עם מספרים אי אפשר להתווכח, קובעת האמרה, אולם לאחרונה אנו עדים לכך שבשיח הציבורי והתקשורתי יש מי שלא נותנים לנתונים לבלבל אותם, כל הדרך אל מטרת העל: חיזוק הטיעונים והאג'נדות שברצונם לקדם. כך היה גם עם פרסום נתוני המועצה להשכלה גבוהה, שלפיהם חלה עלייה של 25% במספר מקבלי התארים בוגרי החינוך החרדי בשנה האחרונה, לצד עלייה של 45% בתארים מתקדמים. נתונים אלה מצטרפים לנתוני למ"ס שלפיהם שיעור התעסוקה של גברים חרדים הגיע ברבעון השני לשיא של כל הזמנים - 55.8%. הישג שיש לשמוח עליו? תלוי את מי שואלים.
יש מי שכאמור לא נותנים למספרים לבלבל אותם. בשנים שבהן נעצרה העלייה בשיעור התעסוקה של גברים חרדים, אומצו הנתונים בחדווה על ידי עיתונאים ואישי ציבור שלא הטילו בהם ספק. כעת, כשהנתונים הפסיקו לשרת את האג'נדה האנטי-חרדית שהם מבקשים לקדם, הם דוחים או מתעלמים מהם, במנעד שנע בין מי שטענו באופן אבסורדי שהנתונים משקפים בכלל כישלון, לבין אלה שבחרו להסיט את הדיון למחוזות סוגיות הגיוס והליבה.
יש גם מי שטוענים שפניית החרדים לאקדמיה ולתעסוקה היא בבחינת תוצאה של חוסר ברירה מצדם, ולא חלילה תוצר של המאמצים המרובים המושקעים בכך על ידי המדינה, המוסדות האקדמיים וארגונים שונים. מכאן קצרה הדרך לטעון שיש לייצר משוואת לית ברירה בכל הקשור לחיוב לימודי ליבה או מניעת לימודים בהפרדה מגדרית, שכן אם נחייב זאת - הציבור החרדי יתיישר.
המציאות בשטח, לפחות זו שלה אני עד בפעילותי לשילוב חרדים באקדמיה ובתעסוקה, מספרת סיפור קצת אחר. הניסיון מלמד שהצמדת אקדח לרקתו של הציבור החרדי לא בלבד שאינה מניעה אותו לפעולה רצויה, אלא להיפך – מובילה להסתגרותו פנימה. בסוגיית הליבה למשל, גם כשהמפלגות החרדיות ישבו באופוזיציה והיקף הקצבאות והתקציבים למוסדות החינוך שלהן הצטמצם, הדבר לא הביא אותם לאימוץ לימודי ליבה. הוא גם לא הביא לנהירה למוסדות החינוך הממלכתי-חרדי המתוקצבים, שבהם מלמדים ליבה.
דוגמה נוספת היא תוצאותיה של מלחמת החורמה שנוהלה נגד מסגרות בהפרדה מגדרית לחרדים. לבסוף בג"ץ הכיר בחשיבותן והכשיר אותן (נכון להיום לומד בהן הרוב המוחץ של החרדים באקדמיה), אולם הנזק כבר נגרם, בין אם ביצירת שיח פוגעני כלפי חרדים, ובין אם בבלימת פיתוחן של תוכניות ומסגרות חדשות לשילובם באקדמיה.
לפי תחשיבים שפרסם בעבר המכון הישראלי לדמוקרטיה, אובדן התוצר כתוצאה משיעור התעסוקה הנמוך של גברים חרדים ושכרם הנמוך יחסית עלול להגיע ל-220 מיליארד שקל עד שנת 2050, אם שיעור ההשתתפות שלהם בשוק העבודה לא יגדל. לכן ראוי לא להתעלם מההישג הגדול שעולה מנתוני המל"ג.
פרופ' חיים סוקניקמיכאל ארנבורגאכן, הדרך עוד ארוכה ונדרש להסתכל על הנתונים בעין ביקורתית – לבחון מהם השינויים וההתאמות הנדרשים כדי להביא למיקסום התוצאות. ראוי וצריך לשים דגש על הכוונת סטודנטים חרדים למקצועות בעלי ביקוש במשק ובעלי פוטנציאל השתכרות גבוה, דוגמת הנדסה והייטק. לאחרונה חלה עלייה של 20% במספר מקבלי התארים במקצועות אלה, אולם עדיין שיעור החרדים נמוך מדי.
אל לנו לזלזל או להמעיט בחשיבותם של התהליכים ארוכי השנים שאנו נושאים כעת את פירותיהם. על המדינה, הקהילה האקדמית והציבור להעניק להם רוח גבית, ולהתמקד בצעדים הנדרשים על מנת להביא להמשך מגמה חיובית זו. זאת תוך הבנה שהבסיס החשוב והמרכזי ביותר לקיומה אינו בהצמדת אקדח לרקתו של הציבור החרדי, אלא בהכרה בצורך לכבד את בחירתו לחיות את חייו על פי האמונה ואורח חייו.
- פרופ' חיים סוקניק הוא נשיא המרכז האקדמי לב שבו לומדים חרדים וחרדיות מקצועות הייטק, הנדסה, ניהול ובריאות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
