יש לבוז להחלטה לפטר את שר הביטחון יואב גלנט. לא בגלל עצם הפיטורים וגם לא בגלל גלנט עצמו, אלא לבוז על הסיבה - קידום חוקי ההשתמטות לחרדים מצה"ל. אלא שגם עמדה ערכית זו, לא יכולה לכסות על כך שהעתירות לבג"ץ נגד הפיטורים דינן להידחות - ואפילו ללא דיון. למעשה, מי שחיזק את החלטת ראש הממשלה מבחינה משפטית היה דווקא יואב גלנט עצמו בנאומו.
נחזור להתנתקות ב-2005. ראש הממשלה אז, שרון, ביקש לפטר שני שרים ערב ההצבעה על ההתנתקות מעזה על מנת שיוכל להעביר את ההחלטה בממשלה. עו"ד צעיר בשם יוסי פוקס, כיום מזכיר הממשלה, עתר לבג"ץ נגד פיטורי השרים - וכמובן עתירתו נדחתה, משום שפיטורי שר הם בליבת סמכויות ראש הממשלה ושיקול הדעת שלו מכוח חוק יסוד. עד כמה? כפי שכתב שופט העליון המנוח מישאל חשין: "סמכותו של רה"מ כה רחבה היא - רחבה מכל רחבה - עד שנדמית היא ל'חור שחור' שכמעט כל שיקולים ייבלעו בה". ועל כך הוסיף השופט המנוח אדמונד לוי: "סמכות חובקת עולם היא, ומכך נגזר, ביחס הפוך, היקפה של סמכות הביקורת של בית משפט זה". כלומר, סמכות מעטה.
מי שכתב אז את פסק הדין המרכזי היה ראש הרכב השופטים, הנשיא אהרן ברק. הוא צמצם את יישומו של חוק היסוד בדבר אפשרות רה"מ לפטר שר וקבע כי כמו כל רשות מנהלית, גם רה"מ כפוף לכללי המשפט המנהלי שאינם מנויים בחוק. יותר מחמש פעמים חזר ברק על העיקרון המשפטי המנחה: "העברה של שר מתפקיד תהיה כדין אם מבוססת היא על סברתו של ראש הממשלה כי יש בה כדי לקדם את יכולת הממשלה לתפקד כראוי כרשות המבצעת של המדינה ולהגשים את יעדי המדיניות הניצבים בפניה". כלומר, מטרתם המרכזית של הפיטורים היא הגשמת יעדי הממשלה.
ברק הרחיב זאת אפילו יותר, וכתב ש"קשת המקרים שבהם יהיה ראש הממשלה רשאי להשתכנע כי בהעברתו של שר מכהונתו יש כדי לקדם את יכולת הממשלה לתפקד כראוי כרשות המבצעת של המדינה ולהגשים את יעדי המדיניות הניצבים בפניה, היא רחבה מאוד", ואפילו "מאפשרת להביא בחשבון שיקולים פוליטיים", וכי היכולת של בג"ץ להתערב היא "צרה".
העותרים טענו כי "בלתי סביר באופן קיצוני לפטר שר ביטחון באמצע מלחמה", אלא שבאותה המידה גם בלתי סביר באופן קיצוני לנהל מלחמה כששר הביטחון וראש הממשלה בעלי מדיניות הפוכה וללא יחסי אמון
בנאומו של גלנט אתמול הוא אמנם מתח ביקורת על ראש הממשלה, אך באותה העת ממש גם ביסס לנתניהו את הצידוק המשפטי. הוא הסביר כי פוטר משום שחלק על מדיניות נתניהו בשלושה נושאים: נושא הגיוס, עסקת החטופים והקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר. במילים אחרות, גלנט אמר שהוא מתנגד למדיניות הממשלה והעומד בראשה בתחום משרדו, משרד הביטחון. לפי פסק הדין, זו בדיוק העילה המוצדקת לפיטורי שר. העותרים טענו כי "בלתי סביר באופן קיצוני לפטר שר ביטחון באמצע מלחמה", אלא שבאותה המידה גם בלתי סביר באופן קיצוני לנהל מלחמה כששר הביטחון וראש הממשלה בעלי מדיניות הפוכה וללא יחסי אמון. לבית המשפט אין שום כלי, שום יתרון יחסי כמשפטנים, להעדיף זה או זה, ולאבחן בכלל את הטענה לחוסר סבירות. כך שאפשר לאהוב את פיטורי גלנט, או לצאת לרחובות במחאה בגינם, בכל מקרה - לבג"ץ אסור להתערב בהחלטת ראש הממשלה.
