אלכסה קירמן, מדריכת תלמידים מאוקראינה ומרוסיה בכפר הנוער אלוני יצחק, נמצאת במצב לא פשוט בימים אלה. קירמן היא בת יחידה להוריה המתגוררים יחד עם הסבתא והדודים באוקראינה. קירמן הגיעה לארץ במסגרת תוכנית "נעל"ה", שירתה בצבא ולומדת לתואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה במקביל לעבודתה כמדריכה. ברקע נמצאות החרדות למשפחה, שלא מרפות גם כשהיא תומכת ומרגיעה את חניכיה שגם הוריהם באוקראינה.
המלחמה באירופה – עדכונים אחרונים:
• רוסיה, נאט"ו, המורדים, ארה"ב: מי נגד מי במשבר באוקראינה? מדריך
• אזרח ישראלי נהרג מירי ליד קייב
• במערב מזהירים: "רוסיה תנסה לכתר את קייב, המתקפה תהפוך לאכזרית יותר"
• 400 שכירי חרב רוסים הסתננו לקייב, אחת הפקודות – לרצוח את זלנסקי
• פוטין דבק במסורת: מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח | פרשנות מקייב
"המצב לא קל, זו תחושה קשה של חרדה וחוסר ודאות. אני דואגת לשלום המשפחה ומדברת איתם כל כמה שעות", מספרת קירמן. "במקביל אני צריכה גם להרגיע ולהיות בשביל התלמידים שהוריהם באוקראינה והם דואגים להם. התלמידים חוששים שלא יוכלו לבקר את המשפחות בחופשת פסח, ביקור שחיכו לו, הם מתגעגעים ודואגים".
"אני רואה חדשות ובוכה. ההורים שלי, אחי הקטן, סבא וסבתא והדודים, כולם באוקראינה", מספרת בדמעות יאנה, תלמידת כיתה י"ב בכפר הנוער אלוני יצחק.
גם יאנה הגיעה לארץ לבדה במסגרת פרויקט נעל"ה, בני משפחתה נשארו בעיר חמלניצקי. "ליד העיר שלי יש בסיס צבאי אז הם שומעים פיצוצים ואזעקות וזה מצב מפחיד. אנחנו מדברים ומתכתבים הרבה פעמים ביום. ההורים שלי מרגיעים אותי, הם לא רוצים שאני אדאג יותר מדי", מספרת הנערה. "זה עוזר שכולנו יחד בפנימייה, תומכים אחד בשני. לא משנה מי מאוקראינה ומי מרוסיה. אנחנו חברים, גרים ולומדים ביחד ומקווים שהתקופה הזו תעבור ונחזור לימים של שקט ושלום".
"אנחנו משתדלים לשמור על שגרת לימודים. אבל אם אני צריכה לצאת משיעור לדבר עם ההורים או להירגע קצת, אז הצוות מאפשר לנו ומשוחח איתנו. אחי רוצה גם לבוא ללמוד בישראל בתוכנית נעל"ה ואני מקווה שגם ההורים שלי יעלו בעקבותינו. אני מחכה שזה ייגמר ואני אטוס לבקר ולחבק אותם".
