"הנער הולך לכיוון הדלת, הוא שם כובע מצחייה ומשקפיים ללא מספר. הוא יוצא בדיוק כשאחד המציתים מתפוצץ, והוא סוגר את הדלת אחריו. הנער לוקח את המפתחות איתו, אך לא נועל את הדלת מאחוריו. הוא רוצה להסתלק מהמקום במהירות. הכלב נובח בטירוף. הוא עובר לידו בהליכה מהירה, כמעט רץ.
"אני לא רוצה לעשות את זה שוב, אני לא רוצה לעשות את זה שוב, אני לא רוצה לעשות את זה שוב. למה עשיתי את זה, למה עשיתי את זה, למה עשיתי את זה?"
(מתוך יומנו של הנער בן ה־16 שנאשם ברצח עבריין מין).
הטקסט המצמרר הזה נכתב על ידי הנער מיכאל, שם בדוי, יום לאחר שנפגש עם חיים ויזמן, שהורשע בעבר בעבירות מין בקטינים. המפגש ביניהם הסתיים ברצח אכזרי של ויזמן, שנדקר למוות עשרות פעמים על מיטתו.
לכתבות נוספות למנויי +ynet:
זהו ציטוט אחד מתוך מסמך מפורט שנמצא במחשבו האישי של הנער, ושמגולל את הסיפור המלא שהתרחש באותו ערב. הכותרת שהעניק למסמך היא "שונה באופן נורמלי - (אתה) בטוח? אני חושב שדי הוכחת שלא כל כך נורמלי". קטעים מיומנו של מיכאל, הנאשם ברצח ויזמן, הגיעו לידינו ומתפרסמים כאן כעת לראשונה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
השעה הייתה 21:30 בשכונת דורה בנתניה, כשהאור ביחידת הדיור של חיים ויזמן דלק. גופתו הוצפה דם, והנער שרצח אותו עדיין שוהה בדירתו ברחוב נחמיה. כ־30 פעמים הוא דקר אותו בסכין, והוא נותר שם לצד הקורבן שרצח, מנסה לשווא להצית את גופתו. כבר חצי שעה שהוא שם, והפחד להיתפס בזירת רצח מוביל אותו לברוח כמה שיותר מהר.
"הכלב של אחד השכנים נובח בלי הפסקה. אולי אחד מהשכנים שמע את הצווחות והתקשר למשטרה", הוא יכתוב למחרת, ב־9 באוגוסט, ביומן שברובו מתואר בגוף שלישי. במסמך הזה נחשף הרבה מאוד מידע, שכנראה סייע מאוד לפרקליטות בהגשת כתב האישום החמור נגד מיכאל, בגין רצח בנסיבות מחמירות, מהסיבה הפשוטה: המסמך כולל פרטים מוכמנים מהזירה, שידועים רק לרוצח ולא פורסמו בתקשורת.
כמו מיכאל, ששאל עצמו "למה עשיתי את זה?" גם במשטרה תהו לגבי המניע. חוקרי היחידה ללוחמה בפשיעה (יל"פ) במרחב שרון, בפיקודו של רפ"ק אריק רזניק, פיענחו את הרצח לאחר שבהתחלה התקשו להבין מה היה המניע של הנער הרוצח. ההפתעה הוכפלה ברגע שהבינו מיהו הנער: תלמיד מחונן, שלומד בפרויקט ייעודי לתלמידי תיכון במוסד אקדמי, שזכה בתחרות סיפורים קצרים, וגדל במשפחה מבוססת שלא האמינה שבנה הוא שאחראי לפשע האכזרי.
נביחות הכלבים שמתאר מיכאל ביומנו, לא גרמו לשכנים לצאת מבתיהם ולבדוק מה קרה. בכל זאת, מדובר בשכונה קשת יום שבעבר שימשה חממה לגידול חיילים של ארגוני פשיעה. גם אם יש רעש בחוץ, יודע כל תושב בשכונת דורה - מוטב לא לדחוף את האף לעניינים של אחרים.
וכשברירת המחדל היא להסתגר בבתים ולא להתערב, לא פלא שגופתו של ויזמן נמצאה רק שש שעות לאחר שנרצח. נער ונערה שהגיעו לביתו כדי לקנות סמים, חשדו כשלא ענה להם לטלפון לכל אורך הערב, ולאחר שהגיעו לביתו הם גם היו אלה שהזעיקו את המשטרה למקום.
