יואב זיתון על הריאיונות עם רס"ן אופק אהרון
רב-סרן אופק אהרון, בן 28 מגן יבנה, ורב-סרן איתמר אלחרר, בן 26 ממושב בני ראם, נהרגו אמש באסון הירי הדו-צדדי סמוך לבסיס נבי מוסא. לפני שבועיים, עם קול צרוד מצעקות ההסתערות, שלוש יממות נטולות שינה של גמיעת עשרות קילומטרים עם 30 ק"ג על הגב, התראיין רס"ן אהרון לכתב ynet יואב זיתון בתרגיל הקומנדו הגדול שדימה לחימת עומק במתווה צפוני. למרות הקשיים הפיזיים והעומס הנפשי, הקצין - שהוצג כרס"ן א' - היה חד, עירני ומפוקס, ובעיקר הבהיר את ערך שמירת החיים של פקודיו - בשגרה ובלחימה. "הלוחמים שלי אריות, אני נושם ומריח אותם לאורך התרגיל. אף חייל מאגוז לא ייחטף במלחמה".
אהרון הזכיר לנו שלפני כחצי שנה, לאחר מבצע שומר החומות, הוא הכניס אותנו לפאתי בית חאנון - לתיעוד מיוחד של משימת פטרול מעבר לגדר הגבול. הוא התגאה אז בביטחון העצמי הגבוה של לוחמיו חרף הפעולה המסוכנת, והדגיש: "הכוח שלנו דרוך ומוכן לכל תרחיש, לא יכולים להפתיע אותנו".
אופק אהרון מדבר בתרגיל ב-22 בדצמבר
(צילום: נדב אבס)
הריאיון בחודש יוני בפאתי בית חאנון
לפני שבועיים, אחרי שסיפר על הנעשה בתרגיל, נשאל על האימון תחת הגשם והשיב: "יחידת אגוז היא יחידה קשוחה מאוד. גשם לא יכול להזיז לה. זה מדגדג את הלוחמים שלנו. יש פה דבר מיוחד מאוד, לוחמים אריות. כשאנחנו מסיימים פעילות ויורד גשם, הם ננעלים יותר. ברגע שאני אומר 'פקודה, פעל' או 'אחריי', אני רואה את כל החדר קם, כל החיפויים מתקפלים ומתחילים תנועה. אני לא מרגיש הבדל כשיש מזג אוויר סוער או חם. אנחנו אוכלים את זה בלי מלח, זאת יחידת אגוז".
"יחידת אגוז היא פלגה עצמאית שיכולה לתפקד כיחידה עצמאית", אמר. "היא מקבלת החלטות הרות גורל שמכריעות את הלחימה מצד לצד, ואני כמפל"ג צריך לממסר לרמה הממונה שלי את ההמלצה שאני מעריך ורואה כדי שהוא יקבל את ההחלטה היותר גדולה לגבי המערכה הגדולה. יש לי פה עצמאות מטורפת כמפל"ג, בשונה מכל מקום אחר בצבא".
האויב שם לעצמו למטרה לחלוף חיילים ולהרוג חיילים כי הוא יודע שזו נקודה רגישה בישראל. חלק מהמשימה שלך הוא להחזיר חיילים הביתה בשלום.
"כשיחידת אגוז מקבלת משימה, דבר ראשון היא עושה אותה. זה הערך המוביל את היחידה יחד עם להחזיר את כל הלוחמים שלי בריאים ושלמים הביתה. יש לנו רמה ממונה ויש לנו צבא, אנחנו עובדים בשביל המדינה ונדרשים לעמוד במשימה, בגלל זה סומכים עלינו ומטילים עלינו משימות כל כך עצמאיות".
"אין חייל שנחטף ביחידת אגוז", הדגיש. "אנחנו עושים הכול כדי שדבר כזה לא יקרה. המשפט הראשון שלי ביציאה ללחימה הוא 'דבר ראשון - אין חטוף'. אחר כך, 'כל מי שיוצא - חוזר'. ואז 'עמידה במשימה'. אני שם את שלושתם בשורה אחת. חד-משמעית זה נצרב אצל הלוחמים, אפשר לבחון את זה עליהם. אין בכלל התלבטות מה הם יגידו".
כשנשאל מה הבלת"ם הכי מעצבן שהיה השבוע, השיב: "אין דבר כזה. הלוחמים ביחידת אגוז לא מופתעים מכלום". כשנשאל על האתגר, השיב כי עליו לרתום את הכוח אליו גם בתנאים הקשים שבאימון, כמו תוואי השטח ולוח הזמנים הצפוף. "הם אריות והם סוחבים", אמר. "אני צריך להסתכל ללוחמים בעיניים, לנשום אותם, להריח אותם ולצאת לפעילויות - גם כשאני יודע שלא פשוט להם. אבל הם אוכלים הכול".
"הכוח אומר לעצמו - 'שינסו אותי'"
ביוני האחרון, במהלך פעילות מבצעית בפאתי בית חאנון, אמר רס"ן אהרון כי "הביטחון של הלוחמים בעזה גדול יותר". הוא ייחס זו למעטפת הגדולה שסובבת אותם, והדגיש: "הדריכות שלהם כאן מאוד גבוהה. הם רואים את הצד השני ודרוכים לכל פעילות כזו או אחרת. יחד עם זאת, הם מבינים שיש סבירות שגם לא יקרה כלום והם יוכלו להמשיך את המשימה שלהם כמו שצריך".
קרוביו של אופק אהרון מדברים
(צילום: ניצן דרור, רועי רובינשטיין)
כשנשאל אם הוא לא מפחד שמאחורי השיחים יסתתר אויב, השיב: "יכול להיות שיש שם, הכוח ערוך לזה. יש לנו את האמצעים שלנו, שהכוח בקיא בהם ומכיר את היכולות, כך שאם יש שם מישהו - אנחנו נגלה אותו ונדע להתמודד איתו כמו שצריך, בצורה שהוא לא יסכן את הכוח".
