(צילום: חגי דקל)
שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, פרופ' יובל אלבשן, יזם ההייטק גיורא ירון ואלוף (במיל') גיורא איילנד גיבשו בימים האחרונים הצעת פשרה בנוגע למהפכה המשפטית שנחקקת בימים אלה בכנסת. המתווה הוצג בין היתר לשר המשפטים יריב לוין, ולהערכת גורמים פוליטיים בכירים הוא סבור שההצעה החדשה מהווה "פריצת דרך". אז מה בדיוק ההבדלים בין הצעת הפשרה שהוצגה לבין תוכנית נתניהו-לוין-רוטמן? ynet עושה סדר.
הוועדה לבחירת שופטים: אחד המאבקים המרכזיים הוא על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. כיום מכהנים בה תשעה חברים – שר המשפטים ושר נוסף, שני חברי כנסת, שני חברי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים (בהם גם נשיאת העליון). לשופטים ולעורכי הדין יחדיו יש לפיכך רוב. כדי למנות שופטים לעליון יש צורך בתמיכה של שבעה חברי ועדה.
לפי התוכנית שמקדמים ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים לוין, הוועדה תמנה פרט לשר המשפטים שני שרים נוספים ושלושה חברי כנסת – יו"ר ועדת החוקה, ח"כ מהקואליציה וח"כ מהאופוזיציה. לפי ההצעה, שאושרה בקריאה ראשונה, מלבדם יכהן נשיא העליון ושני שופטים בדימוס, שימונו על ידי שר המשפטים, בהסכמת נשיא העליון. כאן כבר יש רוב ברור לקואליציה של חמישה מתוך תשעה, ולפי ההצעה כדי למנות שופטים לעליון יהיה צורך רק בחמישה חברי ועדה – כך שתמיכת חברי הקואליציה תספיק.
בהצעת הפשרה שגיבשו פרידמן, אלבשן, ירון ואיילנד, הם מציעים שתי חלופות להרכב הוועדה לבחירת שופטים לפי המתווה של לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן. החלופה הראשונה מציעה שהוועדה לבחירת שופטים תורכב מ-11 חברים: שר המשפטים ושני שרים נוספים, יו"ר ועדת החוקה, שני ח"כים שייבחרו על ידי הקואליציה, שני ח"כים שייבחרו על ידי האופוזיציה, נשיא העליון ושני שופטים נוספים שייבחרו על ידי חבר שופטי בית המשפט העליון (אין מניעה שייבחרו שופטים בדימוס). לפי החלופה הזו, בחירת שופט לבית המשפט העליון תיעשה ברוב של שמונה חברים מתוך 11 בוועדה. דרושה התאמה למקרה שבישיבה יהיו פחות מ-11 משתתפים בשל נעדרים.
בבחירת שופטי מחוזי ושלום יישמרו יחסי הכוחות בין הקבוצות השונות בוועדה, אבל יחול שינוי בהרכב האישי, כך שבמקום שלושה שופטים מהעליון, יהיה שופט אחד מהעליון ושניים מהמחוזי שייבחרו על ידי חבריהם. אין גם הכרח שחברי הוועדה יהיו זהים לאלה שבוועדה לבחירה לעליון. כך למשל, הקואליציה תוכל לבחור שני חברים לוועדה לעליון ושני חברים אחרים לוועדה למחוזי ולשלום, וכך תוכל לעשות גם האופוזיציה.
לפי החלופה השנייה יהיה "תיקו" בוועדה לבחירת שופטים. בוועדה יהיו 12 חברים בהרכב הבא: ארבעה נציגי קואליציה, ארבעה נציגי אופוזיציה וארבעה שופטים. באשר למינויים לעליון, לשופטים בעליון לא יהיה כוח הצבעה והם ישמשו משקיפים וישתתפו בדיונים, למעט נשיא העליון שלו תהיה זכות וטו אחת בקדנציה למינוי של האופוזיציה וזכות וטו נוספת למינוי של הקואליציה. המינויים לבית המשפט העליון ייעשו בשיטת "תיבת נוח", כלומר, כל פעם יתמנו שני שופטים - הקואליציה בוחרת אחד והאופוזיציה את השני. לשר המשפטים תהיה זכות וטו על מועמד של האופוזיציה פעם אחת בקדנציה.
נציגי הקואליציה יהיו שר המשפטים ויו"ר ועדת החוקה, השניים האחרים ימונו על ידי יו"ר הקואליציה או חבריה. מטעם האופוזיציה ארבעת החברים יתמנו על ידי ראש האופוזיציה או חבריה. בכל מקרה, לא יהיו יותר משני נציגים מאותה מפלגה.
באשר למינויים לבית המשפט המחוזי או השלום יידרש רוב של שבעה מתוך 12 חברי הוועדה, תוך דרישה לתמיכה של שני חברים מהקואליציה, שניים מהאופוזיציה ושלושה מהשופטים.
עילת הסבירות: כיום בג"ץ משתמש לא פעם בעילת הסבירות כדי לבחון את חוקיות ההחלטות המתקבלות. לפי הצעת לוין, לא יהיה ניתן להשתמש בה עוד כדי לבקר את שיקול הדעת של הממשלה, אלא רק בשאלות של חוסר סמכות, תקינות ההליך ועמידה בדרישות חוקים מפורשים. יו"ר ועדת החוקה רוטמן עוד יותר נחרץ ממנו, ובהצעתו קובע כי יש לבטל לחלוטין את השימוש בעילת הסבירות.