בזמן הזה, הרוצח ישן בשלווה בביתו, מחוץ לנתניה. "מיכאל אמנם דאג לנקות את הזירה אחריו ולטשטש את הראיות, אבל לרוע מזלו - ולמזלנו - בין הטעויות שהוא עשה שם, הוא שכח לקחת את הטלפון הסלולרי של הקורבן, שאיתו הוא ניהל מספר התכתבויות", אומר רפ"ק רזניק, שהוביל לפענוח הרצח עם ראש צוות החקירה רס"ב אוסקר קירגיז, והחוקרים רס"ב גיל מייזנר, רס"מ יורי דוברינסקי ופקד גיל גורדון. "כך למעשה, קיבלנו את קצה החוט הראשון בדרך אליו".
מה ידעתם על הנרצח?
רפ"ק רזניק: "ידענו שמדובר בחיים ויזמן, בן 42, רווק, במקור מבית־שאן. לפני כמה שנים הוא עבר לנתניה, ובשכונה הכירו אותו כהומו מוצהר. כולם ידעו שגברים היו מגיעים לדירתו מדי פעם".
ומה באשר לקטינים?
"לפני כעשור הוא ריצה שנת מאסר בפועל על עבירת מין בקטין. הוא לא היה תחת פיקוח של יחידת צור (שמפקחת על עברייני מין – ש"מ). מהעדויות שגבינו עולה, כי הוא היה נוהג לקנות לנערים בשכונה אוכל, ממתקים ומתנות אבל אין תלונות על קיום יחסים עם קטינים".
מה ידעתם על ההכנות למפגש עם מיכאל?
רס"ב קירגיז: "בטלפון שלו ראינו שהפעילות האחרונה הייתה ב־21:00, בליל הרצח, עם פרופיל מסוים באינסטגרם. הוא דיבר עם פרופיל של גבר, שהציג רק את פלג גופו העליון, ללא הראש. ראינו שההתכתבות היא חד־צדדית (מיכאל מחק בדיעבד את ההודעות שנשלחו ממנו) והבנו שהשיחה ביניהם נמשכה מספר שבועות, במהלכה הם תיכננו מפגש מיני".
"'למה? למה? די כבר, תפסיק, די', קולו של הגבר נשבר והופך לצווחה. 'תהיה בשקט', הנער לוחש, והגבר, בטיפשותו, מציית. הסכין ננעצת שוב ושוב, תנועת היד אוטומטית לגמרי. 'תפסיק, אני מת כבר!'" (מתוך היומן)
מי פנה למי?
רפ"ק רזניק: "ויזמן למיכאל. הוא שאל אותו, 'בן כמה אתה?' ומיכאל השיב, '15'. ויזמן כתב: "אם ככה, לא מתאים, כי אני גדול ממך. אני לא איש של משחקים, אני לא בעניין'. וכשמיכאל הגיב, 'אבל אני רוצה', ויזמן השיב: 'אם זה ככה, אין בעיה'".
למה הם לא נפגשו מיד?
"במשך מספר שבועות של שיחה, מיכאל הבריז לו כמה פעמים ואז הם קבעו להיפגש במוצ"ש, אצל ויזמן בבית. מההתכתבות ביניהם, נראה היה שויזמן מאוד התרגש, וכתב לו, 'אני מחכה'. וזה כשהוא יודע שהנער כביכול בן 15, והוא עצמו מציג את עצמו בפניו כבן 35 - כשבפועל הוא בן 42. הבנו שהמפגש יצא לפועל, כשבהתכתבות האחרונה ויזמן שואל אותו, 'ירדת מהאוטובוס? אני ליד הכיכר, והנה, אני רואה אותך'".
"איש הולך לביתו, עלם צעיר צועד לידו. הוא אמר לו שגילו הוא 35 שנים, למרות שגילו האמיתי היה 42. גילו של האיש – לא של העלם. האיש עובר מול מכר, מברך אותו לשלום ומאחל לו כל טוב. המכר לא מביט בבחור הצעיר, שגילו גבוה רק בשנים ספורות משליש מגילו של הגבר. 'לילה טוב', קורא המכר אל האיש. 'וזו הייתה הפעם האחרונה שהם התראו', חושב הנער בליבו, כמעט וצוחק בקול רם מהמצב האבסורדי שאליו הכניס את עצמו".
