יומיים אחרי הבשורה הקשה על נפילתו של סרן דניאל פרץ, ועל כך שגופתו מוחזקת ברצועת עזה, אחותו בת ה-16, שירה פרץ, מספרת ל-ynet על הגעגועים לאחיה והימים הקשים שעברה המשפחה שהמתינה לבשורות: "בחודשים האלה היה לנו זמן לעכל, אבל הדאגה והפחד אכלו אותנו מבפנים. הרגשתי כבר בשבועות ובחודשים האחרונים שבאמת שכבר אי אפשר עם החרדה והפחדים. אני אישית המשכתי ללכת לבי"ס, אבל כל יום חשבתי שיש סיכוי גבוה שאם אח שלי בחיים אז הוא סובל. כשקיבלנו את הבשורה אני פתחתי להם את הדלת וכולם היו למעלה. אבא שלי הכין את אמא שלי לקבל את הבשורה ופתחתי להם את הדלת. כבר ידעתי וזה היה מאוד קשה.
"אני כתבתי לדניאל הודעה לפני וכתבתי לו שאני מקווה שאתה בחיים, אבל אם לא אני רוצה להגיד לך שאני אתגייס ואני אהיה החיילת הכי טובה בשבילך, ואני אתגייס בשבילך ואני אצא לקצונה בשבילך. זה היה ב-5 דקות האחרונות לפני שהחיים שלנו הפכו למציאות שממנה פחדנו".
פרץ, בן 22 במותו מהיישוב יד בנימין, נהרג בקרבות ב-7 באוקטובר לאחר שפיקד על טנק בנחל עוז כשהחלה מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס. כמו במקרים אחרים שהוכרזו לאחרונה, גם הפעם מותו נקבע לאחר בחינה של ממצאים שונים ומידע מהימן. הממצאים הללו אפשרו לרב הצבאי הראשי לקבוע את מותו, ואף לקבוע שניתן לערוך לו קבורה בשעה שגופתו עדיין מוחזקת ברצועה.
יש מחשבות על מה שקרה שם בתוך הטנק?
"עד עכשיו לא חשבנו על ה-7 באוקטובר כי הבנו שאף פעם לא נדע מה קרה בטנק. כשאני חושבת על זה עכשיו אני רוצה אני מתגאה. אמרתי בהספד שלי שעם כמה שכואב לי בכל חלק בגוף וכמובן נפשית אני עוד לא מעכלת את זה. אף פעם לא הרגשתי כזו הרגשה של גאווה. תסתכלו עם איזה בן אדם גדלתי, גדלתי עם צדיק, בן אדם שנרצח על קדושת השם, הוא נרצח כשהוא עשה את הדבר שהוא הכי אהב, שזה להיות מנהיג, להיות קצין. הוא נולד בשביל התפקיד הזה וזה מה שבורא עולם רצה שהוא יעשה".
לדברי שירה, "אני יכולה להגיד שהרגשנו המון האשמות כלפי הממשלה, אבל בסוף כשאתה בן אדם עם תפיסה כזו שאלוהים מסדר את העולם המחשבה קצת משתנה. לי זה היה מאוד מבלבל בשבועיים הראשונים. אמרתי שאני שונאת את הממשלה, למה הם עשו לנו את זה, אבל הבנתי שזה לא היה בידיים שלי זה בידיים של אלוקים. זה עניין של חינוך ותפיסה ואני מודה להורים שלי שהם ככה חינכו אותנו, כי בשבילנו למות על קדושת השם זו המצווה הכי גדולה שיכולה להיות, וזו הגאווה הכי גדולה.
שירה פרץהיה כעס אבל הבנתי שיש את אלה שהיו אמורים לחיות והיו אמורים לשרוד ויש כאלה כמו אח שלי שלא היה אמור לחיות אחרי ה-7/10. הוא מת כשהוא עשה את הדבר שהכי שימח אותו, ושהכי גרם לו להרגיש שהוא עושה את הדבר הנכון. הוא יכל לברוח, אבל לא היה לי, למשפחה או לחברים או לכל בן אדם שמכיר אותו מחשבה שדניאל יברח כי זה לא דניאל. הוא אריה והוא נלחם כמו אריה עם הצוות, והגאווה זו התחושה שאני הכי מרגישה כרגע".
