החודש מציינים בישראל את יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב והאיסלאם, ועושים זאת תחת הכותרת "יציאה ללא חזרה", אולם ההתפתחות האחרונה במרוקו מצביעה על כך שבעוד שמספר היהודים שם הולך ופוחת, ההכרה בפועלם של היהודים במדינה זוכה לעדנה מחודשת.
אף שהיחסים החמים בין יהודים למוסלמים במרוקו הם נושא מוכר וידוע, עד כה נעדרו היהודים מספרי הלימוד במדינה. בפעמים המעטות שבהן הם בכל זאת הוזכרו בספרים, היה זה בהקשר היסטורי, וכל שצוין בהם הוא שהיהודים והאמזירים היו מראשוני התושבים בצפון אפריקה ובמרוקו. כל זה השתנה לאחרונה, כשתוכנית לימודים חדשה אושרה לבתי הספר היסודיים במרוקו, ובה, בפעם הראשונה, הוכנסו לספרי הלימוד פרקים העוסקים ביהדות מרוקו ובמורשתה.
עם יוזמי המהלך ותומכיו נמנים בין השאר אנדרה אזולאי, יועצו של המלך; סימון לוי ז"ל, שהקים את מוזיאון יהדות מרוקו בקזבלנקה; וארגון "מימונה", שהוקם ב-2007 על-ידי סטודנטים מוסלמים ופועל לשימור מורשתה היהודית של מרוקו. השינויים הוכנסו גם הודות לפעילות אונסק"ו, ארגון החינוך והתרבות של האו"ם.
"תמיד ידענו שזה יקרה! זה היה רק עניין של זמן", אומר עבדו לאדינו, חבר ארגון "מימונה" ומורה במרוקו, בריאיון שקיימנו עמו לרגל השינוי שהתרחש. הוא מספר שמרוקו תמיד ראתה ביהדות חלק מהמרקם החברתי והתרבותי שלה, אולם רק ביולי 2011 הפך העניין לרשמי, כשמרוקו הכירה ביהדות כחלק מתרבותה במסגרת תיקון שהוכנס לחוקה המרוקאית. את העיסוק ביהודים שילב משרד החינוך המקומי בתוכנית הלימוד כדי ללמד את התלמידים על ההיסטוריה של מרוקו, על החיים המשותפים של יהודים ומוסלמים ועל המגוון התרבותי, הדתי והלשוני של מרוקו.
עוד ממאמרי הפורום לחשיבה אזורית:
• כשעיראק תחתום על הסכם עם ישראל
• טורקיה, המלחמה בקווקז – והמחיר לישראל
• בוליווד גילתה את האיסלאם – ומעצבנת את כולם
• החיג'אב הפמיניסטי
עבדו מוסיף שהשינוי הוא גם בשיטת הלימוד: "בעוד לימודי ההיסטוריה בבתי הספר במרוקו התמקדו בעבר ברשימת השושלות ששלטו בה, כמו האידריסים, המוואחידון, הסעדים והמוראביטון, כעת אימץ משרד החינוך המרוקאי שיטה פדגוגית אחרת, והחל ללמד על הקהילות השונות במרוקו. שיעורים חדשים שולבו על האמזירים, על הקרתגים, על הפיניקים וכעת גם על היהודים".
ללמוד לא מהקוראן
הצעד המבורך של משרד החינוך המרוקאי חשוב גם מפני שהנושא היהודי משולב הפעם במסגרת החינוך החברתי, ולא כחלק מלימודי ההיסטוריה או מלימודי הדת. החינוך החברתי הוא המגדיר את גבולות החברה המרוקאית כיום, כלומר מי נכלל בה ומי מודר ממנה, ולפיכך האמירה המרוקאית ביחס ליהודים ולקבוצות האחרות ששולבו בספר הלימוד החדש ברורה וצלולה – כֻּלהם דיאלנא! (הם משלנו!).
זהו שינוי משמעותי, תקדים בעולם הערבי וצעד רשמי מובהק החותר נגד דימוי היהודי שרווח עד כה במדינות אחרות באזור. במצרים למשל עדיין מוצגים היהודים באור שלילי במסגרת לימודי הדת האיסלאמיים, אף שעברו יותר מ-40 שנה מחתימת הסכם השלום עם ישראל. דוגמה לכך מופיעה במחקר של פרופ' אלי פודה וסמירה עליאן מ-2017 בנושא דימויו של "האחר" בספרי הלימוד במזרח התיכון: הם מציינים כי תלמידים במצרים לומדים סורות (פרקים) נבחרות מהקוראן שבהן דימוי היהודי שלילי מאוד ומתקשר למילים כמו "בגידה", "מרמה", "שנאה" ו"אי-כיבוד בריתות". לאחר מכן מתבקשים התלמידים לכתוב נאום לתחנת הרדיו הבית-ספרית בנושא "היהודים של אתמול הם היהודים של מחר".
