"אמא לימדה אותי שכמה שאתה לא מסתיר את האמת בכיס, היא תצא. שנה, שנתיים, עשר שנים - אף אחד לא יודע מתי, אבל היא תצא לאור. ככל שיותר זמן עובר, האמת יוצאת בצורה גדולה יותר. לא יכול להיות שבן אדם יכול להודות ברצח שלא עשה, חשבתי, אבל עד שאתה לא נכנס למצב הזה, עד שאתה לא עובר את זה בדם שלך, בעור שלך, אתה לא תרגיש את זה ולא תבין את זה"
רומן זדורוב מתוך הסדרה החדשה "צל של אמת – ההכרעה"
כבר 17 שנה שרומן זדורוב, שהורשע ברצח שלוש פעמים בשתי ערכאות, לרבות בית המשפט העליון, מקווה ש"האמת שלו" תזכה אותו מהאישום החמור שבו הורשע שוב ושוב: רצח הנערה תאיר ראדה. ביום חמישי הבא זה עשוי לקרות. אז יתכנס הרכב בית המשפט המחוזי בנצרת, ויקבע, בפעם הרביעית בתולדות התיק הזה, האם זדורוב זכאי כפי שהוא טוען, או שיחזור אל בין כותלי הכלא, שם בילה 15 שנה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד על פרשת רצח תאיר ראדה:
ההתפתחות הדרמטית האחרונה עד כה בפרשה נרשמה במאי 2021, כששופט העליון בדימוס חנן מלצר הורה לערוך לזדורוב משפט חוזר, בעקבות ראיות חדשות שהציגה ההגנה באשר למסלול ההימלטות של רוצח תאיר ראדה מתא השירותים בבית הספר נופי גולן בקצרין. אותן ראיות, שעשויות לעורר ספק סביר באשר לאשמתו של זדורוב ברצח, הובילו את בית המשפט העליון לשחררו למעצר בית. שם הוא ממתין לחריצת דינו.
למרות שזדורוב הודה בפני מדובב, הודה בפני חוקריו ואף שיחזר את הרצח, הוא עשוי למצוא עצמו זכאי – הן בגלל הלחץ הציבורי שנוצר מצד צבא תומכיו, והן בגלל הספקות שנזרעו בחוכמה במהלך המשפט החוזר. כל שופטי העליון, כולל השופט יורם דנציגר שבחר לזכותו מחמת הספק, מצאו כי התוודותו והודאותיו של זדורוב – בפני המדובב, בפני החוקרים ובמסגרת השחזור – הן בעלות משקל רב ומתיישבות עם ממצאים שונים שנמצאו בזירת הרצח. אבל כבר עכשיו ברור כי לא משנה איזו החלטה יקבלו השופטים, אשר קולה, תמר נסים שי ודני צרפתי - תיאוריות הקונספירציה סביב הפרשה לא ייפסקו לעולם.
מאז 6 בדצמבר 2006, יום הרצח, הפך התיק לאחת הפרשות הפליליות המתוקשרות בתולדות ישראל. היא היוותה חומר לאינספור כתבות, סרטים, וגם סדרה אחת, "צל של אמת", שבה הצליחו היוצרים יותם גנדלמן, ארי פינס ומיקה תימור לסדוק עוד קצת את האמון הציבורי בהחלטות מערכת המשפט בישראל, ובעיקר באחת: זו שהרשיעה את זדורוב ברצח ראדה.
הצלחת הסדרה “צל של אמת”, של היוצרים יותם גנדלמן, ארי פינס ומיקה תימור, התבטאה לא רק ברייטינג ובחשיפה הגבוהה, אלא גם בכך שהצליחו לשנות את המציאות ולקדם את התהליך שהוביל בסופו של דבר למשפט החוזר של זדורוב.
כעת מתפרסמת לראשונה גרסתו המלאה של זדורוב, שתשודר ביום חמישי הקרוב – יום הכרעת הדין – ב-HOT8 וב-HOTVOD, בפרק החמישי בסדרת ההמשך, שנקראת "צל של אמת – ההכרעה".
