"בישראל שיטת המשפט נוטה לטובת התביעה. אחוז ההרשעות גבוה יחסית ויש הרבה יותר שופטים שהגיעו לשיפוט לאחר שהיו חלק מהתביעה, לעומת כאלה שהיו סנגורים". כך כותב שר המשפטים גדעון סער בפרק המשפטי בספרו "שיחות על הדרך עם גדעון סער" מאת ד"ר אופיר העברי ובהוצאת "סלע מאיר".
בספר, שיצא לאור ערב הבחירות האחרונות לכנסת, התברר כי סער סבור שיש לפעול להגביל את יכולת המדינה לערער על זיכויים. "היינו מצפים שהמדינה תפסיק לרדוף את הנאשם לאחר שזוכה".
עוד אמר מי שבינתיים מונה לשר המשפטים כי "באופן כללי, ישנה הטיה מערכתית פרו-תביעתית, וממילא דוקטרינות כמו 'פירות העץ המורעל' (שמגבילות את יכולת התביעה להציג ראיות שלא כדין) פחות מקובלות בה. זה בדיוק המקום שהמחוקק צריך לומר את דברו ולאזן את ההטיה התביעתית באמצעות חקיקה להגנת זכויות האזרח בחקירה ובמשפט".
טקס כניסתו של סער למשרד המשפטים
(צילום: לע"מ)
כפי שפורסם לראשונה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות", סער מתכוון לקדם את חוק "פרי העץ המורעל", וכמו כן יפעל להמרת עבירות פליליות בעבירות מנהליות ויפעל לצמצום עינוי הדין כדי להביא ל"מהפכה משפטית של ממש - מהפכה של 'דה פליליזציה'".
לדברי סער, "אנחנו חייבים להגיע לנקודת איזון חדשה ביחסים שבין המדינה כתובעת לבין אזרחיה. המהפכה הזו תוודא שמערכת המשפט מתמקדת בטיפול יעיל ובענישה הולמת בעבירות החמורות ביותר, ותאפשר לאזרח לשמור על מלוא הזכויות שלו בהליכים של חקירה ומשפט".
באשר להגבלת הפרקליטות בערעורים על זיכויים, אומר סער בספר: "אני מתכוון לתחום באופן ברור את יכולת המדינה לערער על זיכוי של אדם במשפט פלילי. צעד זה ייעשה במסגרת צמצום 'ההיקף המטורף' של הגשת כתבי אישום נגד אזרחי המדינה.
"נכון להיום, לתביעה בישראל נתונה האפשרות לערער על כל זיכוי. מה התוצאה? היא באמת מערערת לעיתים תכופות, למרות שגם ככה אחוז ההרשעות בישראל גבוה מאוד. ניקח אדם ששפר גורלו והוא מהאחוז הנדיר שזוכה בבית המשפט: הוא כבר עבר חקירה וכבר עבר את המשפט הפלילי. בישראל זה תהליך שיכול לקחת הרבה מאוד שנים.
"ההליך עצמו הוא כבר עונש כבד מאוד. כבר שנים שהוא לא ישן בלילות, המשפט משתלט על כל עולמו, הוא גם כילה את הונו כדי להגן על עצמו בהליך המשפטי. ובסוף, הוא הצליח לשכנע את בית המשפט וזוכה. ואז באה המדינה ומערערת על הזיכוי. מבחינת המדינה זה קלי קלות, מבחינת הנאשם שזוכה זה סוף העולם".
סער ציין שבמדינות רבות בעולם המצב שונה. לדבריו, "בניגוד לנאשם שהורשע ושמתקבל על הדעת שינסה למצות כל הזדמנות כדי לנסות ולצאת זכאי, היינו מצפים שהמדינה תפסיק לרדוף את הנאשם לאחר שזוכה. כמובן, לא תמיד. אני יודע שיש מקרים מסוימים שבהם התביעה אומרת לעצמה 'הזיכוי הזה לא יכול להיות. פה בית המשפט טעה בעניין עקרוני וחייבים להפוך את התוצאה'. אבל יש מקרים רבים אחרים שזה לא כך, ובהם הערעור של המדינה מיותר".
