מאז התחילה המחאה נגד המהפכה המשפטית אני חלק מקבוצה של ישראלים שמנסים להסביר למפגינים שאין דמוקרטיה עם כיבוש; שזה לא הגיוני להפגין על הנושא כשבאותו זמן, במרחק נסיעה קצרה, מתקיימת דיקטטורה צבאית כבר 56 שנים. אני כמובן בעד הדמוקרטיה הישראלית, אבל אם אנחנו מפגינים בעדה ובעד ערכיה, אנחנו חייבים באותה נשימה לדרוש את סיום המשטר הצבאי בגדה המערבית. לצערי רוב המפגינים, ובעיקר מובילי המחאה, לא מבינים זאת. הם מבקשים להיאבק על הדמוקרטיה בתחומי הקו הירוק, כזו שתמשיך להיות טובה רק ליהודים. הפלסטינים? שיישארו תחת דיקטטורה צבאית. את שקמה ברסלר – שם קוד - הפלסטינים פחות מעניינים. העיקר שבשדות עמק יזרעאל תמשיך ותפרח הדמוקרטיה, בעוד שבשדות ג'נין הסמוכה משגשגת הדיקטטורה.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• הסרבנות אינה האיום החמור
• מה רוצים משרה נתניהו?
• חוק החולה הנוטה למות הוא סוד מדינה
• הקיצונים הדתיים משני הצדדים הם אויב
בהפגנות של יום רביעי שעבר ברחוב קפלן בתל אביב הנפתי את דגלי ישראל ופלסטין שחיברתי בסיכות ביטחון. זו הדרך שלי לומר שמי שרוצה ישראל דמוקרטית חייב לזכור את שכנינו. היו מי שפרגנו לי, אבל חלק לא קטן מהמפגינים כעסו עליי, נזפו בי שאני מפריע למחאה, שעכשיו זה לא הזמן. דקות ספורות לאחר מכן עמדתי עם אלפי אנשים וזעקנו "איפה הייתם בחווארה?". רגע מרגש שהסתיים כשרימון הלם פגע בראש שלי, ולמזלי לא התפוצץ על הפנים שלי אלא רק כשפגע ברצפה. הנה, פרקטיקות צבאיות של הכיבוש מגיעות ללב תל אביב, וזו רק ההתחלה במשטר שנרקם בישראל.
יומיים לאחר מכן נסעתי עם כ-500 ישראלים לביקור סולידריות שאורגן על ידי "עומדים ביחד" בחווארה, המקום שבו בוצע הפוגרום על ידי טרוריסטים יהודים (מאז היו עוד). הצבא עצר אותנו בצומת תפוח, כארבעה קילומטרים מהעיירה, והודיע לנו שאסור לנו להמשיך. הכביש נשאר פתוח לכולם - ישראלים ופלסטינים - רק אנחנו, שוחרי השלום, לא יכולים להיכנס. עד עכשיו אין לאף אחד תשובה מדוע נמנעה מאיתנו הכניסה. ככה זה בשטחים. הצבא מחליט וזהו. לא צריך לתת הסברים. לא קיבלנו את הגזירה הלא חוקית הזו, מהסוג שניתן להנחית רק על שטח שנמצא בשליטה צבאית, והתחלנו ללכת ברגל. לאחר כשני קילומטרים נתקלנו בכוחות צבא ומשטרה שהיו נחושים לעצור אותנו והפעילו אלימות שכללה מכות ושוב רימוני הלם.
הפוגרום בחווארה בשבוע שעבר
מה הקשר בין ביטחון מדינת ישראל לבין פעולה אלימה של חיילים שמנסים למנוע מקבוצה של פעילי שלום להגיע לחווארה, כאשר הכביש פתוח לכולם? איפה היו אותם חיילים כמה ימים קודם לכן, כשמאות טרוריסטים יהודים ביצעו פוגרום בבתי התושבים? את השאלה האחרונה שאלתי את סמח"ט הגזרה, סגן אלוף בדרגתו. הוא ענה לי שהם דווקא פעלו בזמן הפוגרום ואף הצליחו לעצור שישה (!) פורעים. הוא השפיל את עיניו, כנראה גם הוא לא מאמין לעצמו. צבא שמנסה לעצור תנועה של אזרחים יודע לעשות זאת היטב. עובדה שביום שישי הם הצליחו לעצור אותנו תוך שימוש כמעט בכל האמצעים שעמדו לרשותם.
ניר אבישי כהן צילום: אוהד רומנויש קשר ישיר בין הפוגרום בחווארה לבין המהפכה המשטרית שמחוללת ממשלת ישראל. אלה מובילים את המהפכה תמכו בפוגרום, אם בהתעלמות ואם בגינוי רפה שגרוע משתיקה. שלא לדבר על שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שאמר אחר כך שיש "למחוק" את חווארה. כל אלה, שכמובן מבקשים במקביל להרחיב את ההתנחלויות ולהעמיק את הכיבוש בשטחים, מעוניינים להרחיב את ביטול הדמוקרטיה גם לתוך ישראל. את הקשר הישיר הזה המפגינים חייבים להבין ולזעוק מעל כל במה.
אגב, אם מישהו מחפש דרך לקרב ולעודד את האזרחים הערבים להגיע למחאה, הנה לו אחת יעילה במיוחד. כדי שהמחאה הזו תצליח אנחנו חייבים לקשר בין הדרישה לדמוקרטיה אמיתית בתוך הקו הירוק, על סל ערכיה, לבין החובה שלנו לסיים את הכיבוש. לא אחר כך אלא עכשיו.
- ניר אבישי כהן הוא פעיל זכויות אדם וקידום השלום. מחבר הספר "איך נהייתי כזה - סיפור ישראלי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
