שב"כ עומד בפני מצב שבו לא היה מעולם והקמת הממשלה המסתמנת מציבה בפניו אתגרים חדשים בשני תחומים חשובים. ראשית, ציפייה לסיכול מוצלח יותר של טרור פלסטיני. מנגד, בתחום הטרור היהודי צפויה דרישה הפוכה: להוריד את עוצמת הפעילות של החטיבה היהודית הנתפסת כמתנכלת למתנחלים. למצב הזה עלולות להיות השלכות מטרידות על הארגון, שעד היום נמצא בלב הקונצנזוס הציבורי.
הגולם המשיחי שנולד ביהודה ושומרון חצה את הקו הירוק. שב"כ ייתקל לראשונה במפלגה פוליטית רבת עוצמה, מונהגת על ידי איתמר בן-גביר, שהיה מזוהה שנים רבות כגורם חתרני, ממשיך דרכו של מאיר כהנא, ואחד שבתי משפט בישראל הרשיעו שוב ושוב, כולל בסעיפי טרור. כעת הוא נהנה מכוח פוליטי אדיר וגיבוי מוחלט מצד הממשלה הקיצונית שבה הוא חבר בכיר. מעשי אלימות מצד יהודים בשטחים יקבלו מעכשיו גיבוי ממסדי (גם מצד בצלאל "אין דבר כזה טרור יהודי" סמוטריץ'), מה שעלול להחריף את המצב בשטח ולגרום לתגובת נגד של הנפגעים הפלסטינים.
עד כמה יפגע הדבר בלגיטימיות ובאפקטיביות של שב"כ? השר האחראי על הארגון הוא ראש הממשלה, ועדיין אין תשובה לשאלה כיצד יגן בנימין נתניהו על שב"כ - אם בכלל - מול הסערה המתקרבת, שהקדימון לה כלל דרישות לסגור את החטיבה היהודית ולבטל צווי מעצר מנהליים ליהודים.
במשך שנים רבות, עד לפני כעשור, כושר ההרתעה של שב"כ עמד לו כשהיה עליו להתמודד עם הטרור היהודי. הצלחתו בשנות ה-80 בסיכול התוכנית של חברים ב"מחתרת היהודית" לפוצץ את כיפת הסלע - שהייתה חלק מהגותם המשיחית של צעירי גוש אמונים ועלולה הייתה להצית את המזרח התיכון – ביסס בקרב אנשי הימין הרדיקלי את התחושה ששב"כ אפקטיבי מאוד ולא כדאי להתעסק איתו. אבל אנחנו בעידן אחר. בשנים האחרונות, על רקע התרבות פעולות "תג מחיר", ניכר שהאפקטיביות הסיכולית של שב"כ נחלשה וכך גם כושר ההרתעה שלו.
פגיעה ברכוש, הצתות וגם אלימות כלפי פלסטינים הן עניין שבשגרה, ואליהן מתווספים מדי פעם מקרים קיצוניים כמו רצח משפחת דוואבשה בכפר דומא ורצח הנער מוחמד אבו חדיר אחרי חטיפת הנערים ב-2014. גורמי הטרור היהודיים סימנו לעצמם הצלחה: הפעילות שלהם נגד פלסטינים נורמלה, מבצעיה לא זוכים לגינוי מהגורמים המרכזיים בהתיישבות, והם ממילא לא נתפסים ונעצרים. גם הציבור הכללי והתקשורת לא מתעניינים במתרחש. מבחינתם זה מתרחש מעבר להרי החושך.
המחסום היחיד שנותר מול הטרור היהודי הוא החטיבה היהודית בשב"כ, ולכן מופנות כלפיה טענות של גורמי ימין על רדיפה פוליטית, עד כדי קריאות לסגירתה. קריאות אלה לא צברו תומכים רבים מדי, אך סביר להניח שהרעיון לא ירד מהפרק, אלא הושתק זמנית עד שתצוץ לימין הרדיקלי הזדמנות מתאימה להעלות את הנושא. ממשלה שבה בן-גביר ובצלאל ("ברוך גולדשטיין הוא לא מחבל") סמוטריץ' הם חברים בכירים, היא הזדמנות מצוינת לכך.
הביקורת על שב"כ לא פוגעת כנראה ביכולת המבצעית שלו אך מכרסמת בלגיטימיות שלו. לכן קשה לראות בשנים האחרונות מפגשים של ראשי שב"כ עם מנהיגי המתנחלים, כפי שקרה בעבר, כדי להזהירם על המתחולל בשטחים ולבקש מהם שירגיעו את הקיצוניים. גם התיעוד והעדויות המתרבות על כך שצה"ל לא עושה את תפקידו בשמירה על הסדר בשטחים, לעיתים עד כדי שיתוף פעולה עם מתנחלים בפעילות האלימה שלהם כלפי פלסטינים, מקשה בעקיפין ציבורית גם על שב"כ.
חשוב לבחון את הכוונות האידאולוגיות של הימין הרדיקלי בהקשר לנושאים הרגישים שבאחריות שב"כ, והחשוב בהם הוא הר הבית. בשנים האחרונות נחלשה מניעת כניסת יהודים להר הבית ועלה מאוד מספרם של המתפללים, כולל חברי כנסת. לכאורה גם כאן נורמל המצב, אך מתחת לפני השטח מתחוללת תבערה בקרב הפלסטינים.
ד״ר אבנר ברנעצילום: יח"צהנעשה בהר הבית עומד במוקד רבים מפרצי האלימות של שני העשורים האחרונים. המשמעותי ביניהם התרחש כמובן בספטמבר 2000, עם עליית אריאל שרון להר, באירוע שהיווה את הגפרור שהצית את האינתיפאדה השנייה (עד היום לא ברור מדוע שב"כ לא התריע בפני ראש הממשלה ושר הביטחון דאז אהוד ברק במטרה להניא את שרון מכוונתו). גם גל הטרור של 2016-2015 החל בעקבות עליית יהודים להר בחגי תשרי, ושנה לאחר מכן נמנעה אלימות בזכות לחץ של מערכת הביטחון על נתניהו להסיר את המגנומטרים משערי כניסת הפלסטינים למתחם. וכמובן, גם אירועי "שומר החומות" בעזה ובישראל במאי 2021 החלו בעקבות העימותים במסגד.
מדובר, אם כן, באתר המהווה חבית חומר נפץ אזורית, שהנוכחות היהודית בו נתפסת על ידי מיליוני פלסטינים ומיליארד מוסלמים כהתגרות. ומה עשה השר המיועד לביטחון לאומי? הבטיח שיעלה להר. האם שב"כ יעמוד על שלו וימליץ לנתניהו לא לאפשר לבן-גביר לעלות להר הבית? ואם ימליץ, האם ראש הממשלה יפעל בהתאם?
- ד"ר אבנר ברנע, לשעבר בכיר שב"כ, הוא עמית מחקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי, אוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