בגוף ראשון מספר שם זדורוב את גרסתו המלאה לאירועים מנקודת מבטו. זהו אינו אותו זדורוב שהוקלט לפני כעשור וחצי בחקירותיו ובהודאותיו, בעברית שבורה ומבולבלת. כעת הוא יושב זקוף, לימודי העברית ניכרים בו, כושר הביטוי שלו השתפר והוא משתמש בו כדי לנסות ולשכנע – בניגוד לשלוש ההרשעות שפסקו נגדו – שלא רצח את תאיר ראדה.
"יום הרצח היה יום רגיל בשבילי", אומר זדורוב, שעבד אז בחברה קבלנית שנבחרה לרצף את מקלט בית הספר נופי גולן בקצרין. יום הרצח היה גם היום האחרון של הפרויקט.
"באתי לבית הספר, הייתי צריך לסיים עבודה. סיימתי את השירותים במקלט... בשעה 17:00 הסתובבתי, החלפתי את הבגדים, וב-17:30 הלכתי הביתה, כמו בכל יום. הבגדים שלבשתי ביום הרצח נשארו שם, במקלט מספר 2, והייתי צריך לקחת את הכלים והבגדים שלי הביתה כי סיימתי את העבודה. האישה באותו ערב לא יכלה לבוא עם הרכב, שאני יכול לשים ברכב (את הבגדים והכלים), אז השארתי שמה. מה יכול לקרות? שום דבר..." כך פותח זדורוב את ההסבר מדוע השליך לפח את המכנסיים שלבש בזמן שתאיר ראדה נרצחה.
"ביום שישי חזרנו לבית הספר, לקחתי את הציוד והכלים. את הבגדים כיבסתי... המכנסיים שלי, שהיו עליי באותו יום, זרקתי. כי הם היו קצרים עליי ולא השתמשתי במכנס הזה בזמן האחרון... חודשיים, שלושה חודשים, עליתי (במשקל) והיה קצת צפוף. לא נוח, בקיצור. אחר כך במשטרה אמרתי, 'תשמעו, היו לי מכנסיים, אני זרקתי אותם', הם אמרו 'איפה זרקת?' אמרתי, 'בפח ליד הבית'. פתאום קפצו, שמו אזיקים, אתה חשוד ברצח וישר לקחו אותי לחקירה".
באותה עת זדורוב היה בן 34, נשוי טרי לאולגה, שבהמשך תנהל מאבק תקשורתי לשחרורו, ואב לליאון, תינוק בן חודש.
באותו יום תאיר ראדה, תלמידת כיתה ח', הייתה אמורה להיכנס לשיעור תיאטרון ב-13:00. היא החליטה להישאר בחצר עם חבריה ולא להיכנס לשיעור. חצי שעה לאחר מכן אמרה להם שהיא הולכת לשתות מים בברזייה בבית הספר. שני תלמידים סיפרו שראו אותה עולה במדרגות בדרכה לשירותים. משלא הגיעה לביתה בערב, החלו חיפושים אחריה, עד שבשעה 19:00 התגלה המחזה שזיעזע מדינה שלמה: גרונה של ראדה שוסף פעמיים ועל ידיה נמצאו חתכים שהעידו על ניסיון התגוננות.
המשטרה חקרה עדים רבים ובדקה מניעים שונים, כשגם שמו של האנס הסדרתי בני סלע עלה, בשל העובדה שביום הרצח הוא היה בגדר אסיר נמלט עד ללכידתו בשנית. אלא שתוך שישה ימים המשטרה התבייתה על זדורוב. העובדה שהשליך את המכנסיים ששימשו אותו ביום הרצח הייתה עילה מרכזית בחקירתו הראשונה.