(מתוך היומן).
המכר שמזכיר מיכאל הוא שכן של ויזמן, שהיה העד היחיד למפגש ביניהם, כשראה אותם צועדים יחד בשביל המוביל אל הבית. ויזמן ומיכאל לא החליפו ביניהם תמונות בשום שלב, והפגישה ביניהם באותו ערב הייתה הפעם הראשונה שבה התוודעו האחד למראהו של השני. ביומן שכתב, מיכאל לא מסתיר את אכזבתו מהנראות של ויזמן ושל ביתו הצפוף.
"הם נכנסים לדירה. הגבר נועל את הדלת. הוא מציע לנער לשתות. הנער מבקש כוס מים, והגבר שואל בצחוק, 'רק מים?'. הנער שותה את כוס המים, מניח אותה על הכיור. הוא סוקר את החדר, הדירה קטנה בהרבה משציפה. כל כולה לא הרבה יותר מחדר, למען האמת. מאחורי דלת שעליה תלויה מראה, יש מקלחת ושירותים שאינם חשופים לעיניו של הנער כרגע. במרכז החדר, ממש מול דלת הכניסה, ניצבת מיטה זוגית, תופסת כמעט את כל החדר. משמאל למיטה יש חדרון, בקושי בגודל מבואה, שבו יש מקרר וכיור. על יד המיטה ניצבות שתי שידות קטנות מעץ.
"הנער מביט בגבר והם מתחילים להתנשק. הנער, דופקו מהיר, קצת מהמין וקצת ממה שעתיד לעשות בעוד רגעים ספורים. הוא מוריד חולצתו, יורד על ברכיו ופותח את מכנסיו של הגבר. ממשיך כפי שתיכנן, למרות קוטנו של החדר, ומוביל את הגבר למיטה.
'מוכן להפתעה שלך?' שואל הנער.
'אה הא', הגבר מחייך את חיוכו הדוחה ונראה מתרגש ממש. 'חיוך של גבר מאוס', חושב הנער.
הנער מחייך ומבקש מהגבר להסתובב על בטנו. 'לא להציץ', מתרה הנער בקול מתגרה. הגבר עוצם את עיניו ומפנה את ראשו, שבכל מקרה מכוון כלפי הכרית".
(מתוך היומן).
"הם (השוטרים) פספסו את צלב הקרס שחרטתי. אם לא היו מפספסים, הרצח היה מקבל יותר קרדיט. אני עדיין מתלבט אם לעשות את זה שוב, להתחיל דפוס. אגרום לאנשים לפחד, וזהו זה. שחור על גבי לבן: 'המעשה המוסרי האמיתי הראשון שלי'" (מתוך היומן)
ויזמן המנוח, שלא שיער בדעתו מה התוכניות האמיתיות של מיכאל לגביו, שיתף איתו פעולה לגמרי. במסמך שכתב, מיכאל מספר שהיו לו התלבטויות לפני ביצוע המעשה, אולם כפי שמשתמע בהמשך היומן שכתב - נדמה שהוא כבר היה אחוז אמוק בשלב הזה.
"הנער לוקח את התיק שהביא עימו ומניח אותו על המיטה, לידו. 'אני לא יכול להסתכן שזה לא יעבוד מיד', חושב הנער. 'הגב עלול להיות קשיח מדי, או שאפספס מטרה חיונית'.
"'תסתובב', הוא פוקד על האיש. האיש מתהפך על גבו ומחייך שוב. שם את ידו ככיסוי על עיניו. הנער פותח את התיק, ליבו פועם באוזניו. 'אני עדיין יכול לעצור', הוא חושב, 'פשוט לצאת מכאן, לברוח'. הוא מוציא את החפץ מהתיק, שולף אותו מתוך כיסויו. הוא מרים אותו באוויר.
"'אני עדיין יכול להפסיק', אומר לעצמו, 'פשוט להחזיר את זה לתיק ולהמשיך בסקס, או ללכת. לקום וללכת'.
הוא לא יודע את זה עדיין, אבל אם הוא היה מנסה לקום וללכת לאחר שהבטיח מין, ספק רב שהגבר, שכבר היה מוכר למשטרה בעקבות עבירות מין בקטינים, היה נותן לו לעשות כן בקלות.
