ב- 17 ביולי התפרסם דו"ח של הארגון הבינלאומי "יומן רייטס ווטש" (Human Rights Watch, HRW), שמטרתו לשפוך אור על "אופן ומידת ההפרות בזכויות אדם ופשעים בינלאומיים שבוצעו על-ידי חמושים פלסטינים במתקפות שונות ב-7 באוקטובר". הדו"ח, שנכתב באנגלית ומתפרס על פני 252 עמודים, פורסם באתר הארגון יחד עם מספר כתבות נוספות שמסקרות את הנושא. הוא כולל קובץ להורדה ובו עיקרי הדו"ח בעברית, וכן קליפ מרגש שבו נכדתה של יפה אדר מתארת את אירועי היום מזווית אישית, ודמותה מתחלפת מדי פעם בתמונות קשות, בעוד קולה ממשיך ללוות.
למרות שפורסמו לא מעט התייחסויות מגופים בינלאומיים שונים על זוועות 7 באוקטובר, מדובר בדו"ח תקדימי וחשוב, אשר גם מעלה דילמה שכדאי להציף. כדי להבין למה, ראוי להתעכב על ארבעה היבטים של המסמך.
כותבי הדו"ח ציינו באופן שאינו משתמע לשתי פנים: שום מדיניות ישראלית לפני 7 באוקטובר אינה מצדיקה את הפשעים החמורים שנעשו על-ידי כוחות פלסטינים ביום זה
ראשית, הדו"ח מקעקע את נרטיב חמאס ובאופן חד-משמעי מפריך את טענותיו אודות הנחיות שניתנו לכוחותיו לא לפגוע באזרחים ולפעול לפי הדין ההומניטרי הבינלאומי. הדו"ח מזהה – באמצעות סרטי הראש של המחבלים שפלשו לישראל – חמש התארגנויות שונות של פלגים פלסטיניים, ומאשים אותם באחריות למעשי הטבח של אותו היום ובשלל הפרות של החוק הבינלאומי. בניגוד לגורמים בינלאומיים אחרים, כולל מזכ"ל האו"ם, שציינו שיש לבחון את אירועי 7 באוקטובר בפרספקטיבה רחבה יותר, כותבי הדו"ח ציינו באופן שאינו משתמע לשתי פנים: שום מדיניות ישראלית לפני 7 באוקטובר אינה מצדיקה את הפשעים החמורים שנעשו על-ידי כוחות פלסטינים ביום זה. בנוסף, יש קריאה מפורשת לשחרור החטופים לאלתר ולאפשר לכוחות סיוע הומניטרי להגיע אליהם עד למועד שחרורם.
שנית, פרסום הדו"ח מביא עדות מקיפה ומקצועית לטבח 7 באוקטובר. המחקר על הדו"ח רציני ומגובה במתודולוגיה אמינה, שלפיה חוקרי הארגון שהו בישראל במשך חודשיים בעקבות ההתקפה ולאחר מכן המשיכו לאסוף ולנתח ממצאים מרחוק. הם הרכיבו ציר זמן מפורט של האירועים באמצעות סימנים מזהים מתמונות שנאספו, כולל ניתוח צללים, שלטים וסימני נוף שנלכדו בעדשת המצלמה, ואף שעונים של מחבלים וקורבנות שנכנסו לפריים. העדויות והקורבנות שהדו"ח מתאר מובאים בשמותיהם, עם התייחסות לגיליהם ומקצועותיהם – שיטה שמגדילה את אמינות התוכן הנאמר מפיהם. רואיינו 144 אנשים שחוו או הושפעו מאירועי 7 באוקטובר בצד הישראלי, כמו צוותים רפואיים, קורבנות אלימות ובני משפחה של קורבנות. נותחו מעל 280 תמונות וקליפים שפורסמו ברשתות או נשלחו ישירות לארגון. עצם איסוף, קטלוג ופרסום החומר נושא חשיבות רבה לדורות הבאים.
