האמירה המתסיסה של ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת ועדת חוץ וביטחון אתמול (שני), שלפיה מספר הקורבנות בטבח 7 באוקטובר זהה למספר הנרצחים שגרם הסכם אוסלו, לא נאמרה בחלל ריק. בפרפראזה על השפה הרווחת ברוח הימים העגומים האלה אפשר לנסח זאת כך: זה תלוי קונטקסט. אז הנה ההקשר: נתניהו יצא כבר לפני כמה שבועות מההלם הראשוני מהמכה שהנחית חמאס, וכעת הוא נמצא בשיאו של קמפיין פוליטי לשיקום תדמיתו האישית, לייצוב הליכוד בסקרים ולשימור של הימין הישראלי בכלל. טבח או לא טבח, הרי צריך להישאר בשלטון.
בנימין נתניהו כיהן כראש הממשלה ב-16 מ-30 השנים מאז אותו טקס על מדשאות הבית הלבן. הוא הוא הסכם אוסלו בכבודו ובעצמו. לו חשב אחרת, לא היה ממשיך להסכמי וואי וחברון. לו רצה אחרת, הוא היה מנצל באופן סדור ושיטתי את מרחב התמרון שלו כראש ממשלה ומוכיח במדיניות הביטחונית שהוא מבין שההסכם היה טעות. לו רצה אחרת, היה מציג אלטרנטיבה ודוחף אליה.
הכותרת
איך שופטים את מחבלי חמאס?
27:08
הקישור בין מחיר הטרור מאז 1993 לבין זוועת שמחת תורה, שממילא התאפשרה בין השאר על רקע מדיניותו, הוא מסר רעוע ומופרך. הפירוש היבש לדבריו הוא למעשה זה: ביום אחד במשמרת שלי נרצח מספר ישראלים זהה לזה שבעשרות השנים מאז אוסלו.
בין הנוכחים בישיבת הוועדה אתמול הדעות חלוקות. יש כאלה שהתרשמו שמדובר היה בתגובה ספונטנית, כמעט פליטת פה, ולא באמירה מהודקת ומתוכננת. אחרים סברו אחרת. נכון, הם אומרים, לאחרונה לא הכול יוצא לנתניהו מהפה באופן מסודר, אבל האינסטינקטים התקשורתיים שלו עדיין בריאים. שימו לב כיצד כמעט כל התייחסות שלו לסוגיית היום שאחרי בעזה, גם כשהוא לא נשאל בעניין, כוללת מתקפה על הרשות הפלסטינית. לנתניהו יש היסטוריה ענפה ומתועדת של "פליטת" אמירות שנויות במחלקות שבאמצעותן הוא משיג את הקשב של מדינת ישראל כולה, ורק לאחר מכן הוא משייף את המסר כך שיתאים לקמפיין בדרך לשליטה בסדר היום.
אין שום הסבר הגיוני אחר להשוואה שעשה. ברור שגם נתניהו מבין שאירועי 7 באוקטובר לא דומים לשום אירוע אחר ב-75 שנות קיומה של מדינת ישראל. לא בטראומה הקולקטיבית, לא באובדן תחושת הביטחון, לא בהיקף הקורבנות בזמן כה קצר, לא במספר הנשים שנאנסו, לא במספר החטופים ולא בממדי החורבן שנגרם לחבל ארץ שלם במדינה ריבונית.
אלא שבימים אלה, כשנתניהו בעיצומו של קמפיין "אני כאן כדי להישאר", העלאת אוסלו לסדר היום אינה מקרית. בימים שבהם הוא מוכה בסקרים על ידי בני גנץ בעל התדמית של יונה פוליטית, יודע נתניהו שפמפום המילים "אוסלו" ו"מדינה פלסטינית" שווים לו מנדטים וגיבוש מחודש של הבייס. כמו בכללי הניווט בצבא, שלפיהם אם התברברת בדרך מוטב לחזור לנקודת המוצא המוכרת, כך גם כאן. ברגע שהבין שהלך לאיבוד עשה נתניהו סיבוב פרסה לנקודה שהוא מכיר היטב כבר 30 שנה, בתקווה שממנה יגיע בקלות יתר אל היעד.
בשולי הדברים: בשנת 2001 הוקלט נתניהו בשיחה סגורה ששודרה לאחר מכן בערוץ 10 (לימים 13), כשהוא מסביר שבחתימה על הסכם חברון הוא למעשה חיסל את הסכם אוסלו. אז דרושה הבהרה: הסכם חברון ביטל את אוסלו, או שאוסלו הוביל לטבח?
