מלחמת יום כיפור, התכנס דיון קבינט מיוחד שבו השתתפו בין היתר ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל דוד אלעזר ואלופי צה"ל. בהקלטה שחושף היום (חמישי) ארכיון צה"ל במשרד הביטחון לציון 51 שנה למלחמה, מדברת מאיר על מצבה הצבאי של ישראל, על הצורך להחזיר את השבויים, על הסיטואציה המדינית שהתפתחה בעקבות הקרבות וגם על הזינוק במחירי הנפט בעקבות המלחמה.
גולדה מאיר על הצורך של ישראל להיות חזקה
(הקלטה: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
בהקלטה מספרת ראש הממשלה שנשאלה על מצבו המורלי של הציבור בישראל ומצטטת את תשובתה: "אמרתי, זה עם עצוב. אחרי מלחמה אצלנו כל חלל זה לא רק עניין של עצבות למשפחה הקרובה. זה עם עצוב, אבל עם נכון ויודע מה לפניו. הלוואי שיכולנו להגיד שזו המלחמה האחרונה. ביסודו של דבר זה עם עצוב, עם גדול, עם חזק, אמנם קטן אבל חזק". בהמשך הוסיפה: "עם שעומד במלחמה, אז הוא צריך לנהוג כפי שנוהג עם שנמצא במלחמה, ולא מוכן להרים ידיים. הרבה דברים יסלחו לנו, דבר אחד לא – זה חולשה. ברגע שאנחנו נהיה רשומים כחלשים – זה נגמר".
באותם ימים התקיימו שיחות שביתת הנשק בקילומטר ה-101 בין ישראל למצרים. "אני לא מקבלת את הפורמולה שאנו חיים במצב... של לא שלום ולא מלחמה", המשיכה גולדה. "כל זמן שאין שלום - יש מלחמה. ומלחמה יכולה להתבטא בכל רגע. לא פעם אמרתי באסיפות שזה יכול להיות כעבור שעה".
ההקלטה המלאה
(הקלטה: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
בהתייחסה לשבויים הרבים שעדיין הוחזקו באותם ימים במצרים ובסוריה היא סיפרה: "אמר לי אחד משניים (מהאו"ם, י"ד) שבאו מדמשק, כאשר הם נסעו לשם ואיתם מזכ"ל האו"ם, גם כן לנהל משא ומתן עם הסורים על עניין שבויים. אז כאשר הם חזרו, אומר לי אחד: 'אל תצטטי אותי, אבל יודעים שהאנשים האלה בשבילכם הם ציפור הנפש. והם מנצלים את זה'".
מאיר דיברה לסירוגין באנגלית ובעברית וטענה שבניגוד לישראל, מדינות ערב לא פועלות כמוה על מנת להחזיר את השבויים שלהן. היא סיפרה שענתה לאותו גורם מהאו"ם: "אז מה, אז אנחנו נפסיק לדאוג לאנשים? אבל פה אנחנו בהחלט לא שווים, ואני מקווה, אני מסכימה שהם ישתוו אלינו, אבל לא חלילה אנחנו אליהם. פירוש הדבר שהם, כאשר זה נחוץ להם לא מבחינה אנושית, מבחינה מדינית, מה שנקרא face-saving (שומר על הכבוד והיוקרה, י"ד)".
עניין השבויים עלה גם בתחילת הישיבה, מעט לפני שמאיר נכנסה לדיון. ראש אכ"א, האלוף הרצל שפיר, הסביר לנוכחים את פרוטוקול הטיפול בחיילים שחוזרים מהשבי: "אולי כמה מילים מה אנחנו עושים עם הנוער שחוזר: אחת הבעיות שלנו שאנחנו לא יודעים מי חוזר, כי לא מעבירים שמות. הכנו טפסים מיוחדים שתוך כדי טיסה ממלאים אותם, כשהם יורדים מקבלים אותם, מכניסים אותם לבח"א 27 (בסיס חיל האוויר, י"ד) ושם זה מאורגן בקבוצות".
5 צפייה בגלריה
פריסת גשר על תעלת סואץ במלחמת יום כיפור
(צילום: במחנה באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
הוא הוסיף: "ראשית, הם מקבלים חוברת 'ברוכים השבים'. הם לא יודעים, אף אחד מהם, מה התחולל מאז שהם נשבו. זה נותן להם אינפורמציה ראשונה. רוחצים אותם, מקבלים ביגוד מלא, מקבלים מיד דסקיות זיהוי שיש במקום. הם נפגשים עם נציג החיל או הסמכות, עוברים בדיקה רפואית ועוברים מיד בדיקה של תחקור על שבויים אחרים וחללים.
