אנחנו עולים למושבה מטולה בעוד יום קיצי במהלכו של דצמבר השחון. קצת יותר משבוע עבר מאז שהוכרז על הפסקת אש בצפון, ותושבים ששבים אט-אט לבתיהם מגלים את החורבן העצום. "תראה איזה כאב כאן ברחוב הנרקיס שלנו, תראה כמה בתים הרוסים פגועים, עץ הדובדבן שלנו נשרף לחלוטין, זה כאב לב גדול כשאגזום אותו", ממררת על גורל המושבה רונית וייס.
תושבי מטולה מספרים על ההריסות מהמלחמה והשיקום
(צילום: אביהו שפירא )
אחרי כמעט שנה וחודשיים של מלחמה אגמון החולה ייפתח בקרוב, אבל בינתיים פקקים משתרכים בכניסה למושבה. "באנו לטייל בגליל, לראות את התושבים, את ההרס", סיפרה דבורה אדיר מחולון שהגיעה עד לשעבר הצהוב של מטולה, שעליו נתלה שלט ענק עם הכיתוב "ברוכים השבים הביתה".
החיילים בכניסה דרוכים ויסודיים. פרט לאנשי המושבה הוותיקה שנדרשים לומר בבירור את שם הרחוב שבו הם גרים, וכן לכמה קבלנים, נאסר על אורחים ומטיילים להיכנס. רק באישור החפ"ק אפשר לעבור את השער, ואז מתגלים לעינינו המראות הקשים מהתקיפות הבלתי-פוסקות של חיזבאללה על המושבה שנושקת לגדר הגבול.
יותר מ-60% מבתי האב של מטולה דיווחו על נזק כבד בתחומם. התושבים הוותיקים מתעקשים להישאר, אך הצעירים עם הילדים הקטנים מרגישים שאין לאן לחזור. "אין חוגים ומסגרות חינוכיות, אין פה קהילה, חייבים מעטפת של חינוך כדי להחזיר לפה צעירים עם ילדים", אומר אבי ראונר, שביתו ומכוניתו נפגעו במהלך המלחמה. ראונר ממתיך לאנשי מס רכוב שפוקדים כמעט כל רחוב.
שכונת הר צפייה הגדולה והצמודה לגבול מביטה על הכפרים כילא ואל-עדייסה. הבתים בשכונה נבנו באופן מדורג על הגבעה, וזה אפשר למחבלי חיזבאללה לצלוף בהם אחד אחרי השני. בשכונה יש כ-100 בתים, לפחות 70 מהם ספגו פגיעות קשות שיחייבו הריסה ובנייה מחדש. אנשי מס רכוש תיעדו עד כה יותר מ-20 אלף תביעות באזור הצפון מתחילת המלחמה, הנזק הישיר נאמד ביותר משני מיליארד שקלים.
"חייבים לשוב לפה"
"יש כאן הרס עצום, חורבן גדול, אבל אנשי מטולה ותיקים יודעים לעבוד באדמות החקלאיות, ואנחנו נשתקם לאט לאט", מספר יוסי וייס שגם ביתו בשכונת הר צפייה ספג הפצצה ישירה. וייס מזכיר בדבריו את עומר ויינשטיין, החקלאי מקיבוץ דפנה שנהרג באוקטובר לצד ארבעה עובדים מתאילנד במטע תפוחים במטולה. "זה היה שוק גדול וכאב לכולנו, אבל חייבים לשוב לפה", אמר וייס.
האישה רונית, שנדהמה כאמור מממדי ההרס, לא בטוחה שאפשר לחזור כבר עכשיו. "אני ממש חוששת", היא אומרת. "אני לא יודעת מתי נכון לעשות את זה. בעלי יוסי לוחץ לשוב, אבל אין לי עדיין ביטחון. מצטערת". דובי אמיתי, נשיא התאחדות האיכרים ותושב ותיק במטולה, אמר: "בשער הצהוב יש כרגע הרבה סקרנים שרוצים לראות את הנזקים ולהבין מה קרה, אבל כרגע נכנסים רק תושבים שהבתים שלהם נפגעו".
אנחנו עולים במעלה ארז שנקרא על שמו של תת-אלוף ארז גרשטיין שנהרג בלבנון ב-1999. סביבנו הרבה הרס, מכוניות שרופות, בתים שהפכו לחורבות, והרבה עכברושים שצצים בעקבות השהייה הממושכת של כלי רכב צבאיים ש"העירו את הקרקע".
