כאן כדי להישאר: לצד מכונה גדולה להתפלת מי ים שהופעלה השבוע לראשונה עבור החיילים בעזה, צה"ל הקים כפר נופש קטן על החוף לטובת הלוחמים שפועלים ברצועה. הכפר, שנועד להעניק רווחה יוצאת דופן עבור החיילים, הוקם בשטח האויב מוכה האסון, 14 חודשים מאז שפרצו לראשונה הטנקים והנמ"רים של חטיבות גבעתי ו-401 את שערי הרצועה ב-27 באוקטובר 2023.
המתחם הוא ממש "אי" של התרעננות בגוונים אזרחיים ומרשימים, שמסתתר בין עיי החורבות של הרצועה. במקום נראה משטח דשא סינתטי המוקף מבנים יבילים חדישים ומשרדים, שבהם יכולים הקצינים ופקודיהם לשוחח בנעימות ובאופן פרטי, כאילו הם באמצע בסיס ההכשרות בעורף ישראל; חדרי טיפול עם קב"נים ורופאים מרחוק עם מכשיר טאייטו וליווי במקום של אחות ופרמדיק, לצד חדר תרופות. הפרמדיק כאן, אגב, הוא שמי, מתנדב בן 64 במילואים ועוזר רפואה באיכילוב. "יש לנו פה 99% מהתרופות שהם צריכים, זה עובד טוב", הוא מספר.
בחדר הצמוד פיזיותרפיסט מעסה את גבם ורגליהם של הלוחמים על ספת טיפול. יש פה גם מרפאת שיניים ניידת, שכבר פועלת עם רופא צעיר וסייעת; פופים לרביצה מפוזרים בכל פינה, לוחם אחד שוכב עליהם עם כוס משקה אנרגיה עם קרח, וחייל נוסף עם קפוצ'ינו חם ועוגיות קציפה; חדרי מקלחות ושירותים מדוגמים "כמו בבית"; שולחן מרכזי וארוך במרכז המדשאה שאליו מוזרמות ארוחות בוקר מפנקות ועשירות "כמו במלון", וארוחות צהריים וערב על טהרת המנגל והבשרים - ולא רק כנפיים ונקניקיות - שפועל בלי הפסקה.
במתחם מתנופפים דגלים של הפלוגה והגדוד שמתארחים שם באותו היום, עם שער קבלת פנים מעוצב ממתנפחים צבעוניים, ואף חדר מספרה עם חיילים שמחכים בתור וספר מנוסה - מילואימניק מבאר שבע שעזב את העסק לגיחות לעזה לטובת החיילים; יש גם בית קפה עם מכונה גדולה לטחינת פולים; מכונות פופקורן וצמר גפן מתוק כמו בקולנוע ובירידים; חדר לאונג' לפינוקים קבועים, בהם וופל בלגי ופרעצלס טריים, ואף פינה להתחזקות הרוח, עם ספרי דת וערכות תפילין וציצית, ברוח טובה ובלי כפייה; בפינה אחרת של המתחם, מצאנו עמדות לחלוקת ערכות היגיינה לכל חייל, הכוללות דאודורנטים, משחות ומברשות שיניים; תחתונים וגרביים ארוזים, ופינה להחלפת ציוד הלחימה האישי, כמו ברכיות, כפפות ושלל שפצורים.
המקום כה חדש, עד שבפינת הפלייסטיישן יש בינתיים על מסך הטלוויזיה הגדול והדק רק משחק אחד, וגם הוא דמו. באט"ל גם פיזרו עמדות טעינה במתחם, כדי שהחיילים יוכלו להטעין את הטלפונים שלהם ולדבר עם הבית בניחותא מהשטח העזתי. בחדר אחר יש מכונות כביסה וייבוש מהיר למדי הלוחמים. צריך להיות כאן כדי להאמין מה צה"ל בנה בלב שטח הלחימה האורבני ההרסני ביותר בעולם.
פכפוך הגלים נשמע היטב מהחוף הצמוד, אך צה"ל לא מאפשר לחיילים לרדת אליו, ופירמידת תלתליות מפרידה בין המתחם החריג לרצועת החוף העזתית. עם זאת, הנוף של הים והאווירה הרגועה עושים את שלהם, ומשלימים את התחושה הבועתית. "בימי הלחימה אנחנו גם מסודרים, למדנו לבשל לעצמנו בשטח העזתי, יש גם אספקה כמה פעמים בשבוע של ארוחות מבושלות", מתאר סמל ירון רבינוביץ' מגדוד 50 מהנח"ל, בין הביסים של קוביות ההמבורגר בטורטייה שמזרימים לו לשולחן.
"איך שכל פלוגה מסיימת פה את יום הרענון הזה, שמגיע להם אחת ל-10 ימים בממוצע, הם חוזרים בלילה לנוח במרחב הלחימה שלהם בג'באליה, וממשיכים רעננים במשימות המבצעיות שלהם. בפעם השלישית זו כבר יציאה הביתה לחופשה קצרה, אבל יום שכזה מרענן ומחזק להם את הרוח. זה חשוב ואף פעם לא היה בתוכניות שלנו", תיאר בפניי קצין לוגיסטיקה ראשי, תא"ל חיים מלכי, שהכניס אותי למתחם עם ג'יפ "דוד" ממוגן כמו בגזרת איו"ש, אך כאן, בינתיים, השימוש בג'יפ ה"דיפנדר" הכה בט"שי הזה הוא בעיקר להכנסה נוחה של אורחים מבחוץ.
