חיסולו בסוף השבוע של איברהים עקיל, ראש מערך המבצעים של חיזבאללה, היה סגירת מעגל לא רק עבור ישראל, היעד הראשי למזימותיו במשך ארבעה עשורים, אלא גם להמוני ניצולים ובני משפחות של קורבנות הפיגועים שהוציא לפועל יחד עם חבריו נגד יעדים אמריקניים בלבנון בשנות ה-80.
עקיל היה מבוקש בארה"ב בראש ובראשונה בגין שני פיגועים ב-1983 שבהם נרצחו יותר מ-350 בני אדם, רובם חיילים אמריקנים. הראשון היה הפיגוע בשגרירות ארה"ב בביירות באפריל של אותה השנה, שבו נרצחו בפיצוץ רכב מסחרי עמוס חומרי נפץ 63 בני אדם, בהם 17 אמריקנים, שכללו אנשי CIA, אנשי חיל הנחתים, עובדים בשגרירות ועיתונאי. השני היה באוקטובר של אותה השנה, כשמחבל מתאבד פוצץ משאית תופת בבסיס חיל הנחתים האמריקני בעיר ורצח יותר מ-300 איש, בהם 241 חיילים אמריקנים ו-58 חיילים צרפתים.
החיילים האמריקנים והצרפתים שנהרגו בפיגועים הוצבו בלבנון כמשקיפי שלום אחרי שישראל פלשה למדינה ב-1982 כדי לטפל בקיני הטרור הפלסטיניים ששיגרו לעברה מתקפות רצחניות, וב-1984, חודשים אחדים אחרי הפיגוע השני, הסיגה ארה"ב כמעט את כל כוחותיה משם, צעד שיש המבקרים אותו עד היום. אף שעקיל היה בכיר בתא הטרור שהוציא לפועל את שני הפיגועים, כמו גם פיגועי חטיפה של אזרחים אמריקנים וגרמנים, וושינגטון מעולם לא באה איתו חשבון. בשנה שעברה, במלאות 40 שנה לפיגועים, הודיעה כי היא מציעה על ראשו פרס של 7 מיליון דולר.
הידיעה שבסוף השבוע הקיץ הקץ על רב-המרצחים מחיזבאללה תפסה את קרובי הנרצחים מפיגועי 1983 לא מוכנים. אליס קמארה בת ה-58 מפלורידה, שאיבדה את אחיה מסוט בפיגוע בבסיס חיל הנחתים, סיפרה ל"ניו יורק טיימס" שכמו משפחות רבות היא מעולם לא חוותה סגירת מעגל ומיצוי של הדין במישור המשפטי, ולכן חיסול עקיל הוא עבורה סגירת חשבון לפחות עם אחד המעורבים: "הצדק נעשה", אמרה. "זה אדם רע אחד פחות בעולם".
ואלרי גיבלין, שאיבדה בבסיס הנחתים את בעלה טימות'י כשבתם הייתה בת שנתיים, אמרה לעיתון שכששמעה על חיסול עקיל תגובתה הייתה: "הגיע הזמן". היא הביעה שאט נפש מכך שאחרי שנים רבות כל כך לא הרבה נעשה כדי למצות את הדין עם האחרים. "הייתי בת 20 כשטימות'י נהרג, ומעולם לא נישאתי מחדש", סיפרה. "אהיה אשתו עד יום מותי".
גם ליסה וויידה בת ה-62 מפלורידה, שאיבדה בפיגוע בבסיס הנחתים את אחיה, שלושה ימים לפני יום הולדתו ה-21, הביעה סיפוק. "אכזרי ככל שזה יישמע, אני שמחה שהוא מת", אמרה על עקיל ל"ניו יורק טיימס".
קת'רין ווטאו, ששכלה את אביה אלברט בפיגוע בשגרירות כשהיה בן 57, סיפרה ל"וושינגטון פוסט" כי הוא הגיע לביירות רק 11 ימים לפני כן במסגרת עבודתו בשירות החוץ האמריקני. לדבריה עברו שנים עד שהצליחה לומר שוב את שמו בלי לפרוץ בבכי. ל"פוסט" אמרה כי היא המומה שלעקיל התאפשר בכלל לחיות שנים רבות כל כך: "אני לא אדם שמאמין בעונש מוות, אני לא מאחלת מוות לאף אחד, אפילו לאויביי הגרועים ביותר, אבל קשה שלא למצוא צדק מסוים בכך שהוא מת. השאלה היחידה שלי היא רק 'למה 41 שנה? איך התאפשר לו לחיות 41 שנה יותר מאבא שלי?'". ווטאו סיפרה כי אמה, ניצולת שואה, הלכה לעולמה ב-2012 בגיל 83 ונשאה כל חייה את האבל על בעלה: "פעם היא סיפרה לי שהיא חולמת עליו בכל לילה ומתעוררת ומבינה שהוא מת", העידה קת'רין בדמעות.
ראיין קרוקר, ששרד את הפיגוע בשגרירות בביירות ב-1983 כששימש נספח בשגרירות, ושבע שנים אחר כך התמנה בעצמו לשגריר ארה"ב בלבנון, אמר ל"וושינגטון פוסט" כי גם הוא שואב נחמה כלשהי מהחיסול: "אנחנו מתמודדים עם חיזבאללה הרבה מאוד זמן, אבל עדיין יש בזה (בחיסול של עקיל) סיפוק מסוים. סוף סוף השגנו אותו". סטיב אייקן, שבזמן הפיגועים בבסיס הנחתים היה על משחתת אמריקנית מול חופי לבנון, אמר ל"פוסט" שחיסולו של עקיל אחרי יותר מ-40 שנה הוא "דין מאלוהים" וישלח מסר לאיראן ולמדינות אחרות המממנות טרור: "יכול להיות שתחמקו, אבל לא לנצח. הזיכרון שלנו ארוך, והזיכרון של ישראל – אפילו יותר".