שוטרים ומכת"זית מנסים לפנות מפגינים ומפגינות בדרך בגין ירושלים
(צילום: דוברות המשטרה)
רעות עוזיאל, בתו של ד"ר יצחק יפעת - אחד המצולמים בתמונה המפורסמת של לוחמי הצנחנים בשחרור הכותל ב-67' - הגיעה היום (שני) עם שלושת ילדיה הקטנים לירושלים כדי למחות על ביטול עילת הסבירות בכנסת. אחרי ההצבעה הדרמטית, אמרה עוזיאל: "זה גיהינום, אני מרגישה פחד ומלחמה".
עוד לפני שמליאת הכנסת אישרה את החוק שקובע בין היתר כי בית המשפט לא יוכל לפסול מינויים, מחו אלפי בני אדם במקומות שונים בבירה נגד החלתו. המפגינים עמדו לאורך שעות היום בשמש הקופחת, כמה מהם חסמו את דרך בגין ואחרים מחו מחוץ לבית המשפט העליון. אחרי אישור החוק נשארו מפגינים רבים בירושלים והמשיכו למחות ולהתעמת עם המשטרה.
עוזיאל, שמנהלת את העמדה בירושלים של עמותת הצנחנים למען הדמוקרטיה, הגיעה לירושלים עם ילדיה רימון (5), רועי (6) וראם (8). "אבא שלי 'הצנחן הבוכה' שחרר את ירושלים ומחובתנו היום לשמור על הבית. אין לי ארץ אחרת ועצם העובדה שעולות מחשבות בראשי איפה אני יכולה לגדל את הילדים שלי בצורה הטובה ביותר זה פחד. זה בכי. אבא שלי וחבריו נלחמו לא לחינם. אנחנו נמשיך להילחם על הבית. אני לא אדם אלים ולא בעד אלימות, אבל התחושה היא שחטפו לנו את הבית ואת המדינה".
רז טייב (35), מחנך בתיכון במרכז הארץ, אמר כשעשה את דרכו מהבירה חזרה לביתו: "התחושות קשות, ברור לנו שזה לא הסוף ושיש עוד מאבק ארוך. היום זה ציון דרך בהרחבה של הסמכויות של הממשלה. היא הופכת להיות כאן עריצות רוב. אנחנו ציבור ליברלי, מסורתי שאוהב את הדת. מאוד קשה לנו. זה מערער את כל היסודות הקיומיים של הסולידריות בין האזרחים במדינה. נמשיך להפגין בכל בכוח ולצאת לרחוב".
מכת"זית מחוץ לבית המשפט העליון
(צילום: לירן תמרי)
שוטרים עוצרים מפגין בדרך בגין ירושלים
(צילום: רוני גרין שאולוב)
גלעד (69) ושוש (66) ליברמן הגיעו לירושלים מגן יבנה. הם עשו אתנחתא קלה בתחנת אוטובוס כדי לתפוס קצת צל. "אני מיואש", אמר גלעד. "הייתה תקווה קלושה שהיום הזה ייגמר אחרת. אנחנו עוד לא יודעים מה הלאה. נראה מה יהיו המשך פעולות המחאה. אני מרגיש שהמדינה משנה את הכיוון שלה. המדינה נשארת רק יהודית בלי הדמוקרטית".
שוש הוסיפה: "אני קודם כל מאוד עצובה, קיוויתי שעד הרגע האחרון מישהו יתעשת. אי אפשר שצד אחד ינצח לגמרי. אני לא מבינה כל כך בחוקים, אבל אני חושבת שאם צד אחד יקבל את כל מה שהוא רוצה תהיה מלחמת אחים. זה מה שיכול לקרות עכשיו. אני פוחדת מהעתיד מצד אחד ומצד שני אני מאוד מקווה שכל הציבור הענק הזה ימשיך להילחם וייצא לרחובות".
"זה עצוב ועלוב"
אבי (67) הגיע לירושלים מטבעון. הוא ישב על המדרכה בכיכר אגרנט עם דגל הלאום בידו. "הייתי מוכן לזה", הוא אומר. "אני בדרך כלל זה שמרגיע את כולם, אבל זה עצוב ועלוב. ההצבעה הייתה סרט תועבה. למדתי לפני הרבה שנים מדע המדינה. שם, במדע המדינה, תמיד מחפשים מאיפה זה בא.
"אני חושב שההצבעה הזאת באה מהתחושה המשיחית של שלטון על עם אחר. הם מרגישים שהם שולטים על עם אחר. הבן שלי היה בגבעתי וכל הילדים האחרים בנצרים. לא הילדים שלהם, הם רק נהנים מזה. יש פה מטרה אחת, סיפוח בלי משאל עם. זו המטרה שלהם".
באזור הסינמה סיטי בבירה אמרה מפגינה בקול חנוק מדמעות: "אני עושה קריעה בחולצה שלי. אני באבל על הדמוקרטיה ועל החוק שעבר".
מדורה בצומת קפלן בתל אביב
(צילום: דוברות המשטרה)
בתל אביב, מוקד ההפגנות המרכזי מאז תחילת המהפכה המשפטית, גם כן מחו אלפים והתעמתו עם המשטרה. עילאי, אחד המפגינים, אמר: "הבת שלי נולדה לתוך המחאה הזאת ואם אני לא אלחם בשבילה - לא תהיה לה מדינה. האלימות לא תיעצר, הטירוף רק מגביר ושני הצדדים יגבירו את המאבק. יותר מסוכן לחיות במדינה לא דמוקרטית".
אייל גבעון, שגם הוא מחה בתל אביב, אמר: "ביטול עילת הסבירות נותן פתח לממשלה לעשות הרבה דברים. האלימות לא מופנית כלפי שוטרים אלא כלפי הממשלה. אין לנו כוונה לפגוע בשוטרים אלא להראות את הזעם לממשלה. פרש תפס אותי בחולצה, ניסו לעצור אותי והצלחתי לברוח. אני מבין את השוטרים, לא הייתי רוצה להיות במקומם".
