ככל שעובר הזמן מתגלות עוד זוועות מהמתקפה הרצחנית של חמאס על יישובי עוטף עזה. ב-7 באוקטובר, כשפלשו לעוטף, טבחו המחבלים בשדרות בכ-15 מבוגרים וקשישים, חלקם ניצולי שואה, שהיו בדרכם ליום נופש בים המלח. "לא היה להם סיכוי", אמר אלון פרידמן, בנו של ולרי (60) שנרצח על ידי המחבלים.
"הוא רצה לנסוע ליום כיף בים המלח, להתנתק מעט מהעבודה", סיפר הבן אלון. "הוא נסע עם קבוצה מאורגנת, כולם מעל גיל 60 וחלק אפילו מעל גיל 70 וניצולי שואה. המיניבוס התחיל את האיסוף באופקים, לאחר מכן הוא אסף בנתיבות ואז הגיע לשדרות. כשהמיניבוס היה מול הספרייה העירונית בשדרות היה להם פנצ'ר, ואז התחיל 'צבע אדום'".
אלון סיפר שהמיניבוס עצר ליד תחנת אוטובוס, וכולם רצו לעבר מיגונית סמוכה כדי להסתתר. "זה ממ"ד טכנולוגי, ברגע שיש אזעקה הדלת אמורה להיפתח באופן אוטומטי - מה שלא קרה. הממ"ד היה סגור והם נשארו בחוץ", הוא תיאר. "בזמן הזה שתי חוליות של מחבלים על טנדרים הגיעו והוציאו את כולם להורג. טבחו בכולם, לאף אחד לא היה סיכוי. כולם אנשים מבוגרים שלא מסוגלים באמת להגן על עצמם או לברוח. כולם הופתעו ולא הספיקו לעבד את זה ולהאמין שזה מה שקורה. לסיטואציה נקלעו גם שני ילדים שאחד מהם חטף שני כדורים בגב. צעיר שעבר באזור ניסה לעזור ולהציל את הילד".
הוא הוסיף כי "הם שכבו שם ככל הנראה עשר שעות עד שפינו את הגופות שלהם. יכול להיות שהיו אנשים שנשארו חיים, אבל בגלל הזמן שעבר לא היה להם סיכוי". לדבריו, להסעה נרשמו 19 בני אדם, אבל את חלקם לא הספיקו לאסוף עדיין והם חזרו הביתה בגלל האזעקות. נהג המיניבוס שרד את הטבח. "הוא היה ערבי וכנראה שהוא צעק להם משהו בערבית והם לא הרגו אותו", אמר אלון.
"לא איתרו את אבא. לא ידעתי אם הגופה נחטפה ומה קורה, הקמתי סוג של חמ"ל", הוא סיפר. "הצלחתי להגיע לרוב המשפחות של האנשים שהיו במיניבוס הזה, ושוחחתי עם האח של הנהג שנשאר בחיים. פרסמתי פוסט בפייסבוק שהגיע להרבה מאוד אנשים. קישרו אותי למשפחות נוספות שמחפשות את ההורים שלהן. הגעתי למי שריכז את ההסעה ולקחתי שמות ומספרים של כל מי שהיה צריך להיות על ההסעה".
כשנפתח המרכז למשפחות הנעדרים והחטופים בקריית שדה התעופה, בבניין להב 433, הלכו בני המשפחה למסור דגימות DNA. "נסענו לבתי חולים, שוחחנו עם כל מוקד אפשרי שקיים", סיפר אלון על המאמצים לאתר את אביו. "באותו יום שבת כבר ב-7:30 בבוקר גילינו שאבא נרצח מתמונות שקיבלנו. ההודעה הרשמית הייתה ביום רביעי וגם בצורה קצת עקומה. אין לי כעס כלפי אף אחד כי יש כאוס. זק"א התקשרו אלינו ושאלו איפה אנחנו רוצים לקבור את אבא, ואמרנו להם שהם אלה שמודיעים לנו. רק לאחר כמה שעות הגיעו לכאן חיילים ומסרו לנו הודעה רשמית. אני יודע שלא כולם מהמיניבוס עדיין זוהו".
לדברי אלון, "כבר מיום שבת הרגשנו שאנחנו באבל. לא היה למי לפנות או עם מי לדבר. כולם הפנו אותנו מגורם אחד לגורם אחר. היה כאוס טוטאלי. היינו בכוחות עצמנו כל הימים האלה. עד שאתה לא מקבל אישור רשמי אתה לא באמת מתפקד בימים האלה, אלה ימים ללא שינה. אתה רוצה לדעת מה עם הגופה, אתה רוצה לקבור את אבא".
ולרי פרידמן הותיר אחריו שלושה ילדים ושני נכדים. "אבא היה כנראה הבן אדם הכי מצחיק שיכול להיות. הוא הסתדר עם כולם והיה לו טוב לב גדול, מעולם לא ראינו אותו מתווכח או רב עם מישהו, או אומר 'לא' למשהו שביקשו ממנו", סיפר אלון על אביו. "הוא היה בן אדם מאוד מיוחד, תמיד היה כאן בשביל הנכדים שלו ובשביל כולם".