"ביקשתי שיחפשו את המכנסיים האלה", אומר זדורוב. "כי ברגע שהם ימצאו אותם, הייתי אומר, 'הנה, בבקשה, קחו לבדיקה ותראו שהם נקיים'. זה רק לטובתי, זה נותן להוכיח שאני חף מפשע. אפילו לא לשנייה לא הייתי יכול לחשוב שכשבאתי למשטרה ואמרתי, 'חבר'ה, עבדתי פה, הנה המקלט, הנה הציוד שלי, שמה התיק עם הבגדים שלי, שמה הכלים שלי' – לא חשבתי שהם יכולים לקחת אותי כמו חשוד. קשה להסביר לך מה זה להיות חשוד ברצח, זה כאילו לוקחים אותך למקום בודד, נותנים לך מכה בראש עם פטיש חמישה קילו. אתה יושב בהלם, לא מבין מה קורה...
"זה תהליך. מתחילים לעשות עליך פְּרֵסינג כל הזמן, והלחץ הזה כל הזמן, מכל החוקרים ואחר כך עם המדובב, הביאו אותי למצב פסיכי שפתאום אני התפוצצתי. מה, באמת? מה, באמת אני עשיתי את הרצח? מה, באמת אני עשיתי את הרצח הזה? באמת אני אנסתי את הילדה הזאת?
"אתה לא יודע שום דבר, אתה יודע לבד ולא יודע לאן לפנות או עם מי לדבר. אתה מנסה להבין את הסיטואציה ומביך שאיתך יש אנשים כאלה, כמוך, קורבנות, יושבים סתם ומפילים עליך תיק. וגם עליו".
כשזדורוב אומר "עליו", הוא מתכוון לארתור, מדובב משטרתי דובר רוסית שהוכנס לתאו במהלך ימי החקירה הראשונים.
את ההודאה הראשונה ברצח מסר למדובב, ואת תמלול ההודאה שנמסר לבית המשפט ביצע אחד החוקרים, אלכס גורודינסקי. הודאתו של זדורוב והשחזור שביצע בעקבותיה הם שני הנדבכים העיקריים עליהם מתבססת הרשעתו ברצח, שכן בזירה לא נמצאה כל ראיה פורנזית הקושרת אותו למעשה.
זאת גם הסיבה שבמהלך השנים ניסו סנגוריו השונים של זדורוב לבחון את תמלול ההודאה והשיחות עם המדובב. בין היתר נבחנו משפטים שנאמרו בשקט וקשה היה לתרגמם, ונבדק גם קטע שבו נקבע על ידי המתרגם שזדורוב שיחזר את המעשה כביכול בפרשנות לסיטואציה, ולא כתרגום ישיר. בתרגום נכתב, "רומן והמדובב קמים ורומן זדורוב מבצע שחזור על ארתור איך הוא ביצע רצח, וחוזרים לשבת על המיטה של רומן" - ולא תמלול של דבריו. הטענה היא שכלל לא מדובר בשחזור הרצח של תאיר, אלא בשיחה כללית בין זדורוב והמדובב על משהו אחר.
"לא ידעתי שהוא מדובב", אומר זדורוב ליוצרי הסרט. "הוא אמר: תשמע, רומן, יש לך עורך דין? סבבה, אבל עורך הדין הזה הוא סנגור ציבורי. כל הסנגורים הציבוריים, הם מוכרים את העצורים שלהם, הם עושים עסקה עם הפרקליטות, ומה אכפת להם, אשם, אתה לא אשם, וחבל שאתה תיקח אותו, איתו אפשר להסתבך יותר גרוע. ואני התקרבתי לארתור, הוא לימד אותי הרבה דברים, כי אני בן אדם שנכנס רק במעצר, עוד לא יודע שום דבר. וראיתי את ארתור הזה כמו עורך דין שלי.
"אני הייתי בהלם. א', איך יכול להיות דם של הילדה, לבוא על הכבל שלי (אחת הראיות שנמצאה נקייה לגמרי – א"א) מתי שאני לא עשיתי את הרצח, לא הייתי במקום ואפילו בכלל לא יודע איפה זה קרה. אני בשוק, הם אומרים: לא, יש לנו מעבדה שקבעה חד-משמעית, דם של הילדה על הכבל שלך.