"החפץ משתהה באוויר לשנייה ארוכה נוספת. הנער מוריד אותו למטה בתנופה – ונועץ. הוא מפספס את מרכז הבטן ופוגע בצידה. באחד המקומות היחידים שבהם הבטן לא מלאה בעורקים חיוניים. 'אני גמור, אני מת. הוא יהרוג אותי, הוא ידחוף אותי מעליו ויחסל אותי', חושב הנער.
"'למה?', קולו של הגבר נשמע מזועזע ומפוחד. 'פחדן', המחשבה עוברת באחורי מוחו של הנער. בקדמת מוחו, הוא רק מתפלל שהגבר יישאר במקומו, בשקט, ולא יצליח לדחוף אותו.
הסכין ננעצת שוב. ושוב. ושוב.
"'למה? למה? די כבר, תפסיק, די', קולו של הגבר נשבר והופך לצווחה. ידיו מתנופפות באוויר ללא הצלחה ומנסות לדחוף את הנער בצורה חלשה. 'תהיה בשקט', הנער לוחש בקול שכמעט שאינו אנושי, והגבר, בטיפשותו, מציית ומחליש את קולו. הסכין ננעצת שוב ושוב, תנועת היד אוטומטית לגמרי. 'תפסיק, אני מת כבר!'
"הנער נועץ את הסכין עוד מספר פעמים. כשלוש? אולי. לאחר מכן כשחשב על הכול, לא הצליח להבין כמה פעמים בדיוק דקר את האיש. 'חמש? 12? קצת פחות, אולי? לא משנה"
(מתוך היומן).
מיכאל אולי לא ידע באותו שלב כמה פעמים הוא נעץ בגופו של ויזמן את הסכין - בעלת להב באורך 26 סנטימטרים - אבל נתיחת הגופה במכון לרפואה משפטית באבו כביר, הבהירה שמדובר בכ־30 נעיצות סכין בגופו של הנרצח. "הדקירה הראשונה בבטן הייתה זאת שהכריעה את הכף", אומר רס"ב קירגיז. "מתברר שזאת הייתה הדקירה הכי עמוקה, שגם גרמה למותו".
בשלב הבא, לאחר שווידא כי ויזמן מת, מיכאל החל לנקות את זירת הרצח וגם את עצמו, במטרה להעלים ולטשטש ראיות. וכדי להשלים את המשימה, מבחינתו, הוא ניסה לשרוף את הדירה על כל תכולתה – עם הגופה בפנים.
6 צפייה בגלריה
הנער ניסה להבעיר את זירת הרצח, ורק בחדשות גילה שלא הצליח. דירתו של חיים ויזמן
(צילום: יאיר שגיא, משטרת ישראל)
קיר מוצף בדם, אבל מן הסתם רוב הדקירות היו בצד המרוחק מהנער כך שהתיק לא התלכלך, כמעט. הנער מתחיל לזמזם שיר, מעורער לחלוטין ממה שהתרחש בחצי הדקה האחרונה. הוא מחפש את המקלחת, פותח את הדלת ומתחיל לצחוק.
"'אני מת כבר'.... באמת? אלה המילים האחרונות שלך? הוא שוטף את הדם מעליו, משבח את עצמו על שלפחות חשב לפשוט את בגדיו כדי להימנע מללכלך אותם. הוא התארגן, לאט ולחוץ בהרבה משהיה אמור. משוכנע שאחד השכנים שמע את הצווחות. הוא ניסה לשרוף את המקום.
"הנער לוקח את כל המזומן מהארנק. הוא הופך את אחת הארוניות על גבי המיטה, מפזר דפים ובגדים על המיטה, כדי שתידלק ביתר קלות.
לגבר יש שני טלפונים. 'למה כל כך הרבה רכוש ובגדים ממותגים לאיש כזה מגעיל, בדירה כל כך קטנה? בזבזן וגרגרן'.
"הוא שופך את המשקה על המיטה, הוא שופך חלק אל תוך פיו של האיש. 'שהאלכוהול יעכל את השאריות שלי', הוא חושב, כמעט בהומור.
"הוא שובר מצית על השידה. הוא מנסה להדליק מספר דברים שונים, אבל מלבד מכנסי ג'ינס, שנשרפים בקושי רב, דבר לא קורה. הוא ניסה לשרוף את האיש עצמו, אך מלבד זיפיו - דבר לא בער".
(מתוך היומן).
