"הם יכלו לעשות לי מה שרצו"; "אין לך יכולת להתנגד"; "החוטפים ראו בי שלל"; "הפחד להיאנס לא יצא לי מהראש". אלו הם רק חלקים מהעדות המטלטלת של ירדן רומן גת, ששוחררה משבי חמאס אחרי 54 ימים, בריאיון לתוכנית "60 דקות" של רשת CBS האמריקנית. 15 נשים עדיין מוחזקות בעזה, ועדותה של ירדן הבהירה פעם נוספת את הסכנה הממשית למצב החטופים בכלל - והנשים המוחזקות בשבי חמאס בפרט.
בעדותה, סיפרה ירדן כי לאורך כל התקופה הוחזקה במבנה מעל האדמה, כשמוצבים עימה שומרים גברים: "השגיחו עליי כל הזמן. לא הוחבאתי, אפילו לא לרגע. הם יכלו לעשות לי מה שרצו... אי-אפשר להתנגד לדבר, זה יכול לעלות לך בחייך". ירדן שיתפה ששוביה נתנו לה חיג'אב, בו כיסתה את גופה. "הבד הזה היה ההגנה היחידה שלי. לא ידעתי מה האפקטיביות של זה", אמרה. "אישה, הפחד להיאנס או שיקרו דברים אחרים אף פעם לא יכול לצאת לך מהראש, אף פעם. זו פשוט לא אפשרות כי בזמן שאת שם את חסרת אונים, אין לך שום הגנה".
בזכות ריאיון רדיו ששמעה ירדן בשבי, של גיל דיקמן, בן דוד של בעלה אלון – נודע לה כי אלון ובתם בת השלוש הצליחו לברוח מהמחבלים שניסו לחטוף אותם באותה שבת. "העדות האמיצה של ירדן צריכה להגיע לכל אחד ואחת בעולם. החוטפים עושים שימוש בכל חולשה שיש לחטופים שמוחזקים אצלם – הם הופכים לכלי שרת בידם", אמר גיל. עוד סיפר כי ירדן וגיסתה כרמל גת לא שהו יחד בשבי, "אני לא יודע באילו תנאים כרמל מוחזקת שם – אבל לפי העדות של ירדן נקודת הפתיחה שלה גורמת לחשש".
גיל הוסיף כי מעדות של אחת הנשים המבוגרות שחזרו מהשבי, נודע לו על נוהל שלפיו חטופות ששהו בקבוצה היו עושות "משמרות" אחת על השנייה – כדי שאף אחת לא תישאר לבד ולו לרגע אחד. "מה שקרה לנשים ב-7 לאוקטובר - הוא לא חד-פעמי. ברגע שמתעסקים עם גוף החטוף או החטופה – כל האופציות פתוחות, זה מטריד ומפחיד. זה ברור לי שהסכנה שאיתה התמודדו ביום החטיפה מרחפת מעליהן לאורך כל הזמן בשבי. זה בדיוק מה שירדן תיארה בריאיון – הטרור שהחוטפים השליטו עליה, החיים בחרדה התמידית", הוסיף.
גיל אמר כי דבריו של דובר מחלקת המדינה של ארה"ב, מתיו מילר, ולפיהם "אחת הסיבות שחמאס לא רוצה לשחרר את הנשים מהשבי היא שהם לא רוצים שהנשים ידברו על מה שעבר עליהן", הכניסו אותו לחרדה עצומה. "כשהשאירו את כרמל שם – הפרו את ההבטחה שלפיה לא מפצלים בין בני משפחה. אני בטוח שזה חלק מהמאמץ של חמאס לפלג בינינו – לעשות חלוקה לפי קטגוריות. אני מאמין שכרמל אמורה הייתה לחזור אלינו בפעימה הבאה שתוכננה – שלא יצאה לפועל בגלל הפרת הסכם הפסקת האש. עצם המשא ומתן שהם מאלצים אותנו לעשות על חייהם של אזרחים ואזרחיות הוא הפרה בוטה של כל מוסכמה בינלאומית", סיכם.
שי דיקמן, אחות של גיל, הייתה שותפה לחששות שהציפו את אחיה לנוכח העדות של ירדן, קרובת משפחתה. "אני מנסה לשים את עצמי ברגע החטיפה שלה – כשהיא משאירה בבית את בני משפחתה, בלי לדעת מה עלה בגורלם, כשהיא נלקחת מביתה וכנראה רואה את גופת אמה מחוץ לביתה – אני חוששת לכוחות הנפשיים והמנטליים שלה. לעבור את הרגע הזה ולשרוד בשבי כבר 75 ימים. היא אישה חזקה, עם חוסן נפשי ופיזי מדהים – אבל כמו שאבא של כרמל אומר, לא צריך לשים את היכולות שלה במבחן", שיתפה שי.