“אף פעם לא חשבתי שהמשטרה משקרת, אף פעם לא חשבתי. אפילו גם המדובב אמר לי בתא שהמשטרה לא משקרת. אני שאלתי אותו: תשמע, יכול להיות שהם מזייפים? המדובב יושב ואומר: תשמע, עם ראיות כאלה, זהו, אתה אכלת תיק, אתה תקבל מאסר עולם. אין לך לאן לברוח, זהו, נגמר הסיפור.
"הוא אומר: תשמע, במצב הזה יש יציאה אחת. אתה חייב להודות. למה? אם אתה לא מודה, אתה הולך למאסר עולם. המלחמה בפנים הולכת כמו משקולת, כי מצד אחד אני יודע שלא עשיתי שום דבר, אני נקי, טוב מאוד זוכר את היום הזה, לא היה רצח, שום דבר, לא עשיתי שום דבר ולא עשיתי רצח, ופתאום אומרים: עליך יש דם, על הכלים שלך יש דם, ואין לך אליבי ובכוונה זרקת מכנס, כאילו, התפוצץ משהו בפנים, בתוך הראש. אני יודע שאין ואומרים שיש, והתחלתי להאמין שעשיתי את זה ולא זוכר.
"זה תהליך. מתחילים לעשות עליך פְּרֵסינג כל הזמן, והלחץ הזה כל הזמן, מכל החוקרים ואחר כך עם המדובב, הביאו אותי למצב פסיכי שפתאום אני התפוצצתי. מה, באמת? מה, באמת אני עשיתי את הרצח? מה, באמת אני עשיתי את הרצח הזה? באמת אני אנסתי את הילדה הזאת?
"ארתור כל הזמן: תספר, תספר. אה, אתה מניאק, מה אתה חושב, אני השוטר שלך? והיה לא נעים, בן אדם שהיה בשבילי מורה, שסיפר את הדברים, ופתאום הוא ככה, פתאום הפך.
“אני לא הצלחתי להבין מה הוא רוצה, אבל הבנתי שהוא נפגע ממני, שהוא סיפר לי סוד שהוא שם ירה באנשים. אני התחלתי להרגיש פחד. למה? כי אני לא ביקשתי ממנו שהוא יספר את הסיפורים שלו, ופחדתי, בן אדם שאומר לך ישר בפנים שהוא ירה באנשים, זה קצת מפחיד. זה לא ב... שאתה רואה ביום-יום, רגיל, והבנתי שהוא רוצה לקבל ממני סוד בחזרה. חשבתי, טוב, בסדר, אם אתה רוצה חארטות, סליחה, אז אני אספר לך סיפור.
"סשה (החוקר, אלכס גורודינסקי – א"א) אמר שאפשר לעשות הודאה בלב נקי, ובמקום מאסר עולם אתה מקבל עשר, 12, 15 שנה, אבל בלב נקי אתה חייב להגיד את כל האמת, איך זה היה, מה היה, ואיך אומרים? משתף פעולה.
"הנפש שלי, אני בן אדם רגיש. אולי פיזית אני חזק, אבל בנפש שלי אני חלש. ואני חושב שהגיעה איזו נקודה כזאת מהמצב, שאני בלי עזרה, אני מרגיש בודד, אני פשוט נשברתי. ואמרתי ככה, לעצמי, מצד אחד - מאסר עולם, לשבת על תיק שלא עשיתי שום דבר, לא רוצה. לא רוצה. אבל מצד שני - אני לא יכול להוכיח את חפותי, פשוט לא יכול.
“אפילו שאני יודע שאני חף מפשע, פה אין מה לעשות, אין ברירה, פשוט אין ברירה. איפה אני אפנה? אין למי לפנות, אין עם מי לדבר, ובגלל זה הודיתי, אפילו שידעתי שאני חף מפשע.