ברקע הדברים יצוין כי בעבר, עת ששימש כחבר כנסת מן המניין, הגיש סער הצעת חוק שמבקשת לשנות את המצב הקיים ולקבוע שאם אדם זוכה במשפטו - המדינה תוכל לערער רק ברשות של ערכאת ערעור ומטעמים מיוחדים. בהתאם לכך, לא תהיה למדינה זכות ערעור אוטומטית והיא תצטרך להצדיק את הערעור אם תתעקש להגיש אותו. לאזרח שהורשע, לעומת זאת, תיוותר כמובן על כנה מלוא הזכות לערער אם רק ירצה.
באשר לצמצום "ההיקף המטורף" כלשונו של השגת כתבי אישום נגד אזרחי המדינה, אמר סער: "זו עובדה לא מספיק ידועה: ישראל היא שיאנית העולם בהגשת מספר כתבי אישום נגד אזרחיה (יחסית לגודל האוכלוסייה). אם זה היה ענף ספורט אולימפי, ישראל הייתה בוודאי זוכה במדליית זהב בכל אולימפיאדה בתחום הזה. לדעתי, שיעור האישומים לנפש בישראל הוא פשוט בלתי סביר וחייב לרדת".
לדעת סער, אישום פלילי צריך להיות מוגש "על סטייה משמעותית מהנורמה חברתית". הוא סבור שרק סטייה כזו צריכה להביא את האדם למסלול הייסורים הקשה הזה, שבקצה שלו, ככל שהוא מורשע, הוא מוכתם לכל החיים וההשלכות עליו הן קשות ביותר. "לפעמים זה כמובן מוצדק. אם אדם עבר עבירה הוא צריך להיות מובא לדין, אין בזה בכלל ספק. אבל איבדנו את חוש המידה בנושא הזה".
זו הסיבה שלדעת סער צריך להפוך חלק גדול מהקוד הפלילי במדינה לעבירות מנהליות. במקרים של עבירות קלות, יחליף את המסלול הפלילי תשלום קנס."לרפורמה הזאת יש יתרון נוסף: היא תוריד באופן מיידי את העומס על בתי המשפט בישראל, שהם באופן כללי לא יעילים, עמוסים להחריד וההליכים בהם מתנהלים לאורך תקופות זמן בלתי מתקבלות על הדעת".
"השמאל נדחף יותר ויותר לתמיכה בממסדים"
לסער יש גם תובנה חברתית משפטית מעניינת בנוגע לנטייה האוטומטית של השמאל הישראלי להגן על מוסדות אכיפת החוק מפני כל שינוי. לדבריו, "יש לכך סיבה היסטורית עמוקה. השמאל הישראלי איבד לא רק את השלטון אלא במידה רבה גם את התקווה לשוב אליו באופן דמוקרטי. לכן הוא נדחף יותר ויותר לתמיכה בממסדים ובשמירת כוחם - מתוך הנחה שהוא נהנה מהתחזקות הכוחות הלא-נבחרים – בין אם הכוח הזה מוצדק ובין אם הוא לא מוצדק".
לדברי שר המשפטים, כך השמאל הישראלי, "אותו אגף פוליטי שבכל העולם נושא את דגל זכויות האדם, הפך בישראל לסוג של 'נטורי קרתא' של הממסד, והוא שותק גם כאשר סוגיות יסוד של זכויות אדם עומדות על הפרק ואפילו כאשר הן נפגעות כתוצאה מעמדת הממסד. הרי ברור לחלוטין שרשויות החקירה והתביעה יעדיפו לשמור על מרחב גדול ככל האפשר של אפשרויות להשתמש בראיות, גם אם הן נאספו שלא כדין, על חשבון זכויות הנחקרים והנאשמים. זו עמדת הממסד ואפשר להבין אותה מנקודת מבטו".
להשקפת סער, הכנסת אמורה להגן על זכויות הנחקרים והנאשמים ולקבוע מהם האיזונים הנכונים בין השאיפה לשמור על החוק ובין הפגיעה בזכויות האדם. "אבל השמאל הממסדי לעילא, מעדיף את עמדת הרשויות", מציין סער בספר. "אני מאמין בגישה אחרת, מעשית יותר, שנמדדת בתוצאה, בשינויים בשטח. המטרה של הגישה הזו היא לתקן ולא להרוס. הדרך לתקן היא להשתמש באשראי ציבורי רחב כדי לעשות שינוי בפועל".
