אצל בנימין נתניהו כל החיים הם קמפיין. העיקרון: הגדרת יעדים ובניית תוכנית תקשורתית שתמנף אותם. כבר כשהיה שגריר באו"ם בשנות ה-80 הוא סימן את המטרה להיות ראש הממשלה, והשיטה לממש אותה הייתה בניית מיצוב לאומי של "מר מלחמה בטרור" וניצול בימת האו"ם כדי להעביר מסרים לאזרחים בישראל. כך פעל בהצלחה גם כפוליטיקאי כדי להגיע לתפקיד המיוחל, לחזור אליו ולשמר אותו במשך שנים רבות.
באופן דומה הוא התמודד לאורך ההליך הפלילי נגדו – מפרסום החשדות, דרך החקירות, סביב הגשת כתב האישום ובמהלך המשפט. סביר להניח שהוא הבין בשלב מוקדם שאין לו אפשרות משפטית להיחלץ. הוא הרי מכיר היטב את היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, שהיה מזכיר הממשלה שלו. אם האיש ההססן הזה, שעלול לגרום לתאונות דרכים בגלל נהיגה בזהירות יתר, החליט על משפט - כנראה שהראיות מוצקות והסיכוי להרשעה גבוה. ועובדה, כבר ב-2018 הציע לו פרקליטו המנוח יעקב וינרוט, שהיה גם מקורב אליו אישית, לחתור להסדר טיעון.
לפיכך בנה נתניהו אסטרטגיה תקשורתית כדי להשיג עסקת טיעון מקלה שמשמעותה זיכוי ציבורי. לצורך זה הוא הפעיל את ארסנל היכולות התקשורתיות שלו, שבאופן אירוני עומדות בחלקן בליבת האישומים נגדו. בעידן הרשתות החברתיות הן התגברו עוד יותר משום שנתניהו יכול לפנות ישירות לציבור, בלי תיווך של עיתונאים.
גם אם יוטל עליו קלון, הרי שהסדר הטיעון יהווה ניצחון ציבורי לנתניהו. כמה חודשי עבודות שירות, על כתבי אישום כה חמורים, יוכיחו לשיטתו ולשיטת תומכיו שבעצם לא היה כלום
מרכיב מרכזי בקמפיינים של נתניהו הוא זיהוי האיש הרע. הטכניקה הזו מאפשרת לפוליטיקאי להפעיל את רגשות הציבור, בהתאם לתפישתו של ארתור פינקלשטיין, יועצו האמריקני בשנות ה-90. בעבר שימשו בתפקיד האיש הרע שמעון פרס, יאסר ערפת, מחמוד אחמדינג'אד ואחרים שאפשרו האנשה של מסרי התעמולה שלו.
האיש שנבחר למשימה הזו בתיקי נתניהו היה מנדלבליט, כשם גנרי כולל למוסדות אכיפת החוק. זו לא הייתה משימה קלה משום שמדובר באדם שנתניהו בחר בו לתפקיד, בן לחבר בתנועת חרות ומפקד באצ"ל וחובש כיפה. אבל התברר שבקמפיין שיטתי ניתן למכור קרח לאסקימואים ולהפוך את ידיד המשפחה הלוחמת לאויבה.
ההתמקדות במנדלבליט אפשרה לנתניהו להוכיח, בעיני אוהדיו, את מרכיב הקונספירציה שהוא חיוני בהפצת התזה שהיה פה ניסיון להפיכה שלטונית. מטרה נוספת במסר הזה הייתה להטיל אימה על הפרקליטות ולרמוז לה שכדאי לה להפסיק את המשפט שמערער את מעמדה בציבור.
זרוע שנייה באסטרטגיה שנבחרה לקמפיין נועדה להוכיח שמדובר בתיקים תפורים, והיא זכתה לסלוגן: "לא יהיה כלום, כי אין כלום". השלב האחרון שלה בוצע במהלך עדויות אילן ישועה וניר חפץ בדיונים על תיק 4000, שמטרתן הייתה להוכיח שלנתניהו, באמצעות שאול אלוביץ', הייתה שליטה על התוכן בוואלה. באמצעות פרסומים מגמתיים נוצר רושם בחלקים בציבור ש"התיקים קורסים" משום שמדובר ביחסים נורמליים בין פוליטיקאים לכלי תקשורת.
השלב הבא במשפט צפוי היה להיות עלייתו לדוכן של עד המדינה שלמה פילבר, מקורבו של נתניהו שהיה מנכ"ל משרד התקשורת. עדותו נועדה להוכיח שניתנה תמורה לאלוביץ' ולבסס את סעיף השוחד בתיק. לכן זה העיתוי הנכון לבצע עסקת טיעון שתמנע את השמעת העדות הזו ותאפשר לנתניהו ולהמשיך ולטעון בעתיד שהוא דרייפוס מודרני.
ד"ר ברוך לשםגם אם יוטל עליו קלון שבפועל יסיים את הקריירה הפוליטית שלו, הרי שהסדר הטיעון יהווה ניצחון ציבורי לנתניהו. ממילא סיכוייו לחזור לתפקיד ראש הממשלה שואפים לאפס כל זמן שהמשפט ממשיך להתנהל. עונש של כמה חודשי עבודות שירות, על כתבי אישום כה חמורים, יוכיח לשיטתו ולשיטת תומכיו שבעצם לא היה כלום.
נתניהו ככל הנראה יפצח בקריירה שנייה של איש עסקים. אולי כלוביסט של חברות ענק ולבטח כמרצה מבוקש בעולם. לפי הפרסומים הוא כבר עוסק בכתיבת אוטוביוגרפיה שקרוב לוודאי שתזכה לתפוצה רבה. השם שלה יהיה, אולי, "אני מאשים!". זו תהיה נקמה סמלית, מתוקה ורווחית בכל חוקרי המשטרה, עורכי הדין מהפרקליטות, גורמי ביקורת המדינה ומשרד הממשלה שחיטטו לו בהוצאות המעון, בסיגרים ובשמפניות.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