מלכי מוסיף: "איך שהפלוגה מסיימת את יום הכיף שלה במתחם הזה, אנחנו מנקים ומסדרים אותו מחדש בלילה, ומכינים אותו לפלוגה הבאה שבאה למחרת, וכך הלאה. ממש כמו סרט נע". ראש מדור מזון בפיקוד דרום, רנ"ג דודו תורג'מן, מציג בגאווה את המזון המשובח שממתין ללוחמים במקררי הטרקלין: "אתה זוכר שאתה בתוך עזה כן? אנחנו נותנים פה תחושה של בית, עם אייס-קפה, אספרסו, משקאות חלבון, טוסטים ושקשוקות בטעמים לארוחות בוקר, וכמובן גם פירות וגלידות כשמזג האוויר חם.
"אנחנו מגשימים פה חלומות ללוחמים. אין פה דברים מתרומות, הרעיון הזה נולד באט"ל ונבע מהתמשכות הלחימה, אך נשען על בסיס לוגיסטי קדמי שאנחנו ערוכים להקים בשטח אויב בכל מלחמה, אז פשוט הכפלנו אותו - להעלות לא רק את כשירות הכלים בשטח האויב, אלא גם את כשירות הפרט, של הלוחם".
ואכן, המתחם הראשון בקומפלקס שמול החוף מאובק וגדול, אך נוח לעבודה: על משטח בטון ישר, הלוחמים יחד עם חיילי החימוש מתקנים נזקים שונים בציוד בטנקים ובנמ"רים שלהם, בהאמרים ובשאר הכלים, ומבצעים להם תחזוקה שוטפת. "חוץ משיקום, אנחנו יכולים לעשות פה הכול. רענוני זחלים, החלפת מנועים, בנוחות וביעילות, כדי להחזיר אותם בכשירות גבוהה להילחם", הוסיף. למתחם מחובר צינור סולר משטח ישראל שמוטל בבטחה בצד הכביש, וחוסך הכנסת משאיות דלק צבאיות.
60 אלף ליטר מים ביום
אבל החידוש הגדול והדרמטי לא פחות כאן, הוא מתקן גדול ותעשייתי, ייחודי מסוגו, להתפלת מי ים. "זה ייחודי מאוד לשטח לחימה, ואחרי שלושה שבועות של מבצוע סיימנו בדיוק את הבדיקות האחרונה שעשה פה חיל הרפואה והתחלנו להזרים מים לחיילים מהמתקן הזה, גם לשתייה", מספר קצין הלוגיסטיקה של פיקוד דרום, אל"ם מיכאל אזולאי. המתקן מסוגל להתפיל מהים 60 אלף ליטר ביום, וההשקעה בו ופריסתו עשויה לשמש עבור שהות חד-פעמית או קצרה, או יכולה לסמל גם את המשך השהייה המבצעית של צה"ל בעזה, גם אם תהיה הפסקת אש במסגרת עסקת חטופים.
בערב שבו ביקרתי במקום נחה בכפר פלוגה מגדוד 50 של הנח"ל, שיצאה לרענון מהלחימה בג'באליה; לא נראה שהכוחות ייצאו משם, וכבר ברור שלא מדובר בפשיטה, שהיא פעולה מבצעית קצרה ומוגבלת הכוללת כניסה ויציאה משטח האויב. בפרוזדור הביתור הענק נצרים וגם בציר פילדלפי הקים צה"ל זה מכבר מתחמי רענון דומים, שכוללים אף עמדות פדיקור רפואי לרגלי הלוחמים, אך לא בהיקף ובאיכות כזו כמו ב"כפר הנופש" החדש. "ביצענו כבר 300 מבצעים לוגיסטיים לאורך הלחימה בזירה העזתית", מתאר אל"ם אזולאי. "אנחנו נותנים ללוחמים גם יום רענון וכיף גדול יותר בשטח הישראלי, בתום תקופה ארוכה יותר של בין 40 ל-50 ימים כשהם יוצאים מהרצועה".
מפקד מחלקת טנקים מחטיבה 401, סגן אלישמע שפילמן, מיישר את הזחלים בסיוע מנוף רובוטי. לדבריו, "במקום לעבוד בחול ובפודרה בשטח הלחימה, אנחנו מחליפים פה חוליות בנוחות וביעילות על משטח ישר. הטנק שלי עם הצוות חרש את כל ג'באליה". סמל רבינוביץ', לוחם החי"ר מגדוד 50, מסיים את ארוחת הערב הדשנה, ורגע לפני המקלחת מספר: "אמנם לא קיבלנו בית, אבל האוכל אחלה והשתייה מעולה. אכלתי צ'וריסוס וסטייק, ותכף נתקלח. בשבוע בג'באליה למדנו להקפיץ לבד דברים על האש. מבסוטים סך הכול.
"התגייסנו באוגוסט 2023 וב-7 באוקטובר היינו בטירונות, ממנה הוקפצנו לעוטף. אנחנו כבר 10 חודשים רצופים בלחימה, בשבוע שעבר פוצצנו מנהרות ומצאנו הרבה אמל"ח. אף פעם לא דמיינו שנגיע למקום כזה בעזה. הדבר שהכי חשוב וחסר לנו בלחימה זה מקלחת". חברו, סמל דניאל וקרט, הוסיף: "בלחימה אנחנו מקבלים אוכל חם מבחוץ בעיקר בסוף שבוע. לא חשבתי שיהיה מקום כזה".