"הכנו גם מספר אלבומים שבהם כל אחד מהם מתבקש לזהות את עצמו מהתמונות שלו בשבי ולהסתכל ימינה ושמאלה ולהצביע על אחרים, ועל ידי זה אנחנו מנסים לסגור בצורה של תשבץ את כל אלה שהיו בשבי המצרי ועוד הם נמצאים שם, זה תהליך של בערך שלוש שעות עד שהם מתרחצים".
למה שיתחילו מלחמה?
בישיבה ניכרו עדיין שרידי ההפתעה וההלם מהמתקפה המשולבת של מצרים וסוריה חודש וחצי קודם לכן. שר הביטחון דיין התייחס ל"הרתעה" הישראלית ול"קונספציה", שני מונחים שנשארו רלוונטיים למדי גם בשנים הבאות, וביתר שאת סביב מלחמת חרבות ברזל.
"פעם סמכנו על זה שלנו יש כוח הרתעה לגבי הערבים", אמר. "ההנחה שלי שהם לא יתחילו במלחמה כללית, לא לגבי תאריך מסוים, התבססה על זה שהערבים יודעים והרוסים אומרים להם וכל העולם אומר להם שאם יתחילו במלחמה הם יפסידו. אז למה הם צריכים את זה? זה באופן הפשוט ביותר והפשטני ביותר, אבל זו הייתה אידאולוגיה. אנחנו חושבים, הם חושבים, כל העולם חושב שהם יפסידו במלחמה - אז למה יתחילו בה?".
הוא הביע את חששותיו בנושא לעתיד: "אני חושש מאוד מקונספציה אצלנו, שאנחנו נהיה הגוף המורתע, שאנחנו נחשוש מהתמודדות עם הערבים וניכנס לפסיכוזה של הרתעה הפוכה".
נושא נוסף שנדון בישיבה ונמצא בראש סדר הציבורי גם 51 שנה לאחר מכן, היה העול על חיילי המילואים והשפעת המלחמה על העורף. האלופים אמרו בדיון כי החיים בארץ כמעט חזרו למסלולם, אבל גולדה הזכירה את המילואימניקים הרבים שנמצאים בחזית כבר שבועות ארוכים, ועלולים להישאר בה חודשים נוספים.
"אני לא חושבת שאנו יכולים לבוא לחיילים, להגיד להם חודש, חודשיים, שישה חודשים, שנה", אמרה. "אני יודעת שיש בעלי משפחה, יש עצמאים, יש סטודנטים שבצדק רוצים לחזור לאוניברסיטאות... אין ברירה. אני יודעת מה פירוש הדבר שאותו המספר הגדול של אנשים שעכשיו בחזית. והחיים בארץ לא יוכלו להימשך..... אבל אי אפשר גם מלחמה וגם חיים רגילים וגם עמידה. כל זה מוכרח באיזשהו מקום להצטרף יחד. והעם צריך לדעת, זו תפקידה של הממשלה. להגיד לעם דברים ברורים. אנו צריכים לראות את עצמנו מגויסים לזמן, איני יודעת כמה. אבל זה לא עניין של ימים".
חרף 51 שנה שחלפו מאותה ישיבה, הצנזורה לא התירה לפרסם כמה קטעים מהמסמך ההיסטורי. בין היתר מדובר בחילופי דברים בין דיין לבין האלופים ישראל טל ("טליק") ורחבעם זאבי. בתום הוויכוח שצונזר אמר הרמטכ"ל דדו לטל: "זה היה רצוי מהתחלה, כי אנחנו לא הזמנו את ראש הממשלה בשביל לעשות את סיכומי המלחמה. ועל סיכומי המלחמה יש פה לכולם הרבה מאוד מה להגיד. לא התכוונו לעשות זאת. אף אחד לא עשה את זה לפניך. ואני חושב שזה מיותר היום לעשות את סיכומי המלחמה. אני מבין שאתה צריך אילוסטרציה מסוימת, אבל אתה פה התחלת לצטט את כולם ולעשות סיכומי מלחמה, וזו לא מטרת השיחה שלנו".