לפי הצעת הפשרה, הפיקוח השיפוטי על רשויות המינהל יימשך גם בעילה הקיימת של סבירות וזאת בהתאם לעמדה שנקט השופט נעם סולברג לגבי עילה זו. עילת הסבירות לא תשמש לפסילת מינויים בממשלה ובכנסת, וכן מינויים שאושרו על ידי הכנסת. כמו כן, לא תשמש עילה זו להתערבות בהקצאת מקורות, כפי שנקבעה על ידי הרשות המוסמכת.
יובהר כי מינוי של שר או ראש ממשלה, שקיבל את אמון הכנסת, יהיה כפוף לביקורת שיפוטית אך ורק בעילות פורמליות טכניות או לפי קיום הוראה ספציפית בחוק יסוד שפוסל את המינוי. נבצרות של ראש ממשלה תיקבע אך ורק על ידי מליאת הכנסת - בהליך שייקבע על ידה.
פסקת ההתגברות: בשבוע שעבר אושרה לקריאה ראשונה במליאה ההצעה שלפיה הכנסת תוכל ל"התגבר" על פסק דין של העליון ולחוקק מחדש חוק, מבלי שבית המשפט יוכל לבטלו שוב. בנוסף, וגם כן ברוב של 61 ח"כים בלבד, יהיה ניתן "לחסן" חוק מראש מפני ביקורת שיפוטית, גם אם הוא סותר את חוקי היסוד.
לפי הצעת הפשרה, הכנסת תוכל לשוב ולחוקק חוק שבוטל או שונה על ידי בית המשפט העליון, ברוב של 65 חברי כנסת (פסקת התגברות ברוב של 65 ח"כים). הכנסת תוכל לשוב ולחוקק חוק שבוטל או שונה על ידי בית המשפט העליון ברוב של 61 חברי כנסת, ובמקרה כזה ייכנס החוק שחוקק מחדש לתוקף כחצי שנה לאחר שתיבחר הכנסת הבאה. אולם, אם חוקק החוק מחדש ברוב של 65 חברי כנסת, הוא ייכנס לתוקף במועד שנקבע בו. כמו כן, ביקורת שיפוטית על החוק שחוקק מחדש תוכל להתקיים רק כעבור חמש שנים מיום שנכנס לתוקף.
ביטול חוקי יסוד וחוקים רגילים: לפני שנתיים קבע בג"ץ כי בסמכותו לפסול ברוב רגיל חוק יסוד שחוקקה הכנסת, אבל למרות זאת מעולם לא בוטל חוק כזה. בנוסף, מאז ייסודו של בג"ץ לפני כמעט 75 שנה הוא פסל 22 חוקים בלבד.
לפי תוכנית נתניהו-לוין, בג"ץ לא יוכל לבטל חוקי יסוד, ואילו חוקים רגילים יהיה ניתן לבטל רק בהרכב מלא של השופטים, ברוב של 12 או 13 מתוך 15 השופטים.
על פי הצעת הפשרה, תוקפם של חוקי יסוד אינו שפיט בשום עילה ובשום ערכאה שיפוטית. בנוגע לחוקים רגילים - ביקורת שיפוטית על חוקים שאינם חוקי יסוד תוגבל לבית המשפט העליון במליאתו ותוכרע ברוב של כ-75% מחבריו (11 מתוך 15).
(צילום: חגי דקל)
מהו חוק יסוד: המצב כיום ועל פי תוכנית נתניהו-לוין – רוב חוקי היסוד אינם משוריינים ואת חלקם ניתן לשנות ברוב של 61 ח"כים. על פי הצעת הפשרה, כדי לחוקק חוקי יסוד או לתקנם יידרשו ארבע קריאות בכנסת. הרוב הדרוש לחקיקת חוקי יסוד או לתיקונם - 61 חברי כנסת בכל אחת מהקריאות. במקרה שחוק יסוד התקבל ברוב של פחות מ-70 חברי כנסת, או כשהוא עוסק בשינוי שיטת הבחירות, תתקיים הקריאה הרביעית לאחר הבחירות לכנסת הבאה.
חוקי היסוד הקיימים, לרבות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יאושררו כחטיבה אחת ברוב של 70 מחברי הכנסת בשלוש קריאות כבר בכנסת הזו. לאחר מכן יהיה ניתן לשנותם, בהתאם לתנאים שהוצבו בפרק זה של המתווה.
יועצים משפטיים: קידום חוק היועמ"שים הופסק בסוף ינואר לאחר שהתברר שאין בסמכות ועדת החוקה לדון בכך, אבל לפי התוכנית המקורית של נתניהו ולוין חוות דעתם לא תחייב את הממשלה, שתוכל לפעול בניגוד לעמדתם.
על פי הצעת הפשרה, משרת היועצים המשפטיים אינה משרת אמון, אך חוות דעתם אינה תחייב את הממשלה. בנוסף, הממשלה ושריה זכאים לייצוג משפטי בכל עתירה או תביעה המוגשת נגדם והנוגעת לתפקידם, ואינם זקוקים לשם כך לרשות היועמ"ש. במקרה שהיועמ"ש מסרב לייצג את עמדתם כפי שהיא, ייעשה הייצוג על ידי עו"ד אחר בשירות המדינה המוכן לכך או על ידי עו"ד פרטי.
