הם נחטפו בעודם בחיים, ואחרי יותר מעשרה חודשים גופותיהם הושבו לישראל: גופותיהם של אברהם מונדר, יורם מצגר, יגב בוכשטב, נדב פופלוול, חיים פרי ואלכס דנציג אותרו במנהרה בחאן יונס במבצע של צה"ל ושב"כ, והושבו לישראל. מונדר הוא היחיד מבין השישה שלא נקבע מותו בשטח העזתי עד למבצע, ולמעשה היה בחזקת חטוף שבחיים עד אתמול בערב. לאחר מבצע החילוץ, נותרו בשבי חמאס 109 חטופים.
המבצע נוהל בעקבות מודיעין מדויק של שב"כ ויחידה 504 באמ"ן, והפעולה הייתה במוקד הפשיטה בחאן יונס של אוגדה 98, עם חטיבת הצנחנים וחטיבה 7. לא הייתה התנגדות או נוכחות של מחבלים במנהרה. בצבא עדיין מתחקרים את נסיבות מותם של השישה – בין אם נהרגו מאש צה"ל בתקיפות או אם נרצחו על ידי שוביהם. לגבי חלקם לפחות ישנה הערכה כי תקיפות צה"ל הובילו למותם בשבי בחאן יונס בתחילת השנה.
מונדר היה בן 79, חבר קיבוץ ניר עוז. הוא נחטף יחד עם אשתו רותי, בתו קרן, ונכדו היחיד אוהד בן ה-9 ששוחררו בעסקה. בנו רועי נרצח בטבח. "אפשר היה להחזיר את סבא", אמר אוהד לכאן ב'. "יש כבר הרבה פעמים מגעים לעסקה, ועוד פעם ועוד פעם, ואז אומרים - 'לא, בסוף לא רוצים את זה'. תמיד מתחרטים ברגע האחרון. כל החטופים היו יכולים לחזור בחיים. כבר על היום הראשון. אני חזרתי בחיים אבל יש חטופים שחולצו לא בחיים כבר, כמו סבא".
הוא סיפר כי לא פגש בסבו בשבי: "לא ראיתי את סבא בכלל. חשבנו שסבא בכלל בבית חולים, אפילו לא חשבנו לשאול מה איתו". על הקשר ביניהם אמר: "היינו באים אליו פעם-פעמיים בשבוע, שיחקנו שחמט, אצלו אפילו קבעתי את השיא שלי בקובייה הונגרית".
אחיינו של אברהם מונדר: "הוא יכול היה להיות כאן"
(צילום: ליאור שרון)
"ידענו שהוא בחיים עד בערך ינואר", אמר שחר מור, אחיינו של אברהם מונדר. "לחשוב שהוא שרד את כל הזמן הזה ומבין מה קורה איתו וידע, וחי כמעט שלושה חודשים אחרי החטיפה - זה בלתי נתפס. ההבנה שהוא יכול היה להיות כאן. אם עסקת החטופים לא הייתה מתפוצצת ביום האחרון הוא היה מגיע. זה מרתיח את הדם".
"מדינת ישראל בחרה לא בחיים אלא בערך הנקמה, וזה המחיר שהמשפחות משלמות, שהחטופים משלמים, על הסיסמה הזאת ביחד ננצח. הנה, עם דוד שלי כבר לא תנצחו. תנצחו לבד", זעם אחיינו של מונדר. "מעניין איך מירי רגב תציג בטקס המחורבן שלה את נושא השבויים שנרצחו בשבי. איך היא תעשה מזה ספין. נורא".