"בתור אישה - אני חוששת לכרמל כל הזמן. כשאני הולכת לשירותים ונועלת את הדלת. כשאני הולכת לישון ותוהה מי עלול להיות לצידה כשהיא ישנה. לפי העדויות של ירדן – אין לכרמל את 'הפריבילגיות' האלו. המילים של ירדן הציפו את הפחד שקיים אצלי מהיום הראשון – הסכנה מפגיעה מינית. אני נאחזת בתקווה שהאופי של כרמל, בתור אישה חזקה ונחרצת, לצד היותה אדם שיודע לעורר אמפתיה, שאולי מצליחה לעורר אמפתיה אצל החוטפים – מבלי שירצו לפגוע בה. אני רוצה להאמין שככל שזה תלוי בה, היא מצליחה לשמור על גופה ונפשה. לצערי מקרים כמו פגיעה מינית הם לא בשליטת המותקף. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותה כמה שיותר מהר", סיפרה שי.
בדומה לגיל, גם שי האמינה שכרמל קרובה לחזור הביתה. "החל מ-7 באוקטובר הלב שלי ננעל, נפתח בו חרך כשהתחילו הפעימות של החטופים ששבו הביתה. כישרדן חזרה – הוא נפתח לגמרי, הלכתי לקנות לכרמל מזרן יוגה, חשבתי מה אכין לארוחת שישי שבה תאכל איתנו. אחרי שהעסקה התפוצצה הדבר היחיד שהחזיק אותי היו העדויות על ההתמודדות של כרמל בשבי, מעבירה לחטופים שיעורי יוגה ומדיטציה, מטפלת וחיונית, כמו שאני מכירה אותה. היא נתנה לי השראה וכוח להמשיך להיאבק", סיכמה.
ירדן גונן, אחותה של רומי בת ה-23 שנחטפה מפסטיבל הנובה ברעים, סיפרה כי עבורה "בכל דקה שעוברת כשהיא שם – הכול הופך למטריד יותר. בתור נשים אנחנו מכירות היטב את התחושה של להרגיש לא בטוחות, גם בסביבה מוכרת. אני לא יכולה לדמיין לעצמי באיזו תחושת חוסר ביטחון הן מתקיימות שם. אנחנו יודעים מעדויות של נשים ששוחררו על הטרדות והתעללויות מיניות שהן עברו – גם חודש לאחר החטיפה. זה מוכיח את המילים של ירדן – 'החשש האמיתי נוכח כל הזמן'".
"לאישה בשבי קיימות סכנות איומות, מעבר לפגיעה המנטלית שאיתה תצטרך להתמודד בהמשך החיים – ההתעללות הפיזית והסכנה מפגיעה מינית הן קריטיות ברגעים אלו. אני לא רוצה להיכנס לתיאורים גרפיים קשים – אבל זה ברור שלנשים איום השבי הוא שונה משל גברים", הוסיפה.
ירדן שיתפה בתחושה הקשה בעקבות הציפייה לשובה של רומי, במסגרת המתווה לשחרור חטופים שקרס בחודש שעבר. "הממשלה חתמה על הסכם – שלא הושלם במלואו. אם מדינת ישראל תחליט לדלג עליו ולקבוע מתווה חדש בהפסקת האש הבאה לכשתהיה - היא מצהירה שהיא מוותרת על החיים של הנשים שם, שבעיניי מהוות עבור חמאס את קלף המיקוח החזק ביותר. מספר פעמים הובטח לנו, על ידי גורמים שונים, כי עד שהמתווה הקודם להשבת נשים וילדים לא יושלם – לא יסוכם מתווה חדש. צריך לפעול כדי להחזיר את כל הנשים, כל הילדים וכל החטופים הביתה. לא נפסיק להילחם – עד שכולם יחזרו", סיכמה.
15 הנשים שעדיין מוחזקות בשבי חמאס ברצועת עזה: נועה ארגמני, שירי ביבס, ארבל יהוד, רומי גונן, עמית בוסקילה, עדן ירושלמי, כרמל גת, דורן שטיינברכר, ג'ודי ויינשטיין חגי, אמילי דמרי, דניאלה גלבוע, נעמה לוי, לירי אלבג, קרינה ארייב ואגם ברגר.
בנוסף, ארבע נשים נחטפו ונרצחו בשבי, וגופותיהן עדיין מוחזקות בעזה: מיה גורן ז"ל, שני לוק ז"ל, ענבר הימן ז"ל ועפרה קידר ז"ל.