"אני אשתגע, אני פשוט אשתגע. אני לא יכול להבין איך שטפו את הראש שלי, שהביאו אותי למצב כזה, אני פשוט אשתגע. אני, אין לי מילים נורמליות, אני רק עצבני על עצמי, איך הגעתי לדבר כזה.
אילנה ראדה לקראת ההכרעה הגורלית במשפט זדורוב
(צילום: אסף מגל, אבי חי)
"מתי אני באתי לשחזור, אני פחדתי. אמת, אני פחדתי ללכת לשחזור, לא רציתי ללכת. איך אני הולך בלי מה שאני יודע, פרטים? איך? זו טעות, כי אני הייתי צריך להיות יותר חזק, ללכת עם האמת שלי עד הסוף, ו... אבל לא ידעתי, חמור, אהבל, פה אהבל יושב, מה אני אעשה? הייתי נאיבי כמו ילד. תיקח את הסוכרייה, טוב. תתפוס את הזה, ולוקח סוכרייה. זו הבעיה שלי. אבל עדיף להיות נאיבי ומטומטם וחמור ואהבל, במקום רוצח".
ארבע פעמים ישב רומן זדורוב על ספסל הנאשמים, כולל במשפט החוזר הנוכחי. שלוש הכרעות בשתי ערכאות קבעו כי הוא זה שרצח את הנערה תאיר ראדה.
המקרה נחרת בזיכרון הציבורי לא רק בגלל אכזריות התוקף, גילה הצעיר של ראדה והעובדה שמדובר בסיוט של כל הורה ששולח ילד לבית הספר ‑ אלא בגלל שמעולם לא הצליחו להגיע לקתרזיס, וגם היום, אחרי הכרעה נוספת, ספק גדול אם אי פעם תהיה הסכמה ציבורית רחבה לגבי זהות הרוצח, או הרוצחת.
ב־17 השנים שבהן מתנהלת הפרשה דמויות קמו ונפלו, עלילות משנה נוספו, קבוצת תמיכה בזדורוב מונה יותר מ-120 אלף איש המאמינים בחפותו, מקרה חסר תקדים בישראל, גם לגבי מעשי רצח מתוקשרים לא פחות; אנשים שעזבו את עבודתם וניסו לעשות תחקירים משלהם, שרק העמיקו את תיאוריות הקונספירציה; סרטים, סדרות טלוויזיה וכתבות אינספור, ואף אחד לא הגיע לפתרון המיוחל.
המציאות עלתה על כל דמיון כשאפילו אילנה ראדה, אמה של תאיר, יצאה בהצהרה כי אינה מאמינה שזדורוב הוא הרוצח. בינתיים נפטר אביה של תאיר מסרטן, ויש שיגידו משיברון לב, ופתרון לתעלומה – אין.
במרכזו של המשפט החוזר של זדורוב ניצבות שלוש עקבות נעליים שנמצאו בזירת הרצח, ושעליהן מסכימים הצדדים כי אינן עקבותיו של זדורוב. התביעה טוענת שעקבות הנעליים המגואלות בדם שייכות לאדם שהיה בזירה אחרי שהגיעו הכוחות לשירותי הבנות בבית הספר. ואכן, שורת עדים שנכחו בזירה ושזומנו למשפט החוזר, סיפרו שסוליות הנעליים שלהם כלל לא נבדקו לטובת השוואה עם העקבות.
מנגד, חוות דעת מומחה שהציגה ההגנה קבעה שהעקבה על מכסה האסלה נוצרה בשעה שלאחר הרצח. כיוון שגופתה של תאיר ראדה התגלתה רק אחרי חמש שעות, וכיוון שמומחים לכתמי דם מטעם ההגנה קבעו שלא ייתכן שנזילת דם מגופה נמשכה יותר משעה, הדבר מחזק את טענת ההגנה שלפיה הטביעה שייכת ל"רוצח שאינו זדורוב".
