מספר החללים מתחילת התמרון הקרקעי ברצועה במלחמת "חרבות ברזל" נמוך יחסית להערכות הראשוניות, בין היתר הודות לטיפול הרפואי המיידי לנפגעים והחילוצים ההרואיים של יחידת 669 של חיל האוויר.
בשיאו של מבצע צוק איתן הדליף גורם מדיני בכיר לתקשורת מצגת מסווגת ומפחידה, לפיה מעריכים בישראל שלצה"ל יהיו כ-400 חללים אם הצבא ירחיב את מהלכו הקרקעי המוגבל נגד 30 המנהרות החודרות של חמאס לפעולה גדולה יותר, כפי שדרשו קצינים בצה"ל. אפקט ההפחדה כנראה עשה את שלו וישראל לא ניצלה את ההזדמנות להכות קשות בחמאס, וכנראה גם לחסלו, בסוף המבצע הקרקעי האחרון והיחיד של הצבא ברצועה מ-2009 ועד לחודש שעבר.
התמרון הקרקעי של צה"ל בשבועיים האחרונים במעוזי חמאס בצפון הרצועה מוכיח אחרת: בהתנהלות מבצעית נכונה, בתפקוד נכון של הכוחות, וגם בטיפול רפואי מדויק ומהיר בשטח, מספר הנפגעים יכול להיות קטן יותר מההערכות הראשוניות. כ-100 פינויים מוסקים בוצעו מתחילת המלחמה מאזורי הלחימה, רובם בגזרת עזה ומיעוטם מול לבנון; כ-250 חיילים נפצעו במהלך התמרון הקרקעי בעזה, יותר מ-100 מהם במצב קשה או דחוף לפינוי; נכון לאתמול בבוקר, יש 36 חללים מהלחימה ברצועה, כאשר סיבות המוות העיקריות הן פגיעות ישירות מצליפה או כתוצאה מרסיסים או הדף של פצמ"רים או נ"ט.
לצד הטיפול המהיר בשטח על ידי חובשים, פרמדיקים ורופאים שזמינים בתוך שניות עד דקות בודדות לכל פצוע, בחיל הרפואה סימנו שלושה אמצעים עיקריים שמנעו כמות גדולה יותר של הרוגים: מיגון קרמי נגד קליעים בשטח עזה ושכפ"ץ קל במשימות ההגנה בעוטף נגד רסיסי פצמ"רים; משקפי מגן שאי-הרכבתם עיוורה מספר חיילים ומאידך הצילה ראייה של עשרות שהרכיבו אותם ונפגעו מרסיסים בפניהם; ואמצעי הטיפול הנגיש ביותר לכל חייל, פצוע או מטופל – חוסם עורקים לעצירת דימום.
סמל ד' מסיירת גבעתי התגייס לפני שנה בלבד לצה"ל. עוד לפני שסיים את מסלול ההכשרה, הופעל עם הפלוגה שלו ללחימה נגד מעוזי חמאס הקשוחים ביותר בצפון הרצועה. ביום שישי שעבר, בחלוף שבוע מהתמרון הקרקעי, טיהר ד' מבנה של מחבלים. עם היציאה מהיעד שוגר טיל נ"ט לעבר המבנה שפצע אותו באורח בינוני עד קשה וכן שני חיילים נוספים, בהם בן זוגו לצוות החוד. ד', החובש של הכוח, נפגע מהדף ומרסיסים בצלעותיו ובבית חזהו וספג רסיסים רבים גם בידיו, שאותם "הכחיש", לדבריו.
"מיהרתי לטפל בחבר שהיה לידי ונפגע קשה, עם חבישות וחוסמי עורקים, ואז חבשתי גם את עצמי כדי לעצור דימומים, תוך כדי שהירי נמשך ויש כאוס", הוא מספר, "תוך פחות משלוש דקות הגיע נגמ"ש מסוג נמ"ר לפינוי שלנו ובתוכו פרמדיק של גבעתי שהעניק לי טיפול ראשוני משמעותי יותר בשטח. ואז הסתכלתי שמאלה וראיתי את שני החברים שנפצעו גם קשה, לאחד מהם עשו ניתוח מול העיניים שלי, חיברו אותו למלא צינורות ומכשירים בשטח האויב. רופאים מבוגרים עשו לו פרוצדורות מורכבות שאני כחובש סיירות לא חשבתי שקיימות. הוא נראה כמו רובוטריק, כמו קטע מ'הנוקמים 3', מ'בחזרה לעתיד'".
ד' מוסיף ש"בינתיים בי טיפלו כמו רובוטים, במהירות מטורפת, לפינוי בנמ"ר וממנו בהאמר של 669 לנסיעה קצרה למסוק שלקח אותנו לאיכילוב. בטיסה עצמה הפרמדיקית של 669 החזיקה לי את היד וזה היה הטיפול הכי משמעותי בעיניי, הנפשי. היא תמכה בי ושמרה עליי במסוק, אחרי שנתנה לי תרופה להקלה על הכאבים החזקים שהיו לי. היא ממש הרגיעה אותי וזה מנע ממני פגיעה נפשית. איתה הרגשתי שאני לא לבד".
ד' מאושפז מאז בבית החולים, עבר מספר ניתוחים ומתאושש היטב: "אני קצת יותר עצמאי עכשיו ומפנטז לחזור ליחידה, ובעיקר לסיים את המסלול ולהיות נוכח בטקס קבלת סיכת הלוחם". רס"ר במיל' י', מפקד חוליה ב-669, מסביר ש"ברגע ההזנקה אתה לא יודע מה תפגוש. הכוחות בשטח לא מעבירים אחורה את המידע בצורה ברורה ואנחנו צריכים לבנות את הפרטים תוך כדי טיסה. היו לנו חילוצים תחת אש בסיוע חוליות קבועות של היחידה על הקרקע שעזרו לצוותים המוטסים לבנות את תמונת המצב תוך כדי תנועה. המטרה היא לשים תוך דקה את הפצוע במסוק. היו לי מקרים שהצלחנו גם בתוך 40 שניות, כולל מקרים קשים מאוד עם פציעות ראש והדף. זה יכול להיות קטסטרופה אם זה ייקח דקות".
חלק מהמחלצים מעדיפים לא ליצור קשר בבית החולים עם הפצועים, כדי לא להתחבר רגשית ולאבד כך את הפוקוס בהמשך המשימות. "נבקר את כולם בסוף המלחמה", אומר רס"ר במיל' ש', מפקד ב-669, "היו מולנו פציעות כל כך קשות שקשה היה להאמין שהלוחמים ייצאו מזה בחיים, אבל הצלחנו גם במקרים של איבוד דם מסיבי או שלא ראינו את הפגיעות הפנימיות. אנחנו היחידים בעולם שנותנים מנות דם אמיתי לפצועים בשטח עצמו וגם במסוק, וזה הציל חיים רבים. שום דבר לא עוצר אותנו, גם כשביצענו פרוצדורות על הקרקע לפצועים בזמן שמאה מטרים מאיתנו לוחמי גבעתי יורים בקרבות".