בשלב הזה מיכאל יוצא מהדירה וסוגר את הדלת מאחוריו, כולו אכול חרטה - לא על הפשע שביצע, אלא על הפעולות שבהן כשל במטרה לטשטש את הראיות. הוא מוצא נחמה בכך שלפחות הצליח, כך הוא חשב, להבעיר את הזירה. “מבחינת היסוד הנפשי שלו, הכל עולה באש”, מדגיש רס”ב קירגיז. “הוא גילה שהדירה לא נשרפה רק בדיעבד, מהחדשות”. מיכאל היה נסער בדקות שאחרי הרצח, כפי שהוא מתאר במסמך שכתב. הוא לא מיהר לחזור לביתו, אלא התהלך ברחוב בסיבובים, מתחיל למנות בראשו את הטעויות האפשריות שעשה. אלה שעלולות להוביל את החוקרים ישירות אליו, כפי שאכן קרה.
"הנער הולך וממשיך ללכת. פשוט הולך, והולך. הוא זורק את המפתחות במקום רחוק מהבית. רחוק מהחיים, רחוק מרחוב נחמיה 42 (כתובת הנרצח), רחוק מהטעות שעשה כשהשאיר את הטלפון (של הנרצח) שיוכל - בעזרת חיטוטים מספיקים - להוביל אליו.
"טיפש שלא לקח את המכשירים איתו, או לפחות וידא שישרפו או הטביע אותם. אבל עכשיו המשטרה כבר יכולה להיות במקום.
"לאחר שנרגע, הבין למה הרגיש כל כך מעורער. 'אני צריך לדעת איך לדקור איבר חיוני מיד, על הדקירה הראשונה'. הוא הבין שלמשטרה אין סיבה לערוך חיפוש בטלפון, וגם אם יעשו כן – הם לא יבדקו באינסטגרם. וגם אם כן – הם לא יראו את הצ'אט המחוק עם החשבון הפיקטיבי שלי. וגם אם כן – יגלו שהחשבון נמחק. וגם אם ישיגו צו כדי לדרוש מאינסטגרם את פרטי החשבון – הם יגלו שלא נרשם על שום מספר טלפון, וחשבון המייל שעליו היה רשום החשבון נמחק גם הוא.
"לא מצוין בחדשות שהגופה הייתה עירומה. החשד הוא שהרצח התרחש בעקבות מפגש מיני שהשתבש (מתברר שחיים נהג לגבות כסף מגברים תמורת שירותי מין) או פשע שנאה מאותה סיבה.
"הם פיספסו את צלב הקרס שחרתי על מגבת ושמתי בכיור במקום די בולט, לעניות דעתי. אם לא היו מפספסים, הרצח היה מקבל קצת יותר קרדיט מכמה ימים של תהילה, עד שפשע אחר יתפוס את מקומו".
(מתוך היומן).
בסוף המסמך המצמרר שלו, ואחרי שהוא מאוכזב מכך שהרצח לא תפס מקום גבוה בכותרות החדשות ולאורך זמן, כפי שציפה - הוא חושף את המניע למעשה שלו לכאורה ואת כוונותיו לעתיד.
"אני עדיין מתלבט אם לעשות את זה שוב. להתחיל דפוס. ככה אולי אקבל קצת יותר תשומת לב מהציבור, אגרום לאנשים לפחד. וזהו זה. הנה זה. כתוב שחור על גבי לבן: 'המעשה המוסרי האמיתי הראשון שלי'".
(מתוך היומן).
6 צפייה בגלריה
"בלי שאמרנו, הוא פלט 'אז אתם מחפשים סכין?'". רס"ב אוסקר קירגיז, רפ"ק אריק רזניק ופקד גיל גורדון
(צילום: יאיר שגיא)
מיכאל הוא בטח לא המקרה הראשון שבו רוצח מצליח לשכנע את עצמו, באמת ובתמים, כי יש לו זכות מוסרית לקחת את חייהם של אחרים שלדעתו, בשל מעשיהם, אינם ראויים לחיות.
"מהפרופיל שבנינו עליו, ברור לנו לגמרי שאם לא היינו תופסים אותו הפעם - הוא היה ממשיך בניסיונותיו 'לנקות את הארץ מפדופילים'", אומר רפ"ק רזניק.
איך הגעתם אליו?
