום השבעה
(צילום: ניצן דרור)
אלפים ליוו עוד באותו הלילה את הילה למנוחות, לא רחוק מהמקום שבו היא נהרגה. בתום השבעה, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, עלו בני משפחתה לקבר הטרי. האם סיגלית השתטחה על קברה בבכי: "אני מבטיחה לך שמי שצריך לקבל עונש יקבל עונש, למרות שאת לא אהבת להעניש אנשים. אבל אני מבטיחה שאף אחד לא יקלל והכול ייעשה בצורה נאותה, כמו שרצית. לא הייתה בתולדות ישראל רשלנות כזאת".
מיד לאחר האסון הודיעו גורמים בכנסת ובמשרד ההסברה והתפוצות כי הטקס יתקיים כסדרו ובמיקומו הרגיל, חרף הכאב הגדול. עם זאת, הגורמים הוסיפו כי "יינתן ביטוי מכובד והולם לזכרה של סגן בצלאלי ולכאבה של משפחתה".
שבוע לאחר שנקברה, בלילה שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, נערך טקס המשואות ברחבת הר הרצל. יו"ר הכנסת דאז, ראובן ריבלין, השיא את המשואה המרכזית לצד ירון וסיגלית, הוריה של הילה. ריבלין, שחיבק את האם השכולה, התייחס בפתח נאומו למותה הטרגי של הקצינה ואמר כי בשמחת החיים שלה, באהבתה לזולת ובמנהיגותה היא "סימלה את הטוב ואת הנאצל שבישראליות".
טקס המשואות לאחר האסון
(קרדיט: באדיבות משרד ההסברה והתפוצות)
אחרי הדלקת המשואות הופיעו דגלני צה"ל במבנה חסר, ללא בצלאלי שנהרגה. האם סיגלית אמרה לפני הטקס ל-ynet: "ההרגשה מדהימה. מצד אחד גאווה גדולה, אך מצד שני אני רואה את המקום ואין לי מילים. מאוד קשה לי, אבל זו מדינתנו ונצעד בה בגאווה. יש צביטה גדולה בלב. אני ממש מחולקת לשניים. ננסה לעמוד בזה".
"סמל ליד קברו של חוזה המדינה"
שנתיים וחצי אחרי האסון בהר הרצל הגישה הפרקליטות כתבי אישום נגד חברת "עיצוב במה בע"מ" ונגד חמישה נאשמים נוספים בגין גרימת מוות ברשלנות של הילה. בכתבי האישום צוין כי המבנה הוקם על ידי החברה, למרות שלעובדיה לא היו הכישורים המקצועיים הנדרשים. בנוסף, המבנה הוקם באמצעות אביזרים שאינם ראויים ואינם מתאימים לו. מערכת העיגון של המבנה לא הייתה יציבה ולא יעילה, אלא אולתרה, ולמעשה הייתה חסרת יכולת של ממש לייצוב.
בדצמבר 2016 נחתם הסדר טיעון בין הפרקליטות לבכירי החברה. במסגרת ההסדר, מנכ"ל החברה דורון לביא זוכה מההאשמות, ואילו סמנכ"ל התפעול אלעד לביא ומנהל התפעול תומר ליאונידזה הודו בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות. על לביא נגזרו שישה חודשי מאסר ועל ליאונידזה שבעה חודשים.
במהלך הדיון בטיעונים לעונש בכתה האם סיגלית בבית המשפט ודיברה על האובדן הקשה: "מה שאני עוברת מראה לי שלצערנו אנחנו מדינה קטנה עם מלא שונאים. עוד ייהרגו לנו טובי בנינו לצערי. המוות של הילה חדר לכולם, אנשים לא נרגעים. הילה היא סמל ליד קברו של חוזה המדינה".
במקביל נמשך משפטם של הנאשמים המרכזיים, המהנדס אורן ורשבסקי ויועץ הבטיחות יצחק צוקר. השניים הורשעו בגרימת מוות ברשלנות. בהכרעת הדין כתב השופט אוהד גורדון כי ורשבסקי "לא ביצע את התכנון הנדרש, לא טרם הקמת המבנה ואף לא בהמשך, על אף שנדרש ללוות את ההקמה ולהבטיח את יציבות המבנה".
על יועץ הבטיחות צוקר כתב השופט כי הוא "נמנע מלוודא בקרה הולמת של תכנון המבנה טרם הקמתו, על אף שנדרש לכך. צוקר חטא בתפקידו כששמע מוורשבסקי ביום הקריסה כי המבנה הוקם ללא תכנון הנדסי, והסתפק בתגובה שלפיה המבנה חזק, ונמנע מלנקוט בצעדים המתבקשים של מניעת נוכחות אנשים בסביבת המבנה ותחתיו".
ביוני 2018 גזר בית משפט השלום בירושלים עבודות שירות על השניים, זאת למרות שהפרקליטות ביקשה לגזור על המהנדס 18 חודשי מאסר ועל יועץ הבטיחות שבעה חודשי מאסר. האם סיגלית זעמה על גזר הדין: "הילה שלי הלכה סתם. היה בצע של כסף, העיקר ש'נעשה את הטקס הכי משמעותי', אבל עולם כמנהגו נוהג ורק הילה שלי משלמת. איך הם לא כשירים למאסר? אסור להעסיק אותם. אני רוצה להתבייש במדינה שאני חיה בה. ניסיתי הילה, כשלתי".
בינואר 2019, יותר משש שנים לאחר אסון קריסת גשר התאורה בהר הרצל, נשלח המהנדס לכלא. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והחמיר את עונשו של ורשבסקי לתשעה חודשי מאסר בפועל. מספר שבועות קודם לכן הוחמר גם עונשו של יועץ הבטיחות צוקר לשישה חודשי עבודות שירות וכן הוטל עליו פיצוי כספי למשפחתה של בצלאלי ולשני חיילים נוספים שנפצעו באסון.
"המסע נגמר", אמרה האם סיגלית. "אולי זה עונש לא מספיק, אבל זה עונש של צדק – האדם הזה היה חייב לשבת בכלא. המסע שלי לצדק הסתיים היום, אבל המסע לחיים לא הסתיים".