גם במרוקו לימודי הדת האיסלאמיים מתבססים על שינון של סורות מהקוראן, אבל הסורות שנבחרו ללימוד במרוקו מתמקדות במצוות האיסלאם ובחיי הנביא מוחמד במכה, והיהודים אינם מוזכרים בהן כלל. אין ספק שבמקרה זה מוטב שלא להזכיר את היהודים כלל מאשר להזכירם בהקשר שלילי, מעוות ומלבה-שנאה.
השאלה המעניינת היא מה מתוך יותר מ-2,000 שנות היסטוריה יהודית במרוקו נבחר להיכלל במסגרת ספר הלימוד החדש. בבחירה הזו יש כדי ללמדנו על כוונותיהם של העומדים מאחורי היוזמה, ועל הדימוי היהודי והמרוקאי שאותו הם מבקשים לטפח.
לדוגמה, בספר הלימוד האזרחי לכיתות ד' במרוקו מופיע איור של מדורת השבט המרוקאית ומסביבה יושבים ילדים במעגל, כשכל אחד מהם מייצג אחד ממרכיביה התרבותיים והמגוונים של החברה במרוקו. כל תלמיד ותלמידה מציגים עצמם לפי זהותם התרבותית: עומר כמרוקאי מוסלמי ערבי, חדיג'ה כמרוקאית מוסלמית אמזירית, פאטמה כמרוקאית מוסלמית סהראווית (מהסהרה), נזהה כמרוקאית מוסלמית אנדלוסית, מוחמד כמרוקאי מוסלמי סנגלי, ודוד בן חיים כמרוקאי יהודי.
המלך של כולם
בספר לימוד חדש לכיתות ו' מובא הסיפור היהודי בעיקר על רקע תקופת הסולטאן מוחמד בן עבדאללה, מי שנחשב ל"אדריכל מרוקו המודרנית". הוא היה מבני השושלת העלווית, הידועה ביחסה הסובלני כלפי יהודי מרוקו, והבחירה להתמקד בשושלת זו איננה מקרית, אלא נועדה לתרום לטיפוח תדמיתה המתונה של השושלת, מעלייתה לשלטון במאה ה-17 ועד הביקור שערך המלך מוחמד השישי באסווירה בינואר האחרון. בביקור זה, המובא בהרחבה בספר, חנך המלך את "בית דכירה", מרכז לשימור המורשת היהודית של העיר. "אנו שמחים שזה המידע שנבחר ללימוד תלמידים בבית הספר היסודי, וזו רק ההתחלה", מסביר עבדו.
בפרק החדש בולטת העובדה שהסיפור היהודי איננו עומד בפני עצמו, אלא חוסה בצילו של המלך, ונראה ששני הצדדים יוצאים נשכרים מכך: היהודים זוכים להגנה וללגיטימציה מלכותית, ואילו המלך זוכה בתדמית מתונה וסובלנית, וכך גם מרוקו כולה. "המלך איננו רק מנהיג המוסלמים", מסביר עבדו, "אלא נחשב 'אמיר אל-מואמינין', כלומר מנהיגם של כל המאמינים – מוסלמים ויהודים".
ראש הקהילה היהודית של מרקש ואסווירה, ג'קי קדוש, שיבח את המהלך במאמר שפורסם באתר החדשות המרוקני "הספרס", והציע להרחיב את נושאי הלימוד גם ליהודים בתקופתו של המלך הקודם, חסן השני. אין ספק שהמעט שהוכנס לספר הלימוד מדגיש את ההיסטוריה היהודית הרבה שנותרה מחוץ לספר: נותרו בחוץ התקופות שבהן שרר מתח בין היהודים למוסלמים או בין היהודים לשלטון, למשל בתקופת המוואחידון, או התקופה שבה צמחה הלאומיות הערבית במרוקו וחלק מהיהודים זוהו כבני חסות של הצרפתים.
ספרי הלימוד אינם מייצגים ואינם אמורים לייצג את ההיסטוריה כולה, אבל הם ממלאים תפקיד חשוב בעיצוב הסדר החברתי והפוליטי במדינה ובהבניית זהותם הלאומית של אזרחיה. גם אם הם עוסקים בעבר, הם אינם מכוונים אליו, אלא לעיצוב התודעה והמעשים בהווה ובעתיד.
ספרי הלימוד הם כלי בידי המדינה שרוצה להבטיח שהנרטיב הלאומי, הפוליטי, החברתי והתרבותי "הנכון" הוא שיועבר לדור הצעיר, ולכן הפרטים שבהם נבחרים בקפידה. השינוי בתוכנית הלימודים המרוקאית הוא חלוצי ומבורך. הוא נושא בשורה חדשה ומעיד על כך ש"האחר" הוא לא פחות מחיוני והכרחי לשמירת צביונה הרב-תרבותי והבין-דתי של מרוקו.
עינת לוי היא יזמית וחוקרת בפורום לחשיבה אזורית ובמכון מתווים למדיניות חוץ אזורית. הקימה את "קונקשן למרוקו" לקידום שיתופי פעולה אזרחיים בין ישראל ומרוקו.
