העובדה שילדים שחורים ולבנים החיים באותה עיר משובצים בבתי ספר נפרדים זורקת למחשבות על מקומות אחרים בנקודות זמן אחרות בהיסטוריה. אבל אין צורך להזדקק להשוואות, המציאות עגומה מספיק: כאן בישראל, בתל אביב הלכאורה פלורליסטית ומאפשרת, פועלים מוסדות חינוך שאליהם מנותבים ילדי מבקשי מקלט מאפריקה, בעוד שכניהם וחבריהם הולכים לבתי ספר אחרים. העוול הזה התרחש באישור ובסמכות משרד החינוך והעירייה, ועתה הוא גם קיבל חותמת של בית המשפט.
המחוזי בתל אביב דחה ביום שלישי האחרון עתירה לביטול ההפרדה בעיר שהגישו מאות הורים - מבקשי מקלט ואזרחי ישראל (את העתירה הגישו ארגון א.ס.ף, האגודה לזכויות האזרח וספריית גן לוינסקי, בהובלת עוה"ד הרן ריכמן וטל חסין). בכך בחר בית המשפט לעצום עין מול מציאות זועקת. כבר בדצמבר 2020 נחשף ב"הארץ" ש-91.5% מילדי מבקשי המקלט בעיר לומדים בבתי ספר שבהם אין ולו תלמיד ישראלי אחד. גם הקלטות שבהן הודו אנשי עירייה כי "בנינו בתי ספר לאוכלוסייה הזרה", לא עשו רושם על המערכת.
מה המשמעות המעשית של בית ספר שבו לומדים תלמידים מרקע אחד בלבד? התשובה היא: לגדול בניכור מתמיד, בתחושת השפלה, זרות ונידוי. המשמעות היא פגיעה ביכולת להתפתח, להשתלב בתעסוקה כבגירים ולרכוש את כישורי החיים הנחוצים והמגיעים לכל צעיר וצעירה היוצאים ממערכת החינוך אל חייהם הבוגרים.
אילו היינו שומעים שילדים ממוצא מסוים באירופה או בארה"ב מופנים במכוון לבית ספר שבו לומדים רק ילדים מרקע זהה, מבלי יכולת להשתלב במוסדות חינוך כלליים, היינו מזדעקים ובצדק. מהלכים מהסוג הזה שמורים כיום למדינות הנוקטות באופן מוצהר מדיניות גזענית. אף שישראל רחוקה מלהצטיין ביחסה לפליטים ולמבקשי מקלט, היא עדיין מבקשת להדמות למדינות מפותחות, ובראשן ארה"ב - שבה נדרש בית המשפט לסוגייה עוד בשנות ה-50, וקבע כי הפרדה בחינוך על רקע גזעי אינה חוקתית, ועיגן את העיקרון כי נפרד אינו שווה.
כיום, יותר מעשור מאז שהגיעו מבקשי המקלט לישראל, אחרי שנסו מרדיפה, מדיכוי ומרצח עם, אנו רואים את ילדיהם עושים את צעדיהם הראשונים בארץ כבגירים צעירים שמחפשים את עתידם בהשכלה גבוהה ובעולם התעסוקה. אבל אחרי שנים של לימוד במערכת חינוך מפרידה שלא מספקת את המשאבים הנחוצים כדי לאפשר להם לשגשג - בלי מעמד וזכויות ותחת גזירות נוספות חדשות לבקרים - הם נדונים לחיים ללא תקווה, בדיוק כמו הוריהם (ע"ע הנוהל החדש שעליו הכריזה שרת הפנים איילת שקד, המגביל מבקשי מקלט לעיסוק בתחומים מסוימים ב-17 ערים שבהן אוכלוסיית זרים גדולה).
הגיע הזמן לנתץ את חומת ההפרדה, לשלב את ילדי מבקשי המקלט ולתת להם הזדמנות אמיתית. זה הדבר הנכון עבורם, וזה גם הדבר הנכון עבור ילדים ישראלים והחברה הישראלית בכללותה.
- טלי אהרנטל היא עובדת סוציאלית ומנכ"לית עמותת "א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il