סגן ראש השב"כ לשעבר יצחק אילן שהלך לעולמו בגיל 64 לאחר שנדבק בקורונה, תקף בחודשים האחרונים בחריפות את התנהלות הממשלה - ובעיקר את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שר הביטחון בני גנץ - על ההתמודדות עם האתגרים.
בסדרת ציוצים בטוויטר, שבה התעמת עם גולשים והשיב לטענותיהם, כתב אילן, שהתמודד שלוש פעמים לכנסת במסגרת רשימת כחול לבן אך נדחק לתחתית הרשימה ולא הצליח להיכנס למשכן, כי "משבר קורונה מנוהל בצורה כושלת ומזעזעת". אילן הובא למנוחות בצהריים באשדוד בחוג משפחתו המצומצמת בהתאם למגבלות הקורונה.
"איך יכול להיות שפוליטיקאים יקבעו אם יפתחו או יסגרו חדרי כושר? זו החלטה של אנשי מקצוע אפידמיולוגים ולא של פוליטיקאים. דומה הדבר שחברי כנסת יחליטו בזמן מלחמה אם לכבוש את הגבעה באיגוף מימין או באיגוף משמאל! תנו כבר לצה"ל את המשימה. זו כמו מלחמה", כתב.
ביוני, הגיב אילן לגולש שטען שאינו מבין מהי דמוקרטיה, כי "איך שאני מבין דמוקרטיה, השאר לי. זה שהייתי ס' ראש שב"כ לא פוסל אותי להבין מהי דמוקרטיה. אל תרד לפסים אישיים. לעניין הקורונה: לך אולי לא אכפת אם תחלה בקורונה חס וחלילה. רוב הסיכויים שתבריא כי אתה כנראה לא בקבוצת סיכון. אני בקבוצת סיכון ואם אני אדבק, כנראה אמות. זה ההבדל בינינו".
ב-12 בספטמבר, לפני אשפוזו, צייץ: "כולנו עסוקים בקורונה. איך בדיוק הגענו לאסון הזה? אמרו לנו שהממשלה הוקמה כדי לטפל בקורונה. איפה הטיפול? אגלה לכם: אין טיפול מנהיגותי בקורונה. להיפך, הטיפול הוא פוליטי, אבל קורונה לא מבין את השפה הפוליטית, לכן הוא מתפשט. הסגר יהיה יעיל, רק אם נתכונן היטב לחיות עם קורונה אחרי סגר".
כמה ימים לפני כן כתב: "מנהיגי העולם עומדים בתור לביבי כדי לקבל ממנו עצות בנושאים הבאים: איך להיות במקום ראשון בתחלואה בקורונה, איך להרוס את הכלכלה עם 20% אבטלה, איך לשלם פרוטקשן לחמאס כדי שיפסיקו לשרוף את המדינה, איך להרוס את מוסדות השלטון שמופקדים על שמירת החוק. מנהיגים תבינו, אין לו זמן - זו הרבה עבודה".
עוד צייץ: "מי אשם במצב החמור של מדינת ישראל? האשם המרכזי הוא ביבי! אני מאשים את השרים והח"כים של הליכוד שלא רק שלא מחליפים מנהיג כושל, אלה אף מחזקים אותו. אני מאשים את צמרת כחול לבן, העבודה ודרך ארץ שהפרו הבטחת בחירות מרכזית ונכנסו לקואליציה. עורו עם ישראל! זרקו אותם לפח הזבל של ההיסטוריה!!".
בחודש יולי צייץ: "ראו מה עלול להשפיע על שיקול הדעת של הפוליטיקאים, כאשר הם 'נמצאים מתחת לאלונקה' במאבק נגד קורונה: מיקי זוהר - בן דוד בעל אולם, לפתוח! ציפי חוטובלי - לאביה יש קו לחלוקת פיתות - לפתוח דוכני פלאפל! אריה דרעי - הציבור החרדי. אין לרדת מתחת ל-10 בהתקהלויות, כי לא ניתן לקיים תפילה. בושההההההה".
"הקורונה חסינה מפני שטיקים וקומבינות"
הוא שרטט קווים לדמות המשבר בציוץ אחר, וניסה להסביר "מדוע ישראל נכשלת בטיפול במשבר קורונה? כי מנהיגינו התרגלו לנהל את המדינה בשטיקים, ברמאות, בשקרים ובקומבינות, כמו עבריינים. מה הבעיה? הקורונה היא וירוס, לא מבין את השפה הזאת. הוא יצור נחות, אך חסין בפני שטיקים, קומבינות ורמאויות ושקרים. מי שצריך את המשבר הוא צוות מקצועי עם סמכויות!".