הוא סיפר שבעבר היו תקופות ברצועת עזה שבהן לא הסתובב במרחב האבטחה שבו היינו, אך "היום אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו מסתובבים בשטחים האלה ומבצעים פעילות מבצעית". זה, לדבריו, ההישג העיקרי מהפעולה הזו - לצד "תחושת הביטחון של האנשים ושל הלוחמים".
יכול להיות שיש נ"ט או צלפים שמכוונים אליכם. זה גורם לחשש?
"כל עוד הכוח מאומן ודרוך לבצע את הפעולות שלו כמו שצריך בכל רגע נתון ובכל תרחיש כזה או אחר, אין משהו שגורם לו לחשוש טיפה או לפחד טיפה. באיזשהו מקום הכוח אומר לעצמו 'אוקיי, בוא נראה, שינסו אותי', והאויב יקבל את העוצמה בצורה החזקה ביותר. הלוחם דרוך מאוד ומלא בביטחון".
5 צפייה בגלריה
"לסיים את המשימה עד תום. זה מה שמלמדים בגולני". אהרון ואלחרר על רקע בסיס נבי מוסא
(צילום: יואב דודקביץ')
מצד שני, עודף ביטחון יכול לגרום גם לאירועים בעייתיים. איך אתה מונע מצבים של חוסר הבנה בסיטואציות מורכבות?
"חד, חד משמעית, זה נכון. אנחנו לא שאננים. אנחנו מנהלים הרבה שיחות עם כוחות המעטפת והכוחות שמאבטחים אותנו ומוכנים לכל תרחיש. אנחנו גם מחפשים את התרחישים האלה, שבהם האויב מתבלבל ועושה פעולה כזו או אחרת שמסכנת את כוחותינו". כשנשאל על האפשרות שלוחמיו 'יתבלבלו', השיב: "אנחנו מאמנים ומתרגלים אותם באופן כזה שהדריכות שלהם היא להיות מוכנים בכל מצב כזה או אחר. אנחנו מתרגלים מתח מבצעי שדורך את האנשים שלנו להיות מוכנים ולא להיכנס לשאננות, כי שאננות היא פתח לאסונות. הלוחמים יודעים שגם אם הם עושים אותו דבר ארבע פעמים, בפעם החמישית עלול לקרות תרחיש זו או אחר שלא נתקלנו בו בעבר".
וכשאתה שומע את הצעקות או הקללות מהצד השני?
"הכול בסדר, דופק 60. מרגיע את הלוחמים. אנחנו מתייחסים לאיום הזה ולא מזלזלים בו, אבל הלוחם יודע שיש איתו מעטפת גדולה, ואיך אומרים? 'כלב נובח - לא נושך'. אנחנו ממשיכים בפעילות עם דריכות מאוד גדולה כדי לסיים את המשימה שלנו עד תום. זה מה שמלמדים בחטיבת גולני".
התחקיר הראשוני: קצינים ירו זה על זה
אופק אהרון נולד באילת, והמשפחה עברה לגן יבנה בילדותו. ביולי הקרוב היה אמור להתחתן, וארוסתו כבר קנתה שמלת כלה. קרוביו מספרים על בחור חיובי, אוהד גדול של בית"ר ירושלים שספדה לו הבוקר וספורטאי בפני עצמו. הוא שיחק כדורגל בנוער של עירוני אשדוד. לפני עשור הפך למדריך צלילה, והסתובב בעולם כשהוא צולל. במאי האחרון ניצח רס"ן אהרון בבוחן כשירות הקצין הלוחם במכון וינגייט, שכלל מקצי ריצה, מערכי כוח, ניווטים וירי לאחר מאמץ. הוא ניצח את יתר הקצינים בדרגתו בקטגוריית מפקדי החי"ר.
איתמר אלחרר עם חייליו
קרוביו של איתמר אלחרר מדברים
(צילום: בראל אפרים)
איתמר אלחרר התגורר מילדות במושב בני ראם, ולפני שנה וחצי התחתן בחתונה מצומצמת בגלל הקורונה. קרוביו סיפרו שחלם עוד כנער להגיע לגולני, ושהיה מפקד שכולם העריצו. בסרטון שהופץ הוא נראה מזניק את חניכיו, ודורש מהם: "כולם רעל בעיניים. אין אף אחד מאחורה, מוזנקים בעוד שלושים שניות, כולם ראבק של החיים".
מהתחקיר הראשוני עולה כי בתום יום אימונים יצאו, ללא תיאום, שני כוחות לא-מתואמים לחפש אחר גנבי אמל"ח: הראשון, מפקד עם אמצעי לראיית לילה ונשק, והשני, ארבעה מפקדים - שלושה מהם מפקדי פלגות. במהלך החיפושים הבחינה הרביעייה במפקד שצעד לבדו, התקרבה אליו, וכשהיו במרחק של כעשרה מטרים הוא זיהה אותם - והיה בטוח שעומדים מולו חשודים חמושים.
לפי מפקד פיקוד המרכז, אלוף יהודה פוקס, "לא היה ירי באוויר ולא נוהל מעצר חשוד (בניגוד להערכה הראשונית) אלא היתקלות מטווח קרוב של 10 מטרים עם תחושת סכנה. האש נגמרה תוך שניות ותוך כדי הצעקות הלוחמים הבינו שאלה כוחותינו והתחילו לטפל בשני הנפגעים. ככל הנראה הלוחמים ברביעייה ירו גם ולא פגעו". פוקס הערך שהקצין הבודד ירה ראשון ופגע באלחרר ובאהרון.