פקד גורדון: "התחלקנו לצוותים, שאחד מהם התחקה אחרי מצלמות אבטחה. במצלמה הקרובה לבית, ראינו את ויזמן נכנס עם מישהו לבית, המשכנו לסרוק מצלמות עד לתחנת האוטובוס הקרובה, והצלחנו להתחקות אחריו. הבנו שמדובר בנער צעיר, לפי תווי הפנים, והיו לנו צבע השיער, הגובה והמשקל. חוץ מזה, כבר היו לנו פרופיל פיקטיבי שלו באינסטגרם ואת ממצאי המעבדה הניידת מהזירה".
מה התגלה במעבדה?
"שהיה ניסיון הצתה בדירה. מיכאל ריכז ליד מיטת המנוח את בגדיו, דפים ריקים, חבילות של קיסמי אוזניים ומצית, אבל מוקד ההצתה לא הצליח כי הוא שפך משקה עם אחוז אלכוהול נמוך וזה לא נדלק. להפך, האפקט היה הפוך וזה כיבה את האש. מצאנו גם טביעת כף יד חלקית עם דם על מסגרת המיטה, וגם טביעת רגל יחפה של החשוד. הרצנו את טביעת האצבע מול המאגר ולא נמצאה התאמה, כי הוא אף פעם לא נחקר במשטרה".
רפ"ק רזניק: "מיכאל אמנם דאג לנקות את הזירה אחריו, אבל לרוע מזלו שכח לקחת את הטלפון של הקורבן, שאיתו התכתב. ברור לנו לגמרי שאם לא היינו תופסים אותו הפעם - הוא היה ממשיך בניסיונותיו 'לנקות את הארץ מפדופילים'"
אפשר לומר שההתפתחות המשמעותית בחקירה הגיעה דרך אינסטגרם.
רס"ב קירגיז: "הפרופיל הפיקטיבי היה משויך לשני מיילים, אחד מהם זהה לשם של הפרופיל - והשני נשא את שמו של מיכאל. הרצנו במערכות שלנו את השם, בחתך הגילים 15־25 - וקיבלנו שם וכתובת. חזרנו לאינסטגרם, הזנו את השם והגענו לפרופיל האמיתי של מיכאל שהיה מפוצץ בפרטים ובתמונות שלו".
מה שהדהים את החוקרים היה העובדה שמדובר בנער מחונן, ללא עבר פלילי. בן למשפחה נורמטיבית, בלי היסטוריה של תלונות על אלימות או על עבירות מין. אביו הוא בעלים של חברה גדולה שפועלת בין השאר בחו"ל, האמא מתעסקת בטיפול אלטרנטיבי ויש לו גם בת זוג שמבוגרת ממנו. החוקרים הבינו מתוך התמונות שלו באינסטגרם שמיכאל נמצא הרבה בתל־אביב. בדיקה העלתה כי מיכאל לומד במוסד אקדמי במרכז הארץ, ובמקביל הוא לוקח שיעורים בקורס בתיאטרון.
והמידע עליו לא עצר כאן. בדיקה שנעשתה בחברת רב־קו העלתה כי ביום הרצח מיכאל היה באזור צומת עזריאלי בתל־אביב, ומשם עלה לאוטובוס של קו 605 לנתניה. בבדיקת תנועת כלי הרכב של בני משפחתו, שנועדה לברר האם מי מהם סייע לו לאחר הרצח, עלה כי אביו אסף אותו בחזרה מנתניה. עם זאת, באותם רגעים האב לא ידע דבר על מעשי בנו.
6 צפייה בגלריה
להב באורך 26 ס"מ ועשרות דקירות בגופו של הנרצח. הסכין של מיכאל
(צילום: יאיר שגיא, משטרת ישראל)
רס"ב מייזנר: "לא עצרנו אותו מיד כי מדובר בקטין, ובית המשפט הקשה עלינו ולא הסכים לתת לנו מיד את הצו. עקבנו אחריו ואחרי סדר יומו, זה היה בתקופת החופש הגדול, השמיים נפתחו וחששנו שהוא ינסה לברוח לחו"ל כי הוא יודע מה הוא עשה".
ומה גיליתם עליו?
"הוא התנהל כרגיל, ללא חשש. המשיך ללכת ללימודים, נפגש עם החברה שלו, הלך איתה להופעה, חי את החיים כאילו הרצח ממנו והלאה".