בכפר כילא מעבר לגבול איתרו לוחמי צה"ל תשתיות אדירות של אמצעי לחימה, עמדות מסתור ומנהרות תת-קרקעיות שהיוו איום ממשי על החיים במושבה. אנחנו מצלמים מאחד הבתים שנפגעו במטולה את ההרס בצד הלבנוני. חשש כאן שבמהלך הפסקת האש, המחבלים יבנו מחדש את הכפרים ממול. המדינה אמנם מתחייבת שהבתים ישוקמו בהקדם, אבל זה לא פותר את הבעיה המרכזית - מטולה קרובה לכפרים שמהם תכנן חיזבאללה לפשוט על הבתים בגליל.
דובי אמיתי, אלוף-משנה במיל', אמר: "אני לא מאמין לצד השני בכל מה שקשור לעניין ההסדרה. תראה איזה הרס וחורבן יש כאן במושבה, כל רחוב ובתוכו כל בית כמעט נפגע. אתה מאמין לצד השני? אני לא. אני במילואים מאז תחילת המלחמה, אדאג לזה שאשאר לפחות עד לסיומה של הפסקת האש בהסדרה. ממולנו הכול הוחרב".
אמיתי אמר עוד: "אני חושב שצריכים לשוב למושבה בהקדם, להצמיח דור חדש של משפחות, קהילה, של ילדים. צמיחה מחודשת זה יהיה הניצחון הגדול שלנו. צריך להצמיח משהו חדש במטולה, להתחיל מההתחלה. חקלאים עבדו פה תחת אש במטעים, אנחנו חייבים להמשיך לצמוח פה".
לפני היציאה לכיוון קיבוץ משגב עם, אנחנו נעים בזהירות עם המכונית כי בכל פינה אפשר לראות עוד ועוד נפלי טילים ומיירטים. השיקום של המושבה מטולה ייקח שנים. קצת לפני בית העלמין של קריית שמונה, הגענו לקיבוץ שפרט לאנשי הכוננות שלו וחיילים - אף אחד אחר לא היה בו בזמן המלחמה הארוכה. כל 250 התושבים עזבו לבתי מלון. מתחם הסטודנטים נהרס, בבית ליד אנחנו פוגשים את עופר מושקוביץ שמכונה "פושקו".
"אני מקווה שהקהילה שלנו תחזור, שהצעירים שהם כמו משפחה ישובו, האם זה יקרה? אני באמת לא יודע", אומר "פושקו". הוא הוסיף בכאב: "איש לא נשאר כאן, נקווה שנתגבר ונצליח להחזיר את כולם לפה". בשכונת הלולים החדשה בקיבוץ פגשנו זוג צעיר, עדי ועמרי סופר. "באנו לכאן לראשונה מאז תחילת המלחמה, הבתים מלאים בעכברושים", הם מספרים.
השניים הוסיפו: "השארנו את הילדים שקד (10) ויהלי (6) אצל בני המשפחה. גרנו אצל המשפחה של עמרי ביישוב אלון. מתי נשוב? אף אחד לא יודע. אנחנו רוצים שיהיה כאן שקט ושיהיה הרבה ביטחון לתושבים, שיהיו כבר מסגרות חינוכיות. רוצים לשוב בבטחה, להחזיר את הגליל לפריחה ולצמחייה. המדינה חייבת להשקיע פה".
ראש המועצה האזורית הגליל העליון גיורא זלץ אמר בכינוס שנערך אתמול במנרה: "קיבוץ מנרה, כמו מטולה, היו עבור החיזבאללה סמל להרס וחורבן, ואנחנו רוצים להפוך את מטולה ומנרה לסמל למגדלור של מדינת ישראל עבור כל תושבי הצפון, לא רק בשיקום, אלא גם לחזרה לשגשוג וצמיחה".
זלץ ציין עוד: "אני נמצא כאן ליד בית ילדים עם חור של טיל, ואני מאוד מאוד רוצה להגיע למציאות שבה 80 הילדים שהיו בבתי הילדים במנרה לפני המלחמה, יוכלו לחזור לכאן. כשילדי מנרה יחזרו לגנים במנרה, נדע שהשלב הראשון של החזרה הביתה מאחורינו".