סגן ראש השב"כ לשעבר קרא לאשר את השימוש באיכון שב"כ לצורך אכיפת בידוד, "פיקוח נפש דוחה שבת. על אותו משקל: סכנת קורונה דוחה מקצת הפרטיות. השב"כ העניק למדינה יכולת מדהימה שיש רק למעט מאוד מדינות, שיכולה להציל, ממש, אנשים ממוות של קורונה, אך מנהיגיה הרופסים והמאופסים נכנעו לקבוצת צעקנים שחוששים לשווא ששב"כ יגלה את הבגידות שלהם וויתרה על השימוש".
לגולשים שהתעמתו עם טענותיו, הסביר כי הוא עצמו בקבוצת סיכון: " לאזרחים שבקבוצת סיכון (גילוי נאות: אני בתוכם) חשוב יותר לשמור שלא יידבקו, לכן הם רוצים את הפעלת היכולת של השב"כ ולא למות על מזבח צנעת הפרט. בגלל צרחות השווא ומנהיגינו הפופוליסטים, ימותו כאן אנשים מקורונה. יש להחזיר את הפעלת הכלי עוד היום! השב"כ גוף ממלכתי! אין מה לחשוש ממנו".
יצחק אילן בריאיון שהתקיים עמו לאחר שהוזז אחורה ברשימת כחול לבן, בינואר
(צילום: משי בן עמי, בראל אפרים)
אילן תקף את נתניהו גם על הפניית גבו לכאורה לציבור הימני: "כמו שגנץ הפר את הבטחת הבחירות המרכזית לבוחריו ובכך קבע שיא ישראלי שלילי בהפניית גב לבוחרים וגניבת הקולות, כך ביבי עומד להפר את הבטחת הבחירות המרכזית שלו: החלת הריבונות. ביבי לא מתכוון להחיל ריבונות. הוא היתל בבוחרים, כדי לגרוף קולות מהימין. הוא מתואם עם טראמפ, כאילו ארה"ב מתנגדת".
אילן שירת 31 שנים בשב"כ, ולפני שכיהן כסגן ראש השב"כ שימש בין היתר כראש אגף החקירות בארגון. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
אילן סבל ממחלות רקע שבגינן עבר השתלת ריאה לפני כשנה. נגיף הקורונה שבו נדבק גרם להחמרתן. בשלב זה המשפחה איננה יודעת לומר בוודאות היכן נדבק בנגיף, אך זה קרה ככל הנראה באשדוד - שסבלה מרמת תחלואה גבוהה בחודשים האחרונים.
הבן ספד בהלוויה המצומצמת: "הגיבור של הרבה אנשים, אבל קודם כל אבא שלי"
בנו של אילן, יונתן, ספד לו בצהריים בהלוויה שנערכה במתכונת מצומצמת במיוחד בשל הנחיות הממשלה. "אבא, בואי רגע... בואי אלי עוד רגע קט. לא, זו לא טעות. בואי אלי. כך היית ל פעמים טועה בעברית. אבל זה קרה לך רק כשהרגשת ממש בנוח בקרבת משפחתך וחבריך הקרובים. כשחשת בנוח סביב כולם בזמן בילויים , ברכות, מפגשי חברים או סתם ישיבה בסלון , השפות לעיתים היו מתערבבות, בית אמך היה מגיח מבעד לעינך הנוצצות.
"תחילה הזרות ניכרה בך, בילד שעלה בגיל 17 לארץ ממדינה קומוניסטית ועבר ילדות לא פשוטה. בעיירה בגאורגיה ובהמשך בפנימיה למחוננים, שבה אף שכל התלמידים היו מחוננים הצטיינת מכולם. ולפני עלייתך לארץ, נשללה ממך הזכות לקבל את עיטור מדלית הזהב למצטיינים. בהמשך חייך, לאחר התפרקות ברית המועצות, התעקשת לקבל את המדליה וכך היה. ההתעקשות הזו היא שאפיינה אותך כל כך.
"חיש מהר התעלית על עצמך והבאת את יכולותיך המדהימות לידי ביטוי. במשך השנים, בעזרת עשרות המילונים שרכשת כיאה ללמדן הכי רציני שהכרתי כבר תיקנת אחרים בעברית ותרגמת מסמכים משפות רבות ואהבת את העברית כאדם יהודי במדינת ישראל העצמאית . סיפרת את סיפורי הילדות שלך בעברית כה רהוטה ולפעמים אמרת 'אה, את המילה הזו, אי אפשר לתרגם, מצטער'.