בבוקר 17 באוגוסט, תשעה ימים לאחר הרצח, מיכאל עדיין ישן כש־12 שוטרים בארבע ניידות צבאו על ביתו. רפ"ק רזניק הוציא את האב ההמום החוצה, הודיע לו שיש חשוד בבית ושיש להם צו מעצר נגדו וצו חיפוש.
רס"ב קירגיז: "הוא אמר, 'אתם טועים, התבלבלתם בכתובת'. ידענו בדיוק מה אנחנו מחפשים, ואלה היו הבגדים שאיתם הוא הגיע לזירה: מכנסיים, חולצה, תחתונים, תיק ייחודי שהיה לו, סנדלי שורש, כובע מצחייה, משקפיים שלקח מהחוג לתיאטרון - ואת הסכין".
ומצאתם?
"הוא אפילו לא ניסה להסתיר. ברגע שנכנסנו לחדרו זיהיתי את הסנדלים בצד. כשהעירו אותו, הוא לבש את אותם המכנסיים שבהם הוא תועד - מכנסי שלושה רבעים עם קרעים. מצאנו בחדר את כובע המצחייה והודענו לו שהוא חשוד ברצח".
ואיך הוא הגיב?
"היה בהלם. ואז, בלי שאמרנו לו באיזו דרך בוצע הרצח, הוא פלט: 'אז אתם מחפשים סכין?' הוא הצביע על התיק, הוציא אותה, ואמר: 'ידידה שלי קנתה אותה לעצמה בהופעה לפני מספר ימים, ויש גם חשבונית', ונתן לנו את הסכין שאיתה בוצע הרצח. יצאנו מהבית עם הכל - הבגדים, הסנדלים, הסכין, התיק, הכובע, המשקפיים, הטלפון שלו והמחשב הנייד. והאבא אמר: 'אתם עושים טעות', והתקשר לעורך דין".
מיכאל הדהים את החוקרים בקור הרוח שהפגין. "לפני שהחלה החקירה כבר הייתה לנו התאמה מלאה לטביעת כף היד שלו עם הדם בזירה", אומר רס"ב קירגיז. "והוא יושב כמה שעות בחקירת רצח ולא מתרגש, לא נלחץ, לא מגמגם ולא בוכה. כאילו לא מדובר בו, והוא הרי משחק בתיאטרון. הוא לא מעשן, לא שותה, לא רוצה קפה, לא מבקש מים, כלום. לאחר התייעצות עם פרקליטו, אמר בהתחלה: 'אני לא זוכר כלום, לא זוכר איפה הייתי במוצ"ש'. בהמשך שינה גרסה: 'הייתי בלימודים, נסעתי באוטובוס לנתניה ומשם אבא שלי אסף אותי הביתה'. שאלתי: 'אתה מכיר את חיים ויזמן?' והראתי לו תמונה שלו. הוא ענה: 'לא מכיר אותו, בחיים לא ראיתי אותו'.
"ואני ממשיך לשאול: 'היית ברחוב נחמיה 42?' והוא עונה, 'לא הייתי שם'. למחרת הלכנו להארכת מעצר. עורכי הדין שלו, עמנואל טראץ וגיא פלנטר, מדברים איתו במשך שעה ואז יוצאים אלינו ואומרים, 'דיברנו עם מיכאל, הוא מספר שאכן היה בדירה ודקר אותו מתוך הגנה עצמית'. כלומר, שהוא קבע איתו מפגש מיני, הגיע לדירה, ואז ויזמן נעל את הדלת וניסה לאנוס אותו. מיכאל רצה לצאת ולא איפשר לו ואז מתוך אקט של הגנה עצמית הוא ניסה לדקור.
"רק שהסנגורים בזמן הזה לא יודעים שגרסתו לא מתיישבת עם הראיות שיש לנו, שלפיהן מיכאל רכש מראש סכין ודקר את ויזמן עשרות דקירות ואף ניסה להצית את הגופה. מיכאל לא מספר להם כלום. ובשלב הזה, גם אנחנו עוד לא ידענו על המסמך שכתב במחשב".
ומה קרה?
"מעצרו הוארך בשבוע וחזרנו לגבות ממנו עדות. מיכאל סיפר שהכיר את ויזמן באינסטגרם וקבע איתו מפגש מיני. לשאלתי, 'למה קבעת עם מבוגר?' ענה: 'כי רציתי משהו אמיתי'.