"אין להתעלם מהאפשרות כי נזילת הדם על גבי העקבה שעל מכסה האסלה עשויה להתברר במסגרת הליך המשפט החוזר ככזו המעוררת ספק סביר באשמתו של המבקש", כתב השופט בדימוס מלצר בהחלטה על המשפט החוזר.
גם ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, סבור כך. בשיחה שלו עם סטודנטים בשנת 2020, הוא טען שדם לא יכול לזלוג מגופה לאחר יותר משעה. כשנדרש לכתוב חוות דעת למשפט החוזר, טען כי בהתחשב בתנוחתה של ראדה, הדם לא היה יכול לזלוג מגופתה לאחר יותר מדקות ספורות.
עד ששוחרר רומן זדורוב למעצר בית, התגוררה אולגה אשתו באותה דירה ממנה נלקח למעצר בשנת 2006. בינתיים נולד לשניים ילד נוסף, היום בן שש וחצי. לאחר שבית המשפט קבע כי יתגורר אצל חמותו, העתיקה כל המשפחה את מגוריה לבית הסבתא.
עם זאת, השיחה של יוצרי הסדרה עימו התקיימה, במגבלות שהוצבו, במשרדו של עורך הדין הלוי בתל-אביב, שם נבנה מיני-אולפן. היא ארכה שבע שעות, וקוצרה משיקולים של חוסר זמן, ולא של חשיבות. הם מספרים כי מולם ישב אדם אחר מזה שפגשו בבית הסוהר. פתוח יותר, שהרשה לעצמו להפגין חיבה כלפי ילדיו ולצחוק.
"אני יצאתי אחרי 15 שנה שהייתי בבית סוהר", הוא מספר לגנדלמן ופינס, "וזה, איך להגיד? זה כאילו החור עד כדי כך גדול מאז מה שהיה ועכשיו, פשוט לא ייאמן, הכל חדש, כאילו אתה חזרת מחיים שאתה לא מכיר שום דבר. הכי התגעגעתי למשפחה שלי. לילדים, לאשתי, לאמא. התגעגעתי למשפחה. אשתי, איך אומרים? אין מחיר לאישה כזאת. זו אישה ששווה כל היהלומים והכסף בעולם.
“מתי כבר קרה הבלגן הזה, שהרשיעו אותי ברצח, לא יודע, ההרגשה הייתה שהיא הולכת איתי עד הסוף, ואני לא טעיתי בזה. זו אישה נפלאה שמצאתי והיא אחת למיליארד, פשוט קיבלתי פרס משמיים.
"אולגה, לפעמים קשה לה, באמת קשה. גם הילדים והכל על הכתפיים שלה נפל, וקשה לה, ואני אפילו מבית הסוהר ניסיתי לתת לה קצת תקווה ולחזק אותה שתמצא את הכוח ללכת קדימה.
"הקטנצ'יק בן שש וחצי, מתי שאני יצאתי למעצר בית, מהתחלה הוא לא רצה להתקרב אליי, כי אני הייתי מישהו, איזה בן אדם בבית שלו שהוא לא מכיר והוא לא רצה להתקרב, אבל עם הזמן הוא התרגל, ועכשיו הוא פשוט לא משחרר אותי. הוא אוהב כדורגל, ואני יוצא איתו לגינה, ושמה אנחנו משחקים עם הכדור.
"להיות אבא זה כיף גדול, כי... תראה, מתי... מתי לאון נולד, הוא היה בן חודש כש... זה קשה. מתי שלקחו אותי מהמשפחה, איבדתי את הילד. אני חזרתי, אני לא גידלתי אותו.
“קשה להסביר לך מתי אותך לוקחים... ואתה איבדת הכל בשניות, ככה. אני רק עכשיו מבין מה זה להיות אבא, כי לא גידלתי את הגדול. אלה רגשות שאני לא יודע איך להסביר, אני אפילו ברוסית לא אצליח להסביר לך מה שאיבדתי. לקחו... לקחו חיים שלך. תבין ככה, בשפה פשוטה".
