הרחוב החרדי לא מבין את התנהגות חברי הכנסת שלו; גם הרחוב החילוני לא מבין. המפלגות החרדיות סקטוריאליות: הן קמו כדי לדאוג לאינטרסים של הבוחרים שלהן. זאת מטרתן היחידה. היא כל כך חשובה, כל כך מקודשת, שלמענה הן מתירות לשרים ולחברי הכנסת שלהן להתחבר לאוכלי שרצים, להט"בים, נשים, ציונים, לצפות בטלוויזיה, לגלוש באינטרנט, כל מה שנאסר באיסור חמור על בוחריהן.
ביום שני עלתה בוועדה המסדרת בכנסת הצעה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האסון במירון. 45 חרדים נספו במירון, באסון האזרחי הקטלני ביותר שידעה המדינה. לכל ישראלי יש עניין בחקירת המחדלים, במציאת האשמים ובתיקון הקלקולים. עניינם של החרדים גדול במיוחד: המתים והפצועים היו קרובי משפחה, חברים בבית הכנסת, בישיבה, שכנים. הקבר במירון יקר להם: אם לא ייעשה בו סדר איך יעלו אליו בביטחון בשנים הבאות, איך ייקחו לשם את ילדיהם.
האימה התחברה לכעס, והרחוב החרדי אמר את דברו: בסקר שערך מכון סמית בשבוע שעבר עבור השבועון "משפחה" 71% מהחרדים תמכו בהקמת ועדת חקירה ממלכתית.
אף על פי כן נציגי המגזר בכנסת הצביעו כאיש אחד נגד חקירה. פוליטיקאים שמצביעים בגלוי נגד הרצון המפורש של בוחריהם הם תופעה נדירה. במפלגות סקטוריאליות זה קורה אחת לדור. ניסיתי להיזכר מתי התרחשה תופעה דומה בפוליטיקה שלנו. יגעתי ומצאתי: בשנות המדינה הראשונות כיהנו בכנסת רשימות ערביות. הבוחרים היו ערבים, אבל את הפקודות נתנה מפא"י, מפלגת השלטון. כאשר עלתה להצבעה שאלת המשך קיומו של הממשל הצבאי הן הצביעו בעד, בניגוד לאינטרס הקיומי של הבוחרים שלהן.
(צילום: ניצן דרור, שחר גולדשטיין)
מה אומרים חברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה להצדקתם? הם אומרים שכך ציווה עליהם בנימין נתניהו, באמצעות מיקי זוהר, שליחו עלי אדמות. זוהר אמר הצבעה גושית, אז הצבענו גושית, מה יכולנו לעשות; הם אומרים גם שוועדת חקירה בראשות שופט עלולה להוציא את מירון מידי החרדים. יום אחד הרפורמים ידרשו להתפלל שם, נשים יתחככו בגברים, בג"ץ יתערב, כמו בכותל; הם אומרים שחקירה תיקח שנים, ואת מירון חייבים להכין לל"ג בעומר הבא; הם אומרים שמי שמדבר בשם המשפחות הוא לא ממש חרדי, הוא חשוד; הם אומרים שאם יאיר לפיד מציע חקירה חייבים להתנגד, כי אסור לתת ללפיד הישג.
מירון הייתה שטח הפקר, צפון פרוע. חצרות חסידיות ויזמים פרטיים עשו בה כעולה על רוחם. מי שינסה לעשות בה סדר ייתקל בפוליטיקאים שחוששים לעורם ובהתנגדות של אלה שחוששים לעתיד נכסיהם
ברחוב החרדי יודעים את האמת: אלה תירוצים. הסיבה העיקרית היא החמאה שמונחת על ראשיהם של חלק מהפוליטיקאים החרדים. קודם כל אריה דרעי, שר הפנים ושר הנגב והגליל, שני משרדים שהיו מעורבים בעסקי מירון. דרעי שולט גם במשרד הדתות ובמרכז המקומות הקדושים. הוא סוחב איתו לפרשה את כל ש"ס. ביהדות התורה מעורבים חברי הכנסת פרוש ואייכלר, שיש להם מאחזים במירון. שלושה לא מעורבים: משה גפני ויצחק פינדרוס, שמייצגים את הציבור הליטאי - לליטאים אין עניין בחגיגות במירון; והשר יעקב ליצמן, נציג חסידות גור - לאדמו"ר שלו אין נכסים במירון.
אין פלא שגפני תמך בהתחלה בגלוי בוועדת חקירה ממלכתית, פינדרוס מסביר לכולם שהוא מרגיש נורא, וליצמן עומד להיפגש היום עם ישראל דיסקינד, שאיבד את אחיו במירון ועומד בראש פורום המשפחות השכולות שדורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית. דיסקינד זכה אפילו לשיחת טלפון בת שתיים וחצי דקות עם האדמו"ר.
לדברי עיתונאים חרדים, על המשפחות השכולות מופעל לחץ כבד. לפחות שתיים מהמשפחות תלויות בפרנסתן בפוליטיקאים שמעורבים בפרשה. חלק מהמשפחות נבהלו והחליטו לשתוק. דיסקינד אמר לי אתמול שהוא לא יירתע. "גם אם אישאר לבד אמשיך לזעוק שהמלך עירום", אמר, "הרחוב החרדי איתי". שאלתי אותו אם נכונות הטענות שהוא כבר לא חלק מהמגזר. "אני שייך לחבורה של חסידי גור שבחרה לשרת בנח"ל החרדי", אמר. "אנחנו קהילה לעצמנו".
מה אתה אומר לפוליטיקאים החרדים, שאלתי.
"אני אומר להם", אמר, "אם החלטתם לשתוק תשתקו, אבל אל תפריעו".
מירון הייתה שטח הפקר, צפון פרוע. חצרות חסידיות ויזמים פרטיים עשו בה כעולה על רוחם, כבשו שטחים, תפסו נכסים, בנו והרסו. מי שינסה לעשות בה סדר ייתקל לא רק בהתנגדות של פוליטיקאים שחוששים לעורם, אלא גם בהתנגדות של אלה שחוששים לעתיד נכסיהם. מירון היא מכרה הזהב של החצרות החסידיות. שום מהנדס בטיחות לא יזיז אותן משם.
נתניהו במשפטו; דרעי בהסתבכותו; חברי הכנסת החרדים בנכסיהם, בפחדיהם, בקטנותם. השילוב של כל אלה יחד יוצר בועה סגורה, מחוברת באינטרסים אישיים, שלא רואה את הבוחרים שלה ממטר. חודש עבר מאז האסון. בכל החודש הזה לא קם פוליטיקאי חרדי שהציע לחקור איך מתו 45 אנשים בלילה אחד. "זה חילול השם", אמר לי אתמול אחד העיתונאים החרדים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