שלישית, זהות הארגון העומד מאחורי הדו"ח משמעותית לא פחות מתכניו. מדובר בארגון שזוכה ללגיטימציה ותמיכה של המערב מחד גיסא, ומוכר כבעל עמדות עוינות לישראל מאידך גיסא. אחד מבכיריו אף גורש מישראל ב-2019, לאחר שאישור שהייתו בוטל, בעקבות קביעה של המשרד לנושאים אסטרטגיים שהוא מרבה לשתף תכנים הקוראים להחרים את ישראל. לפיכך, תומכי ופעילי הארגון, הנחשפים וקוראים את החומרים שהוא מפיץ, לרוב אינם תומכי ישראל, ולא מן הנמנע שיש בקרבם מי שמכחישים את אירועי 7 באוקטובר במידות שונות. מדובר בקהל שלא נחשף למסרים של מדינת ישראל – שיש בכוחו של הדו"ח לחדש לו ואולי אפילו למתן את עמדותיו. הופעת המידע בשפה הערבית באתר הארגון מחזקת יתרון זה.
רביעית, וכאן מסתבכים הדברים, הדו"ח איננו מאמץ את הנרטיב הישראלי. למרות שזה נראה ברור מאליו, והיתרונות שצוינו עד כה עשויים לגמד היבט זה, הדו"ח מכיל עמדות קשות לעיכול לקיבה הישראלית. כך למשל, תיאור כוחות חמאס כ"לוחמים" ולא "טרוריסטים", התייחסות למדיניות ישראלית שוות-ערך לאפרטהייד, אמירה ברורה שישראל מבצעת פשעי מלחמה ברצועת עזה ונקיטת גישה זהה כלפי הצד הישראלי והצד הפלסטיני בהיבט הצדקת אלימות – כותבי הדו"ח יוצאים באמירה ברורה: כפי שאין הצדקה לאלימות פלסטינית ב-7 באוקטובר, אין הצדקה לאלימות ישראלית בעקבותיו. גם בעקבות חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), שניתנה יומיים אחרי פרסום הדו"ח, מנכ"לית הארגון השתלחה בישראל וקראה למדינות העולם, ובראשן ארה"ב, להפסיק לתמוך "בדיכוי של הפלסטינים" על-ידי ישראל.
ד"ר מיכל חטואל-רדושיצקישאולי לנדנרהמאפיינים של הדו"ח לעיל מקשים להכריע האם, בשורה התחתונה, הדו"ח טוב או רע לישראל, מה שמציב דילמה בפני הממסד הישראלי באשר לדרך הנכונה להתייחס אליו. האם לצטט, לשבח ולהדהד אותו בזירה הבינלאומית או שמא עדיף להצניע אותו? התשובה – כראוי לכל סיטואציה מורכבת, קל וחומר במצב מלחמה – אינה חד-משמעית ונחרצת, אלא טמונה במטרה. במצבים שבהם ישראל נתקלת בהכחשת הטבח על הזוועות השונות שהתרחשו במסגרתו, או על הלגיטימיות של האירועים כאמצעי להתנגד למדיניות ישראלית – הדו"ח הוא נכס.
כך או כך, לאור התחקיר הרציני שנעשה ובהינתן יתרונותיו הרבים של הדו"ח, מומלץ לישראל לקיים דיאלוג שוטף עם ארגוני זכויות אדם מבוססים ורציניים, במיוחד אם הם נתמכים על-ידי מדינות ידידותיות. תקשורת שוטפת בין הצדדים תתרום לחיזוק קשרי עבודה, והבנת הפרספקטיבה, האתגרים והקונטקסט שבו כל צד פועל. מעבר לכך, בכוחה לייצר אמון בנכונותה של ישראל לקבל ביקורת – פעולה שגם עשויה למתן אותה.
ד"ר מיכל חטואל-רדושיצקי היא יועצת בכירה ומנהלת תוכנית ב"מיינד ישראל", מרצה באוניברסיטת תל-אביב וחברה מייסדת ב"פורום דבורה: נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי"