יגב בוכשטב (35) נחטף בבוקר 7 באוקטובר מקיבוץ נירים יחד עם אשתו רימון (36), ששוחררה בסוף נובמבר בעסקת החטופים הראשונה לאחר 53 ימים בשבי. הקשר עם הוריו של יגב, שמתגוררים בסמוך לבני הזוג, נותק בשעות הבוקר של 7 באוקטובר בעוד הם מסתתרים גם הם בממ"ד. כעבור כמה שעות, כשאביו של יגב הגיע לדירת בנו וכלתו בליווי כוחות צבא, הוא מצא אותה ריקה עם קליעים על הרצפה. גם חמשת הכלבים וארבעת החתולים שהם גידלו לא נמצאו. בחודש שעבר הודיע צה"ל למשפחתו כי יגב נהרג ברצועת עזה בזמן פעילות צה"ל בחאן יונס, וגופתו מוחזקת בידי חמאס.
(צילום: ליאור שרון)
מורן בצר תייר, דודתו של יגב בוכשטב, אמרה ל-ynet: "קיבלנו לפנות בוקר את ההודעה, ומאז אנחנו מנסים לסדר לעצמנו את הרגשות. מבחינתנו יש אולי מקום פיזי שנוכל להתחיל את האבל ואולי אחריו את השיקום המשפחתי האישי. נחמה תהיה, אבל היא תהיה כשכולם יחזרו".
משפחת בוכשטב מסרה: "אנחנו יודעים שהוא שרד את פברואר בשבי. ניתן היה להציל אותו ואת האחרים. לכן חשוב להציל את מי שאפשר כדי שלא יהיו עוד משפחות במצב שלנו. אנחנו כבר תקופה במעגל האבל. נודע לנו לפני כחודש שהוא מת בשבי, זה מאוד קשה אבל מצד שני יש איזו סגירת מעגל. נמשיך להילחם יחד עם יתר משפחות החטופים".
חיים פרי, שמשפחתו ציינה את יום הולדתו ה-80 במהלך המלחמה, הגיע לקיבוץ ניר עוז יחד עם גרעין "צבר", בשנת 1962. היה נשוי לאסנת, אב לחמישה ילדים וסב ל-13 נכדים. חיים הוא יזם, הומניסט, מצפן ערכי ופעיל שלום. ב-7 באוקטובר הוא נחטף מביתו, ובאותה העת הציל את אשתו אסנת שהתחבאה בממ"ד.
אשתו אסנת אמרה השבוע, בכנס פורום החירום הלאומי בניר עוז, כי "בעלי חיים הופקר על ידי המדינה שלמענה לחם ונחטף מביתנו ב-7 באוקטובר כשהוא קרוב לגיל 80. בעת חטיפתו, בתושייה ובאומץ בלתי נתפסים הוא הציל את חיי ואפילו לא זכה לדעת שאני ניצלתי. המדינה המשיכה להפקירו במשך כ-140 ימים בשבי עד שנהרג. השבת החטופים היא לא חלק מהניצחון. השבת החטופים כולם עכשיו היא היא הניצחון".
עפרי, בתו של פרי, אמרה היום: "לצד ההקלה על כך שנוכל להביא את אבא לקבורה באדמת הארץ בניר עוז ולסגור את המעגל, אי אפשר להתעלם מתחושת הזעם. על ההפקרה הנוראית שהביאה לחטיפתו ב-7 באוקטובר וההפקרה המתמשכת שבהחלטה לא לשחררו ולהצילו כשעוד היה אפשר. חשוב שהציבור יידע - זה גורלם של החטופים שמופקרים בשבי. ביום הזה אני חושבת בעיקר על החטופים שעדיין נמקים שם, נתונים לאותה סכנת חיים וזקוקים להצלה מיידית. אין דחוף מלהביא אותם הביתה".
2 צפייה בגלריה
למעלה מימין: נדב פופלוול, יורם מצגר, אלכס דנציג. למטה מימין: יגב בוכשטב, אברהם מונדר, חיים פרי
( באדיבות המשפחה)
נדב פופלוול, בן 51, נחטף מקיבוץ נירים. בקיבוץ סיפרו כי היה אדם שקט ורגיש, איש מחשבים מחונן, חובב ספרים ומדע בדיוני. בן ואח מסור ודוד אוהב. נדב נחטף מממ"ד ביתו יחד עם אימו חנה פרי, ששוחררה לאחר 49 ימים בשבי. אחיו הבכור רועי נרצח בשבעה באוקטובר. סרטון של נדב פופלוול מהשבי הופץ ב-11 במאי, ובו הוא נראה כשהוא סובל מחבלה בפניו. חודש לאחר מכן קבע צה"ל שפופלוול נהרג בחאן יונס, ייתכן שכתוצאה מאש צה"ל.