"התגייסת לצה"ל כלוחם והתעקשת כל כך להיות קצין ומפקד בצבא ההגנה לישראל. מכאן ואילך הצטלבו דרכיה של מדינת ישראל ושלך. המדינה הכירה בך כנכס שלא יסולא בפז ואתה מצדך לא אכזבת. לא אכזבת זה בלשון המעטה. סיפקת את הסחורה ובגדול. את מה שהמדינה ואזרחי ישראל חבים לך, אתן לאחרים לומר - על פועלך בכל הצמתים החשובים, המכריעים והסודיים של המדינה עוד ידברו רבות, ועל חלקם לא ידברו לעולם.
"אבא, בטח היית עכשיו שולף איזה פתגם בערבית, אבל אתה לא כאן. נלחמת כל חייך, לא ויתרת על כלום. שום פרט לא חמק מעיניך. למדת והשקעת להגיע לצמרת ההשפעה על חיי כולם. כשהייתי ילד קטן נסענו אני ואתה לבד יחד לטיול מהכיתה שלי ברכב. שאלת אותי 'איזו דמות אתה מעריץ?'. השבתי 'למה הכוונה?', ואמרת 'אני למשל מעריץ את אלברט אינשטיין". עניתי לך ש"אני גם מעריץ את אלברט אינשטיין', אבל כבר אז, בלב ידעתי שאני מעריץ אותך. פשוט הייתי נבוך מדי לומר זאת.
"אז הנה ריכזתי כמה תארים שהחזקת בהם: מתמטיקאי, חוקר, פילוסוף, איש מודיעין, גומל חסדים, קצין ומפקד, מנהיג ומנהל, שחמטאי, צייר, חידונאי, מספר סיפורים, טייל, מגשר, מורה ומרצה, לוחם צדק, חתן פרס אולימפיאדת המתמטיקה של ברית המועצות פעמיים, דובר חמש שפות, מתרגם, איש ספר, צייד מרגלים, גיבור ישראל.
"אבא, זכינו בך. אתה הגיבור של הרבה אנשים, אבל קודם כל אתה אבא שלי. כל הרגעים שבהם נתת את זיעת אפך שאחרים ישנו טוב בביתם, הלילות הלא שפויים, השיחות בשישי בערב בהם מתחת את קו הטלפון המאובטח ליד כוס הקידוש ואמרת 'רק רגע, זה חשוב'. הנסיעות לחו"ל, ההיעדרויות התכופות. אבל תמיד היית שם בשבילנו ולא החסרת מאיתנו דבר. תמיד הכי טוב, הכי משובח".
"מעטים זכו לכבוד ולהערכה שזכית עוד בחייך. ועכשיו? עכשיו אני רוצה לומר לך שאני גאה בך", המשיך הבן. "ובמה אתה התגאית אבא? ברכוש? לא. בממון? לא. בתהילה? לא. התגאית בדרך הישר, התגאית בנו - בילדיך וברעייתך. בנכדים שלך. התגאית במשפחה המיוחדת שלך, בשורשיך, באבותיך , בקשר העז שלך ליהדות. התגאית במולדת שלך, בעיירה הדלה שבה גדלת, באנשים הפשוטים ובחברים שגדלו איתך. התגאית בספרים. אין אדם שלא נכנס לבית ולא עושה סיבוב בספריה. זכית להרחיב אותה לא מזמן, אבל כעת לא תהנה ממנה. התגאית בישראל, התגאית בירושלים, התגאית באשדוד.
"דמותך היפה, תווי פניך הנאים, קומתך הזקופה והיציבה, עיניך הירוקות שחכמת הדעת ניבטה מהם, קולך העמוק וארשת פניך הרציניות לא השאירו אף אדם אדיש, אפילו כאלו שנפגשו איתך לדקות ספורות. ומי יודע את הכי טוב? הילדים הקטנים. הנה, לפני שנים מספר לקחת את נכדתך הבכורה מהגן. מעשה פשוט לכאורה, אבל זכות שכמעט לא הייתה לנו כילדים. לפתע, הילדים בגן שלא ידעו מי אתה ואף לא החלפת איתם מילה צעקו: 'ראש העיר הגיע אלינו לגן! הנה ראש העיר'.
"אבא, ידעת להשיר מבט לכולם. מעולם לא פסלת אף אדם בשל דעותיו, אמונתו, מעמדו, מינו או הופעתו. אני מישיר אליך כעת מבט אחרון אבא שלי. אבא, אני מבטיח לך – אנחנו נמשיך את המורשת שלך, נהיה מלוכדים וחזקים. אני מבטיח לך שירדן תמשיך לזרום בגאון, דרור תמשיך לתור אחר החופש ולצייץ ומעין ינבע בשפיעה רבה. אני אשמור על אמא, על שרונה ועל גבי".