"לגבי הסכין, רואים אותו במצלמות נכנס לחנות 'למטייל', שם לא הסכימו למכור לו סכין כי הוא קטין, אז הוא הלך לחנות בשר צמודה וקנה שם. לחנות הוא נכנס בכובע מצחייה ומשקפיים, והסווה את זהותו".
ומה הייתה גרסתו לכך?
"הוא טען שויזמן ביקש ממנו לקנות לו סכין, בהתכתבות ביניהם באינסטגרם. אמרנו לו שאין התכתבות כזאת באינסטגרם. מעבר לזה שהמנוח היה סו־שף והמגירה שלו מלאה בסכיני מטבח".
מה הוא ענה כששאלתם למה הוא דקר אותו?
"הוא אמר, 'כשהגעתי לשם התחרטתי וניסיתי לצאת, ואז ויזמן תפס אותי ונישק אותי בכוח. הסכין שקניתי לו הייתה מונחת על השיש במטבח, לקחתי אותה ואיימתי עליו. והוא אמר לי: 'אם אתה מרים עליי סכין, תהיה מוכן להשתמש בה', ואז סובב לי את היד ודקר אותי ברגל'".
6 צפייה בגלריה
עם כובע ומשקפיים להסוואה. מיכאל רוכש את הסכין שתשמש לרצח
(צילום: יאיר שגיא, משטרת ישראל)
מצאתם עדות לדקירה כזאת?
"היה פצע קטן־קטן, אבל אנחנו יודעים שמיכאל נהג לפצוע את עצמו. היה מכה את עצמו במקל ונוהג לחתוך את עצמו".
כמה פעמים הוא נחקר?
"לפחות תשע פעמים, ונשאר עם הטענות להגנה עצמית. שאלתי אותו: 'חוץ מלדקור, ניסית להעלים ראיות? יש סימנים של הצתה'.
"בהתחלה ענה: 'אני לא יודע על מה אתה מדבר', ובחקירה הבאה הוא כבר אמר: 'נכון, ניסיתי להצית את הדירה, ככה אתה רואה שזה לא היה מתוכנן'. הוא גם לקח מגבת שהייתה במטבח, חרת עליה צלב קרס והשאיר שם כדי להראות את האירוע כפשע שנאה - זה היה פרט מוכמן שלא פורסם, והוא כתב על זה במסמך".
עימתם אותו עם המסמך?
"הוא סיפר עליו ביוזמתו, לפני שבכלל בדקנו את המחשב שלו. 'אני נוהג לכתוב וכתבתי על המקרה הזה. זאת הדרך שלי להתמודד עם הטראומה', הוא אמר.
"כשהטחנו בו את המסמך, התשובה הייתה: 'במציאות, אני הקורבן פה. במכתב אני מוציא את עצמי גיבור, וכך מתמודד עם הטראומה'.
"שאלנו, 'היה ביניכם מגע מיני כלשהו?' והוא ענה, 'לא, הוא ניסה לנשק אותי בצוואר וזהו'.
"שאלתי אותו האם יכול להיות שנמצא את הדי־אן־איי שלו על הגוף של הנרצח, והוא השיב שלא. למחרת הוא שוב שינה גרסה, ואמר שהיה לו קשה לשתף, אבל עכשיו הוא זוכר שהנרצח אילץ אותו לבצע בו מין אוראלי. בכל חקירה הגרסה השתנתה".
החוקרים מצאו טיפת דם במקלחת והבינו שמיכאל שטף את עצמו לאחר הרצח. הם לא ידעו האם הוא שטף ידיים, את פניו או חלקים אחרים בגוף. אך לא היה צורך להתלבט, כי מיכאל סיפר להם מיוזמתו שהתקלח בדירה.
החוקרים לא קיבלו את גרסתו להגנה עצמית. גם הפרקליטות לא. מבחינתם, מדובר ברצח אכזרי במיוחד. סעיפי האישום המיוחסים למיכאל הם עבירות של רצח בנסיבות מחמירות, ניסיון הצתה, ושיבוש מהלכי משפט.
עו"ד גיא פלנטר מסר מטעמו של הנער: "בימים אלו אנו לומדים את חומר החקירה, אשר טרם הועבר במלואו להגנה. בכל מקרה, תיק זה מתנהל בדלתיים סגורות בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער, ואת כל שיש לנו לטעון ולהגיב נטען שם".