יורם מצגר בן ה-80 מקיבוץ ניר עוז נחטף מביתו יחד עם אשתו תמר, ששוחררה משבי חמאס לאחר 53 ימים. מטה המשפחות סיפר על "איש של משפחה ואנשים, סיפורים והומור. לפני שנים בודדות היה ממקימי יקב ניר עוז". יורם השאיר אחריו את אשתו תמר, שלושה ילדים ושבעה נכדים. בקיבוץ ניר עוז ציינו כי גם הוא עבד במפעל נירלט ובשנים האחרונות במוסך. חבר ביקב הקיבוץ. "יורם ייזכר בלב כולנו כאיש נעים וחייכן, שתמיד גרם לכל אדם להרגיש מיד בבית", מסרו אנשי הקיבוץ.
אילה, כלתו של יורם מצגר שנמנית עם מובילי המחאה נגד הממשלה מקרב משפחות החטופים, אמרה: "התחושות מאוד מעורבות. כמעט נסגר הפרק עבורנו, לפחות יורם והחברים חוזרים הביתה. יהיה לנו קבר. אנחנו לא יודעים מה עבר עליו שם, מה היו נסיבות המוות. כולם צריכים להיות בבית כבר מחר, זה עינוי מתמשך. אני אמשיך במאבק עד שאקבל את המדינה שלי בחזרה".
היא אמרה עוד: "יוצא ממני המון כעס על אנשים היום, יש בי כעס והוא לא השתנה. החטופים ממשיכים להיות מופקרים. כל עוד הם שם וממשלת ישראל לא חותמת על עסקה, כל עוד מסיתים נגדנו, כל עוד לא לוקחים אחריות - הסיוט מתמשך. הטקס של מירי רגב זה לתקוע סכין ולסובב אותה. אנחנו נשארנו ב-7 באוקטובר, לא יהיה שום זיכרון עד שהם לא יבואו ויגידו 'סליחה, אנחנו לוקחים אחריות, היה פה מחדל ברמות שלא יתוארו, כשלנו בדרכי הפתרון, אנחנו מעבירים את המנדט בחזרה לעם'".
אות החיים האחרון שהתקבל מחיים פרי ויורם מצגר היה בסרטון טרור פסיכולוגי של חמאס ב-18 בדצמבר, זמן קצר לאחר עסקת החטופים הראשונה. בסרטון עצמו הזדהה פרי בשמו, אמר כי הוא נמצא בשבי עם קבוצה של אנשים מבוגרים - וקרא לישראל לא להפקירם.
אלכס דנציג בן ה-76, היה אב לארבעה וסב ל-13. הוא עלה לארץ ב-1957 והגיע לקיבוץ ניר עוז, שם עבד בחקלאות וניהל את תחום ההשקיה, לימד דורות של תלמידים בבית הספר מעלה הבשור, וב-1986 החליט להקדיש את חייו להוראת השואה וליצירת דיאלוג בין היהודים לפולנים.
מטה המשפחות להחזרת החטופים מסר: "חילוץ גופותיהם של אברהם, אלכס, חיים, יגב, יורם ונדב ז״ל הוא תהליך חשוב המאפשר למשפחותיהם סגירת מעגל הכרחית ומנוחת עולם לנרצחים. על מדינת ישראל חלה חובה מוסרית וערכית להשיב את כלל הנרצחים לקבורה בכבוד, ואת כלל החטופים החיים לשיקום - החזרתם של כל 109 החטופים במיידי תתאפשר אך ורק בעסקה. על ממשלת ישראל בסיוע המתווכות לעשות הכל כדי לחתום על העסקה שמונחת כעת על השולחן״.
